16/08/2019
לא יודעת איך.. אני בארוחת בוקר במחלקת יולדות. הפלא ביד..וזה פשוט יצא לי:
טוב..זה לא היה מתוכנן..
הכל היה מתוכנן אצלי,רק זה לא!
כי אני יודעת הרי הכל..וזו לידה רביעית..אז יאללה-נתקתק גם את זה..
אבל אלוקים תקתק אחרת..
השעון תקתק לו..שבוע 41 פלוס..
ולחמוד שלי טוב בבטן. טוב מדי..
זה התחיל בטיפול רפלקסולוגי עם מטפלת שהיא מעבר לחברה.
מטפלת שהייתה לי כאם ואחות צמודה. זה רק התחיל בזה.. הדאגה שאחרי..
ההודעות, העידוד החיוך..
טיפול 2.. אני הרי כבר יודעת הכל. אבל הילד שלי מתעקש לא לצאת.
בדיקת מעקב(שלישית!! וגם זה בכח..כי הלחיצו אותי) שבוע 42 פלוס1..
הפחד מחלחל לו..התחושה קשה. כבידות-עייפות-תסכול-יאוש-והמון כאב ופחד!
בהחלטה של רגע, נעמה הוזעקה ואז זה התחיל.
התחלנו מ0!!!!!
בלי פתיחה
בלי מחיקה
צוואר ארוך
ועוד ועוד...כמו אישה בתחילת 9.
מתסכל..
אחרי 10 שעות מצאתי את עצמי בלידה מרגשת ועצמתית! פתיחה מלאה וצירים סדירים..
חלום של סיום שהוא גם התחלה חדשה..
היום עם תינוק מהמם בידיים. רוגע ושלווה והכי חשוב: שמחה.
שמחה שהחלטתי על הצעד הנכון ובזמן הנכון! דולה מדהימה שהיא גם רפלקסולוגית..
גם חברה..גם כאמא..ובעיקר בעיקר- שליחה אמיתית של הבורא להביא את התהליך הנכון במקום הנכון.
תודה לך נעמה! ואת המשפט הזה כותבת עם דמעות.. בלעדייך- זה היה נגמר בניתוח. חושבת על זה ואני מצתמררת...
תודה לה' על השליחים הנאמנים ששלח עבורי ללידה הזו
