מעיין אור - ריפוי בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

20/08/2017

שנת הלימודים ממש בפתח, צוותי הגנים מכינים את פעילויות היצירה שיקדמו את פני הילדים, וזה בדיוק הזמן לדבר על חשיפה של פעוטות וילדים צעירים לחומרי יצירה (למשל צבעי גואש, צבעי אצבעות, קצף, דבק פלסטי).
אני מקבלת לא מעט פניות מהורים ומגננות שמודאגים מילדים שנרתעים ממגע עם חומרים. הנה כמה דברים שכדאי לדעת בנושא, כדי לעזור לילדים להתיידד עם חומרי היצירה.

1. הכנה מראש - חלק מהילדים הצעירים נוטים להירתע מהתנסות בדבר חדש. ספרו מראש מהי הפעילות שאתם מתכננים, הראו את החומרים והדגימו את השימוש בהם. אל תיבהלו אם הילדים עדיין לא מוכנים להשתתף, חלקם יצטרכו להיחשף לפעילות כמה פעמים עד שיהיו בשלים להשתתף בה.

2. לכלוך - ילדים קטנים שמתנסים לראשונה יכולים להיבהל מאוד מהלכלוך – הם לא מבינים שהוא זמני. הראו להם שהלכלוך מתנקה ואפשרו להם להתנסות בקצב שלהם. עוד שימו לב, שגם לחלק מהמבוגרים קשה להתמודד עם לכלוך. כדאי לשים לב לתגובות שלנו, המבוגרים, בזמן ההתנסות של הילדים. אם אנחנו דרוכים, עומדים ב"היכון" עם מגבון שלוף, מביעים אימה בתגובה לכתם שנוצר על הבגדים... הילדים יבינו שמדובר בפעילות שמוטב להתרחק ממנה. הלבישו את הילדים בחלוק ליצירה או בבגדים שאפשר ללכלך והכינו בגדי החלפה. אני ממליצה להחזיק בבית וגם בגן מלאי של "חולצות יצירה" גדולות מעט ממידת הילדים שיוכלו ללבוש מעל בגדיהם. בבית, בימים החמים, אפשר לתת לצעירים להתנסות ביצירה כשהם ללא בגדים, ואפילו באמבטיה כך שניתן יהיה לנקות הכל בקלות יחסית.

3. סוג החומר – ישנם ילדים צעירים שמתקשים להתמודד עם חומרים שאין להם צורה מוגדרת (למשל גואש). בפעוטונים ובמעונות היום אני ממליצה להתחיל בהתנסות עם חומרים בעלי צורה ברורה, כמו צבעים, ובהדרגה לעבור לחומרים שצורתם משתנה.

4. השתתפות - ההשתתפות בפעילות עצמה חשובה הרבה יותר מהמגע עם החומרים. כאשר ילד עדיין אינו מוכן לגעת בידיו בחומרים, אפשרו לו להתנסות באמצעות חפץ כמו מכחול, ספוג או קיסם. תופתעו לגלות כמה ילדים יזנחו בהמשך את החפץ ויטבלו את הידיים בחומר.

5. כאשר קיים קושי מתמשך, מומלץ לפנות למרפא/ה בעיסוק כדי לבדוק כיצד ניתן לסייע לילד להשתתף.

מוזמנים לתייג את הגננות, המטפלות ואת ההורים לפעוטות בחייכם.
שתהיה שנת לימודים ברוכה ויצירתית!

14/08/2017

כמה פעמים ביקשתם מהילדים לעשות משהו ושום דבר לא קרה?
בסה"כ ביקשנו לסדר את החדר/להחליף את המצעים/לרוקן את פח האשפה/להכניס את הכלים למדיח... אז מה כל כך מסובך??
האמת היא – שזה מסובך. ילדים בלי שום קשיים התפתחותיים זקוקים לעשרות ואף למאות תרגולים עד שהם באמת יכולים לעשות משימה חדשה באופן עצמאי לחלוטין. כאשר יש קשיים התפתחותיים, מספר התרגולים גדל.

אז הנה חמשת כללי הזהב שלי להצלחה:
1. התחילו עם משימה אחת בלבד שחשוב לכם שהילדים יבצעו. כזאת שתהיה משמעותית עבורם ועבור בני הבית, ומתאימה לגילם וליכולותיהם.
2. הגדירו מה בדיוק צריך לעשות ומתי זה צריך לקרות. אם, למשל, ביקשתם לסדר החדר – הסבירו מהם השלבים שצריכים להתבצע. ממה מתחילים, איפה שמים כל דבר.
3. זהו השלב החשוב ביותר: עזרו להם לבצע! יש ילדים שצריך ממש לעשות יחד איתם, וילדים שמספיק לתת להם הוראות מילוליות. נסו להפחית בהדרגה את העזרה לרמזים (למשל: "נראה לי שנשאר משהו מתחת לכיסא"). השלב האחרון הוא פשוט להיות שם ולתת להם לעשות את העבודה. רק אחר כך אפשר להתחיל לתרגל עצמאות מלאה.
4. רכישה של מיומנויות והרגלים חדשים היא עניין מאתגר. קל להגיע לויכוחים ועימותים. השתדלו להימנע מהמילים 'תמיד' ו'אף פעם' ('החדר שלך תמיד מבולגן' 'אתה אף פעם לא מסדר'). אימרו לילדים למה אתם מצפים ואם יש קושי – חיזרו לעשות זאת יחד איתם.
5. תנו משוב חיובי! שבחו את הילדים על העשייה, הביעו הערכה והכרת תודה. ספרו להם כמה הם בוגרים וכמה הם עוזרים בבית.

כאשר יש קושי, מומלץ וכדאי להתייעץ עם מרפא/ה בעיסוק שיוכלו לסייע לכם בבחירת המשימות ובהתאמת העזרה שלכם ליכולות של הילדים.

08/08/2017

לא מזמן קיבלתי מחברתי את ההודעה הבאה: "אני בדרך לחנות הצעצועים, איזה משחקים מחזקים את כפות הידיים?"
חשוב מאוד לפתח את המיומנויות המוטוריות של הילדים ואכן יש צעצועים רבים שמערבים שימוש בחלקים קטנים, חיבור, משיכה, אחיזות עדינות... ובכל זאת, כיף לגלות שכלים יעילים מאוד להתפתחות נמצאים אצלנו בבית, ממש מתחת לאף.

אז בואו נפתח לרגע את סל הכביסה ונראה מה אפשר לעשות עם גרביים:
ילדים בני 4-5 יוכלו להוריד אותן ממתקן הכביסה (בתנאי, כמובן, שהוא בגובה מתאים, ובהשגחת מבוגר). השימוש באטבים עושה יופי של עבודת חיזוק לאצבעות הקטנות.
אחר כך אפשר למיין אותן ולאתר את הזוגות – פעילות נהדרת של הבחנה חזותית.
בני ה-5-6 יכולים ללמוד לגלגל את הגרביים יחד, פעולה מורכבת של תיאום בין שתי הידיים (סבלנות! ילדים רבים יצטרכו לחזור על הפעולה בעזרת מבוגר פעמים רבות עד שיוכלו להיות עצמאיים).
לסיום, אפשר לאסוף את הזוגות המגולגלים ולחלק אותם למגירות הגרביים של בני המשפחה.

קיבלנו יופי של פעילות התפתחותית, שיכולה להתרחש "על הדרך" (מי שאין לו ערימת כביסה שממתינה לקיפול על הספה בסלון - שיקום...). והכי חשוב: נתנו לילדים לחוש שהם בעלי תפקיד חשוב בחיי הבית והמשפחה. אל תשכחו לשבח אותם ולהודות על העזרה המשמעותית!
ניסיתם? ספרו לי!

02/08/2017

בעיניי, הדבר החשוב ביותר עבור אנשי מקצועות הטיפול הוא הדרכה מקצועית. כזאת שנותנת מקום בטוח לרכוש כלים טיפוליים, ללמוד לאסוף ולנהל מידע, לשכלל את הכישורים לעבוד עם ילדים ומשפחות ו"למלא את המצברים".
התמונה הזאת צולמה במפגש הדרכה לצוות הטיפולי של مركز عمري מרכז עומרי. היה כיף לפגוש אנשי מקצוע נלהבים וחדורי מוטיבציה!
למדנו איך מציגים תיאור מקרה בצורה יעילה ואיך מארגנים את המידע שנאסף מהמשפחה ומהטיפולים. קבענו מטרות טיפול ובנינו תכנית טיפולית שלוקחת בחשבון גם את העבודה בחדר הטיפולים וגם את התפקוד של הילד בסביבתו הטבעית.
תודה על האירוח ועל הנכונות ללמוד - היה תענוג!

הדרכה וישיבת צוות
👌היה מאוד מעניין
תודה רבה מעיין אור - ריפוי בעיסוק לילדים בסביבה הטבעית

30/07/2017

אוגוסט בפתח, בימים אלה נשלחות להורים רשימות הציוד לביה"ס, וזה זמן מצוין לדבר על קלמרים.

ראשית כל, מומלץ בחום לרכוש את הציוד כבר בתקופה הזאת. החנויות עדיין לא עמוסות מדי, לילדים יש זמן להתנסות ולהתרגל לציוד, ולנו יש זמן לבדוק ולוודא שהכל תקין ומתאים.

אז איזה קלמר לקנות? אני ממליצה על קלמר שמחולק לתאים (בשנים האחרונות יש בחנויות בעיקר קלמרים המחולקים לשני תאים).
סדרו עם הילדים מראש את הציוד בקלמר, ותרגלו איתם את מציאת הפריטים ואת סידורם.

אני מציעה לחלק את הקלמר כך:
תא אחד מיועד לכלי הכתיבה (עפרונות, מחדד, מחק, סרגל) ותא שני לפריטי היצירה (טושים, מספרים, דבק).
בידקו שכל הציוד שרכשתם תקין, כדי למנוע מהילד עוגמת נפש. נורא מתסכל לגלות שהדבק לא מדביק, המחדד שובר את החודים, והמחק רק מורח את הכתב.

כדי להקל על הילדים את ההתמצאות וההתארגנות, הקפידו שלקלמר לא ישתרבבו פריטים מיותרים. 2 עפרונות מספיקים בהחלט, 12 טושים/עפרונות צבעוניים ולא יותר, וכמובן שמקומם של צעצועים למיניהם אינו בקלמר.

בשבועות הראשונים ללימודים, בזמן סידור הילקוט כדאי לעבור עם הילדים גם על הקלמר, לבדוק שכל הציוד נמצא במקומו הנכון ושאין 'נספחים' מיותרים. בהמשך, רוב הילדים כבר ישלטו בעניין ויהיו עצמאיים.
בהצלחה, והמשך חופשת קיץ נעימה!

27/07/2017

פוסט חדש שלי בבלוג של Adhdshop: הביקור בסופרמרקט עם הילדים כחוויה מקדמת התפתחות. מוזמנים לשתף את כל ההורים שיוצאים מדי פעם לקניות עם הילדים 😀

מור (שם בדוי), אמא של מטופל צעיר, שלחה לי הודעה נפלאה: בנה הוא 'אבא של שבת' בגן, והיא חשבה שיהיה נהדר אם נקדיש את הטיפול להכנת עוגה לרגל המאורע. מור חובבת אפיה, וכמרפאה בעיסוק שעובדת עם ילדים ומשפחותיהם בסביבה הטבעית, אני מאושרת כאשר הורים וילדים משתתפים יחד בעיסוק משמעותי. חייכתי מאוזן לאוזן ואישרת...

25/07/2017

אז מה זה טיפול בסביבה הטבעית?

ילדים מופנים לריפוי בעיסוק כאשר יש קושי בהשתתפות באחד או יותר מתחומי העיסוק: במשחק, בפנאי, בעצמאות בחיי היום יום, במסגרת החינוכית או בהשתתפות החברתית.
מטרת הטיפול בסביבה הטבעית היא להכיר את הקשיים הללו כפי שהם נראים באמת – בבית, בגן/בביה"ס, או בכל מקום אחר – ולתת להם מענה מדויק. אני מאמינה שכאשר הילד חווה קשיים בהשתתפות בחיי היום יום, העבודה המשמעותית ביותר נעשית ע"י ההורים והצוותים החינוכיים בשגרה היום-יומית. לכן, מטרתי לאורך התהליך הטיפולי היא לתת כמה שיותר כלים בידיכם.
הטיפול מתחיל בתהליך הערכה ממוקד. ראשית, אני פוגשת את ההורים לשיחת היכרות (בחלק מהמקרים גם הילד משתתף, בהתאם ליכולותיו ולגילו). בשיחה הזאת אני אוספת מידע לגבי הסיבות שבגללן פניתם לטיפול, התפקוד של הילד בחיי היום יום, סדר היום המשפחתי, הצרכים והרצונות. לאחר מכן נערכת תצפית על הילד בתחומים בהם תואר קושי (למשל בזמן ארוחה, בהתארגנות לקראת יציאה מהבית, בגן השעשועים) ובדיקה של מיומנויות בהתאם לסיבת הפנייה (ציור, משחק ועוד). במידת האפשר, אני מגיעה לתצפית גם במסגרת החינוכית.
בסוף תהליך ההערכה אני קובעת יחד עם ההורים את מטרות הטיפול, ואנו מחליטים על אופן הטיפול המתאים ביותר: פגישות משותפות לילד ולהורה; פגישות הדרכה להורים ו/או לצוות החינוכי; או שילוב שלהם.
במהלך הטיפול אנחנו לומדים כיצד להשתמש באירועים שקורים בסדר היום (מקלחת, נסיעה באוטו, הכנת ארוחת ערב וכו') וגם בעיסוקים משותפים שהילד וההורה נהנים מהם יחד (בישול, גינון) כדי לתרום להתפתחות הילד. אנחנו מקדמים את הילד בתחומי הקושי ע"י הקניית ושיפור מיומנויות; התייחסות לסביבה הפיזית של הילד (למשל סידור החדר וסביבת המשחק ו/או הלמידה של הילד); ויצירת שגרות יומיומיות שמקדמות את ההתפתחות (למשל ניהול יעיל של שגרת ההתארגנות בבוקר ובערב).
הטיפול מתרחש לרוב בבית המשפחה, אולם הוא יכול להתרחש בכל מקום שרלוונטי לשפר בו את ההשתתפות. כבר ערכתי טיפולים בגן השעשועים, בספריה העירונית, ואפילו בסופרמרקט.
אני עובדת בנתניה ובסביבתה – אשמח להיות לכם לעזר!