03/11/2017
דברים שלמדתי על אמהות (או לפחות על האמהות שלי) ב3 ומשהו שנים
1. שיקרו לך כשאמרו שהכי חשוב זה גבולות וקביעות. הכי חשוב זה גמישות! קבלי את הכאוס. הכל משתנה כל הזמן, הצרכים שלך ושל יולי ישתנו כל הזמן ואם את לא תסכימי להשתנות איתם את תסבלי. ככל שתתעקשי יותר לשמור על כלל שכבר לא עובד לך, כך רמת הלחץ שלך תעלה. קבלי בידיים פתוחות את הכאוס שהוא העולם ואת התהליך הבלתי נתפס הזה של גדילה והתפתחות. של שתיכן. כמו שאישה חכמה אמרה פעם (הי מרים קדן!) חוקים וגבולות נועדו כדי להקל על חייך. אם הם מקשים על חייך- זה הזמן לשנות אותם.
2. לכולם תמיד יהיה מה להגיד. (כמו על הסעיף הקודם למשל…) על אם תניקי או לא ועד מתי, על הרגלי השינה, האכילה… כולם תמיד יתכוונו גם לטוב. ולחלק מהדברים גם ממש כדאי שתקשיבי. אבל בסופו של דבר, כל אחד ידבר את עצמו, את ההורות שלו, את ההורים שלו, את הפחדים שלו.. את תחטפי הרבה אש על החלטות שתעשי (גם אם זו אש מנומסת, אוהבת ואכפתית) ואת תצטרכי ללמוד להקשיב, להגיד תודה על האכפתיות ולהניח למה שלא נכון עבורך. כי בסופו של דבר, כשהשעה 3 לפנות בוקר וזו רק את ויולי הבוכה בחדר שלה, לא יעזרו לך כל המאמרים, היועצות והעצות- את תצטרכי להיות נוכחת, לנסות לחלץ איזשהו אינסטינקט או אינטואיציה מהמעמקים- ולעשות משהו.
3. לא יהיה לך מנוס מלראות את עצמך. את תראי את היצור המושלם הזה סופג אליו עוד ועוד דברים ממך, חלקים נפלאים וחלקם.. פחות. אולי תגלי אחרי 3 שנים שיש לך ילדה שלא יודעת להתעקש כשמישהו דוחף אותה במגלשה. או שבוכה כשמישהו מרים עליה את הקול. שהיא מכורה לשוקולד ולפלאפון ולא אוהבת להחזיר דברים למקום… הממ. זה מתחיל להישמע מוכר. זה בעצם אומר שכדי לאהוב ולקבל אותה בדיוק כמו שהיא, יעזור לך מאוד לתרגל לאהוב אותך בדיוק כמו שאת.
4. את תעשי מלא טעויות. רוצה לשמוע משהו עוד יותר מטריד? את לא תמיד תדעי שאלו טעויות עד שיעברו כמה שנים. כמו שג'רי סיינפלד אמר פעם- הדברים שאתה חושב שידפקו את הילדים שלך הם לא הדברים שבסוף באמת ידפקו את הילדים שלך...רוצה לשמוע משהו מנחם? זה לא באמת משנה. את יצור לא מושלם ויולי יצור לא מושלם וזה נפלא. את תלמדי לקבל שהמגבלות שלך הן שיוצרות את הייחוד שלך, את האמא המיוחדת שאת שהיא מושלמת בדיוק ליולי.
5. בסוף היום את תמיד תרגישי קצת אשמה על משהו. על שהיית חסרת סבלנות בגינה כשהיא סירבה לרדת מהנדנדה כאילו הדביקו אותה אליה בדבק מגע, על זה שאמרת בתוקף לא! על עוד עוגייה ובסוף נתת עוד שתיים, על זה שצרחת עליה שתלך לישון כבר! כי היית עייפה וגמורה, על זה שהיא נפלה בקצה הגינה ולא היית שם לעצור את זה. גם אם היה יום כמעט מושלם המוח שלך ימשיך לשחזר את הרגע הקטן הזה (או השניים/שלושה/עשרים רגעים) שאת לא מרוצה מהם. את תצטרכי לאמן את המוח שלך להתרכז במה כן עשית טוב היום. תעשי את זה, כי זה מה שיולי תלמד ממך לעשות.
6. בסוף סוף היום, את אף פעם, אבל אף פעם, לא תתחרטי על שום חיבוק מוחץ שנתת ליולי, על שום נשיקה, על שום רגע שהקדשת כדי לשחק איתה או לשבת איתה על הרצפה ולאכול קורנפלקס. אף פעם, בשום מצב.
נסי לזכור את זה גם למחר טוב?
חברה פרסמה בפייס והייתי חייבת לשתף איתכן כי זה כל כך נכון ומדוייק .
אנחנו כאמהות ואבות נעשה את המקסימום שלנו.. הוא לא תמיד המקסימום של האחר או המינימום של האחר.
היופי הוא בשונה ולא בעדר...
שבת שלום אהוביי..
