25/11/2020
אתמול פגשתי חבר
שכבר המון זמן לא התראנו!
התעניינתי בו איך הוא שורד את התקופה? והוא ענה לי- "17 שנה הייתי עצמאי. בשבוע שעבר סגרתי את העסק סופית ועכשיו אני עובד כשכיר רק כדי שיהיה לי במה להאכיל את הילדים שלי"
הצטערתי לשמוע והוספתי שבגלל הקורונה יש הרבה מקרים שהבעל לא עובד וכל האיזון הזוגי והמשפחתי מופר.
ברגע שהוא שמע את המשפט, החבר השתתק במבוכה.
אופס חשבתי לעצמי, אמרתי פה משהו רגיש🤔
ואז הוא ענה עם דמעות בעיניים: "אתה לא מבין, אני אדם שכל היום נמצא מחוץ לבית בעבודה ורק בשעות הערב אני מגיע הביתה כשהילדים כבר במיטות.
אשתי תמיד מחכה לי עם ארוחת הערב ואנחנו יושבים קצת מול הטלוויזיה עד שאני נרדם.
ועכשיו יש כלכך הרבה זמן! בהתחלה זה עוד היה נחמד אבל מהר מאד התחילו המריבות. אשתי התעצבנה עליי שאני מתערב לה בדברים.
כשניסיתי לעזור לה עם הילדים, היא אמרה שהיא מעדיפה שאני אלך ואחזור רק אחרי שהבית מסודר ורגוע.
כמה פעמים כבר שמעתי ממנה את המשפט:
"מאז שהתחתנו אני עושה את הדברים לבד, אל תפריע לי בניהול הבית ובחינוך של הילדים".
והדבר הכי גרוע זה העניין הכספי, אשתי הייתה רגילה שכל מה שהיא מבקשת אני קונה לה, ועכשיו אין לי את היכולת.
בהתחלה היא עוד הבינה, אבל עכשיו זה כבר בלתי נסבל! היא כל הזמן מבקשת שאני אקנה וכשאני מסביר לה שצריך לחשוב ממה נחייה מחר בבוקר זה ממש לא מעניין אותה!
ואז---
היא החליטה שהיא רוצה לצאת לעבוד בעצמה והיא מצאה עבודה כמזכירה.
אתה יודע מה זה בשבילי שאשתי יוצאת לעבודה ואני בבית? כל החיים זה היה הפוך".
הוא המשיך -''בשבוע שעבר מרוב הבושה החלטתי שזהו! אני לא יושב יותר בבית! והחלטתי לחפש עבודה. הבנתי שאת העסק שלי אני כבר לא אוכל להציל, אני לא מצליח לעמוד בתשלום השכירות על עסק סגור. ופשוט הודעתי לבעל הבית שאני לא מחדש את החוזה".
הוא הוסיף בשטף "יש לי הרבה חברים שרצו לעזור לי והציעו לי שבנתיים אבוא לעבוד אצלם. לא היה לי נעים ללכת לאנשים שפעם אני האכלתי אותם ועכשיו אני צריך את עזרתם. חיפשתי מישהו שלא מכיר אותי רק כדי להנצל מהבושה..
אתה לא מבין מה זה שאשתי מרוויחה עכשיו יותר ממני..
זה לא רק העניין של הכסף מאז שהיא יצאה לעבוד אני מרגיש שאין לי כבוד. אני לא יכול להגיד לה כלום, כל הקשר שלנו השתנה. אני מרגיש שאני כבר לא גבר בעיניה".
אחר כך הוא פשוט השתתק. הרגשתי שאם לא היו סביבנו אנשים הוא בטח היה פורץ בבכי.
השתתפתי בכאב שלו וניסיתי לעטוף אותו במילים. אמרתי לו שלמרות התקופה המאד קשה בחייו אני מאמין שזו יכולה להיות נקודת מפנה וצמיחה בקשר שלהם.
ראיתי שכרגע הוא שקוע בכאבו, ובאמת לא ניתן בשיחה סתמית ברחוב לשנות מערכת זוגית ודפוסים של שנים רבות. לבסוף הוא הנהן בראשו ניגב את האף והתנצל: "סליחה שנפלתי עליך" הוא ניסה לשנות את נושא השיחה ולשדר עסקים כרגיל, אך העצב בעיניו היה עמוק.
לאחר דקות בודדות נפרדנו והוא המשיך בדרכו.
אחרי השיחה חשבתי לעצמי שישנם הרבה אנשים וזוגות שנמצאים בסיטואציה דומה. מיואשים וחלשים ומרגישים שאין סיכוי לשינוי.
הקורונה כאירוע דרמטי היא רק טריגר שמעורר קשיים זוגיים שנמצאים אצל המון זוגות.
עם כל האתגרים שהתקופה הזו מביאה עימה, אני מאמין שיש פה הזדמנות לצמיחה אישית וזוגית.
