05/02/2019
אימוץ - על החלום ושביריריותו בראי יום המשפחה.
על התקוה שמאפשר הטיפול בנוירופידבק לתסמונות הנלוות לילדים מאומצים רבים.
הנערה הראשונה שהגיעה אלי לפני כמעט עשור היתה הסנונית הראשונה.
הנערה היתה נמנעת מיצירת קשר עין, חרדתית (נעדרה מבית הספר חצי שנה ופשוט ישבה בבית) .
לא יצאה מהבית כמעט בכלל. אם יצאה אז רק בליווי אמה.
משהו בהתנהגות שלה היה מוזר...מוזר מאוד אפילו.
בטלפון לפני שהגיעו היא ידעה לתת לי אין ספור פרטים על שיטת הנוירופידבק ועל גלי המוח. באותה נשימה היא ידעהלספר לי על עצמי ועל ילדיי (מהיכן ידעה עלי את כל הפרטים? לא היה לי ברור...) סיפרה לי בפירוט רב על ילדיה של רופאת השיניים שלה ועל יופיה עוצר הנשימה של אותה רופאה שממש ממש דומה לי ו"לכן זו הסיבה שאני רוצה שאת תטפלי בי" .....
באותה הזדמנות היא סיפרה לי על חוג הג'ודו אליו נרשמה במתנס... (היא היתה בת 17...הילדים האחרים בחוג היו בכיתה א' וב'....)
כשהגיעו סיפרה לי האם על הילדה.
האם- חד הורית בת 45 אימצה אותה בגיל שנה וחצי מאחת ממדינות מזרח אירופה.
היא הוציאה אותה ממש מבית החולים שם שהתה מאז יום לידתה כשננטשה על ידי אמה הביולוגית שהיתה כנראה אלכהוליסטית חסרת בית.
ימים שלמים שכבה התינוקת בתוך מיטה מסורגת, האור דלק בחדר כל שעות היממה ללא אבחנה בין יום ללילה.
אף אחד לא הרים אותה כדי להאכיל אותה. הניחו עליה את הבקבוק שתאכל לבד...גם האוכל הזה הוגש לה במשורה (היתה קטנה מאוד, חלושה ולא מפותחת כפי גילה).
בוודאי שאף אחד לא התייחס אליה או העניק לה חום בדרך כלשהי.
"היא עוד במצב טוב... ראיתי ילדים בבתי יתומים שם..מצבם נורא עוד יותר" אמרה לי האם.
"היא מוזרה ואלימה מאוד. ברווחה חושבים שאני אלימה כלפיה כי לעיתים כשאני צריכה לרסן אותה אני נאלצת להפעיל כוח... אז זה מה שהילדה סיפרה להם." "היא נוטה לשקר...לא נעים לי לספר עליה את כל הדברים האלו...אבל את צריכה לדעת אחרת לא תצליחי לטפל בה... בינתיים הרווחה לא מאמינים לי... ניסו להוציא אותה מחזקתי בתוקף חוק... אני אובדת עצות... לא יודעת לאן לפנות... גם המשפחה התרחקה ממני... אחרי שהיו מעירים לי על ההתנהגויות שלה שמפריעות להם פשוט תפסתי מרחק... אני לגמרי לבד עם הסיפור הזה... מרגישה שעשיתי טעות איומה באימוץ הזה... אני משקיעה בה את כל חיי וזוכה רק לעלבונות, בושות, גידופים, מכות. מה לא עשיתי נכון???"
לא מעט ילדים מאומצים ובני משפחותיהם חלפו דרך הקליניקה שלי בשנים האחרונות.
מה יודעים ההורים לגבי הגוזל הזעיר הזה שמגיע אליהם?...כמעט כלום.
מה הם יודעים על ההשפעות העתידיות של הכלום הזה הידוע להם?
העניין גדול שבעתיים כאשר האימוץ הוא ממזרח אירופה או ממדינות עולם שלישי אחרות. אבל לדאבוני גם האימוץ הנעשה בארץ לוקה לעיתים בחוסר שקיפות וכך גם הקשר שניתק בבת אחת עם הגורם שמטפל בתינוקות הללו עד יום האימוץ.
כמה מהם נפגעי תסמונת אלכהול עוברי?
כמה מהם נולדו לאמהות מכורות לסמים?
מה ההשפעות ארוכות הטווח על מבנהו הפיזי של מוחם? על תפקודם הקוגנטיבי ובעיקר תפקודם החברתי ויכולות הויסות הרגשי שלהם?
מה ההשפעות של טראומות הניתוק מאמם הביולוגית?
ההשפעות של הימים והחודשים בהם עברו מיד ליד או גרוע מכך היו מוטלים במיטת ברזל מסורגת בחדרים חשוכים ללא מגע , ליטוף, חום אנושי?
לאחרונה השתתפתי בכנס שארגנה אמא מאמצת לביאה אודות תסמונת אלכהול עוברי.
תסמונת בה לוקים ילדים מאומצים רבים (בעיקר ממדינות מזרח אירופה).
עד כמה הרסנית התסמונת ועד כמה היא פוגעת ברבדים שונים של התפקוד התקין של הילד ויחד עמו התנהלותה של כל המשפחה....
מה אני רואה בקליניקה?
בעגה מקצועית אגדיר את הדפוס כדפוס פעילות מוחי הכולל בתוכו עודפי גלי ביתא בחלק הפרונטלי והפרה פרונטלי של המוח בשילוב עם יחס טיתא לביתא גבוה באיזור הפריאטלי (בעיקר מימין).
מה זה אומר תפקודית?
מה הפירוש של עודפי גלי הביתה הללו בקדמת המוח?
זהו מצב של beasy brain כמו 100 חלונות windows שפתוחים במחשב בזמן שאנחנו מנסים להקליד מסמך ב word... הרי יחלוף זמן רב עד שכל אות תעלה על המסמך משום שזכרון העבודה ( working memory) עמוס במטלות סרק.
מבחינה התנהגותית הילד ייראה התנהגיות דומות מאוד למצבי פוסט טראומה- מצב של דריכות יתר, של פירוש העולם כמקום מסוכן ממנו יש להישמר ולהיזהר.
לדוגמא- ילד שדורך בטעות על התיק שלו בזמן שחולף במעבר הצר של הכיתה יחשב בעיניו כמנסה לתקוף אותו ולחבל במזיד בתיק שלו... התגובה האלימה לא תאחר להגיע...
מצב זה בשילוב יחס התיטה ביתא הגבוה באונה הפריאטלית ימנית (אשר מעיד על תת התפתחות איזור זה) האחראית על קריאת מפה חברתית יובילו פעמים רבות לתגובות לא הולמות לסיטואציות חברתיות אפילו הפשוטות ביותר.
כמובן שהבשלה לא אחידה זו של המוח משפיעה באופן ישיר על יכולות קשב וריכוז, לעיתים עם לקויות למידה נלוות.
הילד נתפס כמתעתע.
מצד אחד אינטלגנטי וחריף מחשבה.
בעל יכולות יוצאות דופן בתחומי דעת שונים ומאידך עם קשיים תפקודיים יום יומיים, קושי בניהול עצמי, ניהול זמן, ארגון בסיסי של חוויות, ויסות רגשי לא יציב ועוד שלל התנהגויות חברתיות לא הולמות גיל וסיטואציה.
תיאורטית נשמע לא פשוט בכלל.
מעשית המצב קשה עוד יותר.
זר לא יבין זאת.
השיפוטיות המתגנבת למשפטים שהסביבה אומרת להורים הללו רק מגבירה את התסכול והיאוש עמם מתמודדות המשפחות הללו על בסיס יום יומי.
תחושת האשם.
היכן טעו?
מה הם לא עושים נכון?
הרי הילד כל כך חכם???!!!!
הרי כשהיה קטן היה כל כך מתוק ומפולפל....
והם כל כך אוהבים וכל כך מתוסכלים.
עייפים.
רצוצים.
מה השתבש בדרך?
האשם..אוי האשם...אולי הם הגורם למצב?
הסביבה לא מקלה אף היא.
תולה את מקור הפערים ההתנהגותיים הללו ככשל חינוכי של ההורים המאמצים.
"שימו גבולות ברורים יותר לילד" לחליפין "אתם לא מכילים מספיק" ועוד שלל עצות לא יישימות המטלטלות אותם כספינה בים סוער.
הבסיס הוא אורגני.
שינוי תפקודי של המוח. לעיתים עד כדי דפורמציה במבנה הפיזי של המוח.
לא רק אלכהול עוברי או חשיפה לסמים בזמן ההריון יכולים לחולל שינויים בתפקוד מוחי.
גם טראומה עלולה לעולל שינויים בתפקוד המוחי (יעידו על כך הלומי הקרב הרבים המהלכים ביננו מצולקים ומותשים כל כך ממאבק יום יומי הישרדותי).
מה ניתן לעשות? כיצד ניתן לסייע?
טיפול הנוירופידבק מסייע למוח לתרגל פעילות מוחית בגלי מוח שהם אדפטיבים יותר עבור המטופל.
טרם תחילת הטיפול נסרק מוחו של המטופל בבדיקת QEEG שהיא בדיקה המראה את דפוס הפעילות המוחית של הנבדק ומשווה אותה לנורמה של הגיל והמין של הנבדק.
על בסיס הבדיקה ניתן לקבוע איזה איזור במוח נמצא בתפקוד לקוי.
בדיקה מקדימה זו מסייעת לנו לבחור את האיזור הספציפי של המוח בו צריך לטפל.
בדרך כלל תהיה הלימה בין הממצאים של הבדיקה לבין האזורים המוחיים המתמחים בתפקוד שנמצא לקוי (למשל קושי בויסות רגשי ונטיה לתגובות איפולסיביות יראו באיזור הפרה פרונטלי של המוח וכך הלאה).
הטיפול עצמו ידידותי מאוד ולכן לא קשה להשיג שיתוף פעולה מהמטופל.
המטופל יושב מול מסך טלויזה וצופה בסרט או סדרה להנאתו.
בזמן הצפיה מוצמדת אלקטרודה בודדת לראשו במיקום שנבחר בעת הבדיקה. האלקטרודה קוראת את גלי המוח שלו וגורמת לכך שכל פעם שיופיע גל מוח שמזיק לתפקוד המטופל המערכת תגרום לטשטוש של מסך הטלויזיה.
בכל פעם שגלי המוח יהיו כפי שאנחנו רוצים שיהיו (דהיינו יקדמו את מצבו) הוא יראה את התכנית באופן ברור ולא מטושטש.
מכיוון שהמוח שואף לראות את התכנית באופן ברור הוא יתרגל בהדרגה לשינוי דפוס גלי המוח באותה נקודה.
זוהי התניה אופרנטית פשוטה (להבדיל אלף אלפי הבדלות... זה ממש כמו חטיף שנותנים לכלב לאחר שהוא מביא את הכדור שזרק לו המאמן... הכלב לומד להביא את הכדור כדי לקבל את החיזוק החיובי/החטיף).
כך בהדרגה לומד המוח לשנות את דפוסי הפעילות הלקויים ולהפוך אותם לדפוסים מתאימים אשר יקדמו אותו.
והשינויים שאני והצוות שלי רואים בקליניקה????
ניסים.
פשוט ניסים.
אין לי דרך אחרת לתאר את התוצאות.
את השינויים מתחילים לראות בהדרגה כעבור כ 15 טיפולים והם הולכים ומתעצמים עם הזמן.
הנערה עליה סיפרתי בתחילת הפוסט התחילה כעבור חודשיים להגיע אלי עצמאית ברכבת ואוטובוס, חזרה לבית הספר, סיימה בגרות חלקית, סיימה שירות לאומי והיא מתגוררת כיום בדירה ועובדת למחיתה.
מטופל אחר שהגיע אלי בעקבות אלימות קשה בבית הספר (היה נוהג להשליך אבנים על הילדים האחרים ועל צוות המורים... לא נכנס לשיעורים וכו) היה ילד שלא הצלחתי לגרום לו להישאר בקליניקה יותר מחמש דקות אם העזתי לגעת בו או להסתכל אל תוך עיניו. הוא היה מתהלך עם כובע לראשו כהגנה. נמנע מיצירת קשר עין. כעוס, מכונס.
באמצעות טיפול הנוירופידבק החל מתפקד כתלמיד מהמניין, רגוע, נכנס לשיעורים, מתפקד, פותר מבחנים בהצלחה מרובה (מי היה מאמין שבכלל ישב לענות על שאלון...) מתנהג ברגישות לסביבתו ( הנכד המסור ביותר לסבו וסבתו כשחלו)... הכובע? כבר לא קיים יותר....
כל ילד או ילדה והסיפור שלהם, ילדים שהחיים שלהם שהשתנו לבלי הכר.
משפחות שנעמדו על הרגליים.
כמה אני שמחה שביום המשפחה אני יכולה להעיד על כל כך הרבה משפחות שקיבלו את ילדיהם המאומצים שוב במתנה!
אושר גדול להיות חלק מהנס הזה!
עירית פלנזר
אריאנה מלמד
העולם הבוקר
פאולה וליאון
אודטה שוורץ
