סתיו קורן וקנין - בלב שלם

סתיו קורן וקנין - בלב שלם יועצת שינה ומדריכת הורים בגישה ההיקשרותית

פתאום שמתי לב שהכל מקבל במה בעמוד האינסטגרם שלי וכאן אני שוכחת לפרסם 🤦‍♀️לא עוד.כבר קיימתי הרצאה אחת שהייתה סופר מוצלחת ...
18/03/2023

פתאום שמתי לב שהכל מקבל במה בעמוד האינסטגרם שלי וכאן אני שוכחת לפרסם 🤦‍♀️
לא עוד.

כבר קיימתי הרצאה אחת שהייתה סופר מוצלחת עם פידבקים מטורפים (!!) - הכל מתועד באינסטגרם, בואו.

ועכשיו, החלטתי לאור הביקוש והיומן המלא שלי (היומן סגור לליוויים וייעוצים פרטניים עד אחרי פסח), לתת מענה למי שצריך סיוע ורוצה ללמוד את עולם השינה ולפתור בצורה טבעית אתגרים סביב שינה:

התעוררויות מרובות
יקיצות מוקדמות
הרדמות ארוכות
חלונות ערות ליליים
ועוד ועוד...

אנחנו הולכים ללמוד להיות יועצי שינה בעצמנו ולפתור את כל האתגרים ללא אימוני שינה :)
מי רוצה ? כתבו לי כאן או בפרטי 🥰

ו... בואו לאינסטגרם שלי! מחכה לכם שם עולם.

חיבוק, סתיו 🤲❤️🌱

האם אהבה לבדה יכולה לגדל ילד?מהי המטרה של ההיקשרות ויצירת מערכת יחסים עמוקה עם הילדים שלנו? למה כדאי לנו להתמקד בחיבור ע...
04/02/2023

האם אהבה לבדה יכולה לגדל ילד?
מהי המטרה של ההיקשרות ויצירת מערכת יחסים עמוקה עם הילדים שלנו? למה כדאי לנו להתמקד בחיבור עם ילדינו ואיך הוא עוזר להם לגדול?
מערכת יחסים עמוקה ובטוחה היא מה שמניע את הילדים שלנו ללכת אחרינו. זה מאפשר לנו להוביל את ילדינו ממקום של סמכות טבעית במקום משמעת מפרידה וענישה, סמכות כוחנית או מאולצת.
החיבור מעניק לנו כוח בהורות - זה מאפשר לנו להיות קרובים אליהם ולהשפיע עליהם בכל הנוגע לערכים שלהם ולבחירות שלהם בחיים.
כך אנחנו מודעים למתרחש בליבם : אנחנו מקבלים את המפתח לעולמם הפנימי מרצון שלהם ולא מכפייה שלנו.. ויותר מכל... אנחנו הופכים להיות המטפלים של ליבם.
חייו של ילד עוברים דרך הלב שלו. משם צומחות בחירות, החלטות, הלב שלהם הוא הבית לרגשות ולהתנהגויות שלהם - בלי הגישה ללב שלהם הגידול של ילדינו הופך להיות פרקטי וטכני.
כשאנחנו עסוקים בתפעול ולא במהות, אנחנו מפספסים וילדינו עלולים להסתגר ולהתרחק מאיתנו. כך אנחנו עלולים לאבד את ההובלה של ילדינו בבגרותם.
כשהילדים שלנו קטנים ותלויים בנו תלות ממשית, קל יותר להחזיק במושכות. הבעיה מתחילה כשהילדים שלנו גדלים, שם אנחנו רואים את הפירות של השנים הראשונות תחת טיפולנו.
כשילד גדל, ניתנת לו זכות הבחירה למי לתת את ליבו. ילדים יכולים להיות הילדים של הוריהם חיים שלמים. הם יצטרכו שניקח אותם, שנכבס להם, שנשלם עליהם ונקנה להם, אבל האם בין כל אלה הורה מקבל לידיו את הלב של ילדו?
האם הילדים שלנו יבואו לספר לנו מי פגע בהם היום? מה קרה להם בבית הספר? האם הם יספרו לנו שיש להם זוגיות חדשה? שהם ניסו דברים/חומרים חדשים כשהם יצאו לשבת עם חברים אתמול בלילה? האם הם ישתפו אותנו ברגשות שלהם וייקחו אותנו בחשבון כשיצטרכו לעשות בחירות בחייהם? הם ירצו לשמוע מה יש לנו לומר ולהתלבט איתנו יחד? האם הם ירצו להישאר קרובים אלינו גם שיוכלו להתרחק?
כמה כוח באמת יש לנו באמת להוביל אותם ולהיות חלק מהמסע שלהם?
קבלת המפתח לליבו של ילד היא קבלת המפתח לחייו והתבגרותו.
לשם כך עלינו לרקום קשר עמוק ובטוח עם הילדים שלנו ולהזמין אותם להתקיים לצידנו עם המון חום, רכות ורגש אמיתיים.
ילדים זקוקים ללבבות רכים כדי לגדול.
הם זקוקים לנו שנרגיש, שנוכל לבטא את עצמנו דרך מילים ולהיות שם עבורם כדי שיחוו את הרגשות שלהם דרכנו. הם זקוקים ללבבות שמרפאים - כאלו שיכולים להתמודד עם הפגיעות, העצב והאכזבה בחייהם ולהזין אותם כדי שיוכלו להתבגר מתוך הקושי.
כשאנחנו מלאי כמיהה לרקום קשר עמוק ילדינו נענים לנו - כל ילד זקוק ללבבות חמים ורכים ותר אחריהם בעולם.
כולנו התחלנו את חיינו בחיפוש אחר קשר בטוח, אם נחשוב על זה, כך גם קרה לפני שהפכנו לזוגות. חיפשנו את הלב שיגרום לנו להרגיש אהובים, רצויים, מוזמנים גם עם הפגמים שלנו לפני שהתחייבנו לבני הזוג שלנו.
כשילד פוגש בלב רך ורצון של הורה להתקרב אליו הוא נענה ומתחיל לנוע פנימה, לגשש ולראות האם הקרקע יציבה, האם בטוח להכות שורשים ולהעמיק אותם.
מערכת היחסים עם הילדים שלנו הופכת להיות הבית ללב שלהם.
הקשר איתנו הופך להיות המקום ממנו הם שואבים את התנאים כדי להתבגר ולשגשג.
דרכנו הם לומדים להרגיש, להתווסת, להיפגע, להתבגר ולהתחסן.
ככל שאנחנו מצליחים להיות בוגרים מול התנהגות לא בשלה וככל שאנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות על מערכת היחסים - הילדים שלנו למדים שאנחנו זה הבסיס הבטוח עבורם, אנחנו זה הבית.
כך מתרחש הריקוד המושלם -
ילד מוסר את ליבו והורה מקבל את היכולת להוביל את הילד במסע של חייו. קשר משמעותי מאפשר להורה להיות מעורב וחלק מהצמיחה וההתפתחות של ילדו לאורך השנים. ילד כזה ירצה להיות סמוך להורה שלו, ירצה ללכת אחרי ההורה שלו וירצה להיות טוב עבורו. הוא ירגיש שההורה שלו הוא מקום בטוח לשיתוף כל שעל ליבו, הוא המקום לקבל ממנו הכוונה והוא העוגן עליו הוא יישען כשיזדקק. כך אנחנו ממצבים את עצמנו כתשובה ופתרון לילדים שלנו, כמקום איתן ויציב שמחזיק בהזמנה רחבה ותמידית כלפיהם לבוא הביתה, להיטען, לפרוק, להיתלות ומשם להמשיך ולצאת ליום המחר בחייהם.

12/12/2022

תגובה שהגבתי לאמא שמציגה את רוח הגישה ההיקשרותית אל מול אימוני שינה ♡

ערב הוא הזמן הכי מסוכן עבור היונקים ולכן החיפוש אחר קרבה, קשר, בטחון הם הכי חזקים דווקא לפני שנת הלילה.
המוח מחווט להרגיש נוכחות של דמות מטפל. תחשבי על הג'ונגל שממנו אנחנו באים, היינו שורדים אילו תינוקות היו מוטלים על האדמה לבד בלילה? האם הם היו מרפים לשינה ומרגישים בטוחים ומוגנים?

הטבע יצר בנו סטים של אינסטינקטים שנועדו לשרת את ההישרדות שלנו ותינוק ללא דמות מטפל נוכחת לא יוכל לשרוד. שינה הוא המצב הכי פגיע עבורנו כי אנחנו לא במודעות, אז הטבע יצר בתינוקות לא בשלים אינסטינקטים חזקים שנועדו לוודא שיש הגנה. "לימוד" הירדמות עצמאית הוא שבירה של האינסטינקטים ההישרדותיים האלה ולכן יועצות שינה שדוגלות באימוני שינה יגידו לך שהן ילוו אותך ללא הגבלת זמן או תקופה ארוכה של חודשים .
הסיבה: לוקח המון זמן לשנות את ה"תכנות" האנושי שנועד להגן עלינו מפני איום ממשי ואם התהליך הוא קצר ומהיר כנראה שהיה שם המון סטרס.
זה מה שהופך אותנו לזן שורד מיליוני שנים.

שואלת כדי לבדוק אם יצא לך לנסות -
מה קורה כשאת לא מניחה במיטה אלא מאפשרת הרדמה בידיים בלי לנסות להוביל להירדמות עצמאית?

אני מבינה שהקושי הוא הרדמות ארוכות.
להרדמות ארוכות - יש שלל סיבות. מבנה חלון ערות, כניסה חלקה לשינה, צרכים מתחרים בשינה..

דוגמאות להבדלים בין ייעוצי השינה ההתנהגותיים להיקשרותיים :

תחשבי למשל על תינוק שאמא בטוחה שהוא צריך לישון כי הוא מפהק ומשפשף עיניים, אבל האמת שהוא ער רק שעה וחצי כשהוא בגיל שהוא אמור להיות ער הרבה יותר. הוא מפהק כי המוח לא חווה מספיק גירייה. גם אנחנו מפהקים ונראים עייפים כשאנחנו משועממים. זה לא אומר שאנחנו בהכרח נכנס לפאזה של שינה:) ואז אמא מנסה להרדים ו... אין כניסה לשינה. האם הבעיה היא דרך ההרדמה או התזמון שלה? כנראה שהתזמון ♡

תחשבי על אמא שמקלחת תינוק לפני השינה כשהוא כבר עייף. המוח מפריש אדרנלין וקורטיזול כדי לתמוך בעוררות כי הוא מבין שאין תנאי שינה ואז אמא מהר מרדימה.. אבל יש בעיה. ההורמונים האלה מפריעים למוח להתכנס לשינה. המלטונין לא מצליח לעשות את העבודה שלו.
האם הבעיה היא דרך ההרדמה או מהלך הכניסה לשינה?

הפתרון הוא לא הירדמות עצמאית.
הפתרון הוא לעבוד נכון עם הגוף, הפיזיולוגיה והצורך הרגשי של הילדים שלנו בנו ❤️

זה לא אומר שלא נישן או שכל חיינו נרים בידיים. ההפך הוא הנכון. צריך לפרק ולהבין לעומק על מה דברים יושבים ומשם להגיע לפתרון.
בגישה ההיקשרותית שואלים "למה הילד שלי קם/לוקח לו זמן להירדם"
*במקום*
לשאול "איך אני מפסיקה את זה ומה עליי לעשות?"
להשליך הכל על דרך ההרדמה זה לעצום עיניים.

ההתעסקות היא תמיד עם שורש העניין ולא עם הסימפטום🤲🌱❤️

סתיו קורן וקנין- יועצת שינה ומדריכת הורים בגישה הקשרותית ♡

אבא.שאני חושבת על אבא עולה לי דמות עם כתפיים רחבות ורגליים יציבות.מה עולה לכם?"זה טייטל מחייב", אמר לי פעם אבא בחצי חיוך...
07/11/2022

אבא.
שאני חושבת על אבא עולה לי דמות עם כתפיים רחבות ורגליים יציבות.
מה עולה לכם?
"זה טייטל מחייב", אמר לי פעם אבא בחצי חיוך עצוב.
הרגשתי את הקונפליקט שלו.
מצד אחד הוא צריך להיות אסוף, הוא צריך להיות בהחזקה,
הוא מרגיש שיש ציפיות מדמות אבהית שלא אומרים אותן בקול..
מצד שני, זה כבד.
איך אדם שנמצא בדרישה אמור להיות עם גישה לרגשות פגיעים?
כל הדרכים חסומות.
גברים גדלים לרוב לחברה שמכניסה אותם לתבנית של החזקים,
הגיבורים, הפרוביידרים שצריכים לספק סחורה,
רובם גדלו על התפיסה שדמעות הן סימן לחולשה ואין מקום לחלשים.
כל החומות האלו מגיעות איתם להורות שלא מבחירה.
הכל יצוק כבר פנימה, לתודעה.
הרבה פעמים הם מגיעים כשהם עם לב יותר "סגור".
כשלא מפנים לך מקום בתור ילד,
כשלא מספקים מרחב לרגשות הפגיעים שלך,
כשלא מביאים לך לגיטימציה, תוקף, נחמה - המוח לומד שזה לא בטוח
ומוריד את ה"שאלטר" של הפגיעות.
הבעיה היא שזה לפעמים עלול להשליך על ההורות
כשהורה לא מודע למה שקורה לו בפנים.
כדי להרגיש את הילדים שלנו אנחנו חייבים להסכים
להרגיש את הרגשות הפגיעים שבנו .
הורות מביאה איתה התמודדות עם המון רגשות לא נעימים:
כאב, דאגה, עצב, תסכול, תחושת כישלון, פחד, אשמה..
אם לא נסכים להרגיש את הרגשות האלה,
לא נצליח להרגיש את הילדים שלנו מבפנים.
אם לא נוכל להרגיש את הרגשות הפגיעים האלה,
לא נוכל לראות אותם בילדים שלנו.
ואז יהיה לנו קל "לא להתרגש" מבכי,
כי העצב שהילד שלי שחווה לא עובר דרכי.
יהיה לי קל להגיד "לא צריך לבכות, תקום על הרגליים לא קרה כלום" כשהילד שלי נבהל ממכה שקיבל.
אם כאדם בוגר אני לא נותן לפגיעות לחדור דרכי, לעבור בתוכי,
איך אוכל לעשות זאת עם הילד שלי?
ואיך הוא יעשה זאת בעצמו כשיגדל?
אם תשאלו כל אבא "נוקשה", הוא היה רוצה שהילד שלו יספר עליו בגאווה בבית הספר, שיתגאה באבא שיש לו, שהוא יהיה האדם הכי קרוב אליו.
אם תשאלו כל אבא, הוא יספר שהוא היה רוצה שהבת שלו תרוץ אליו לחיבוק כששוברים לה את הלב.
הוא באמת רוצה להיות האדם הזה, רק לא בטוח שהוא יודע את הדרך.
לא תמיד נגיע להורות עם סט הרגשות ה"נכונים".
לפעמים דרושה עבודה כדי לקלף את השכבות,
להבין מה לקחו מאיתנו בילדות, איפה לנו לא היה מקום,
איפה צמצמנו את עצמנו כדי להרוויח קשר, איפה השתקנו את עצמנו
כדי לא לחוות בושה, דחייה, זלזול מאנשים שאנחנו אוהבים.
בדיוק שם, ברגעים שאנחנו נזכרים עולה בנו כאב.
אם נסכים להרגיש אותו, נסכים לעבור תהליך של ריפוי ושינוי.
זה לסלוח לעצמנו על מה שלא נמצא בשליטתנו, לא בחרנו לגדול כמו שגדלנו.
זה לראות את היופי בקשר הורה-ילד, את עומק החיבור שמחכה לנו ואת היד הקטנה שמושטת לנו ומבקשת עוד קצת מאיתנו.
שמבקשת שנעז להתחבר, שנעז לפתוח את הלב, שנעז להרגיש, לאהוב ולפחד ונגדל ילדים מחוברים לעצמם וגם אלינו - האנשים שאוהבים אותם הכי בעולם.
אוהבת מלא!
סתיו 🥰

רובנו מאמינים בכל ליבנו שאנחנו נהיה חוף המבטחים עבור הילדים שלנו.הם יבואו אלינו ויספרו לנו את כל הסודות, כל ההתנסויות, כ...
30/08/2022

רובנו מאמינים בכל ליבנו שאנחנו נהיה חוף המבטחים עבור הילדים שלנו.
הם יבואו אלינו ויספרו לנו את כל הסודות, כל ההתנסויות, כל השטויות שיעשו בדרך, יתנחמו אצלנו שהלב שלהם ישבר וישאלו אותנו מה כדאי לעשות כש ...?

שמסתכלים על בני נוער היום מבינים כמה התחזית שלנו שגויה.
יש חיץ מאוד גדול בין הורים ומתבגרים וגם אם יש הורה שבעקשנות דופק על הדלת, אין מי שיפתח ויזמין להכניס פנימה, ללב.

למה זה קורה ומה השתבש בדרך? איפה רובנו טועים בלי שאנחנו שמים לב? איך אפשר לתקן ולבנות קשר עמוק עם הילדים שלנו ומה דרוש כדי שהילדים שלנו יבואו אלינו כספר פתוח?

הכל בפנים ♡
מחכה לשמוע איך היה לכם 🥰

כל מה שלא מסופר ולא מדובר היום ברשתות - נמצא ממש כאן, עבורכם 🥰לפרטים נוספים, כתבו בפרטי ♡
21/08/2022

כל מה שלא מסופר ולא מדובר היום ברשתות - נמצא ממש כאן, עבורכם 🥰
לפרטים נוספים, כתבו בפרטי ♡

הכוח אצלנו בידיים וכהורים- האחריות מוטלת על כתפינו ♡מי שמעוניין בארגז כלים לקראת ההסתגלות הקרבה מוזמן לכתוב לי בפרטי ♡בה...
21/08/2022

הכוח אצלנו בידיים וכהורים- האחריות מוטלת על כתפינו ♡
מי שמעוניין בארגז כלים לקראת ההסתגלות הקרבה מוזמן לכתוב לי בפרטי ♡
בהצלחה לכל האפרוחים וההורים 🙏🥰

איפה הרגשות נמצאים? מה התפקיד שלהם בהישרדות המין האנושי? האם אנחנו עובדים איתם נכון? כל מה שחשוב לדעת כשמגדלים ילדים- בפ...
21/08/2022

איפה הרגשות נמצאים? מה התפקיד שלהם בהישרדות המין האנושי? האם אנחנו עובדים איתם נכון? כל מה שחשוב לדעת כשמגדלים ילדים- בפנים♡

אם הילד שלנו מתגייס, אז נכין אותו באמצעות דיסטנס והיעדר אוכל חם של אמא חודש מראש?או שנדאג לטפח את הבסיס הבטוח כדי שיוכל ...
21/08/2022

אם הילד שלנו מתגייס, אז נכין אותו באמצעות דיסטנס והיעדר אוכל חם של אמא חודש מראש?
או שנדאג לטפח את הבסיס הבטוח כדי שיוכל להסתגל בקלות ויזכור שתמיד יש בית חם שמחכה לו? ♡

אחד הדברים הכי מעניינים ששמעתי.אז, מי מאיתנו הולך לישון באמצע דיזינגוף בשישי בבוקר? 😊ועכשיו ברצינות.. לא כל התינוקות מסו...
28/06/2022

אחד הדברים הכי מעניינים ששמעתי.

אז, מי מאיתנו הולך לישון באמצע דיזינגוף בשישי בבוקר? 😊

ועכשיו ברצינות..
לא כל התינוקות מסוגלים מבחינה חושית ורגשית להרפות ולישון תחת התנאים האלו.

אם יש תינוק עייף ש•מתקשה• לישון באור וברעש ובכל זאת נרדם,
זה בגלל שהוא הגיע לעייפות יתר והצטבר לו מספיק לחץ שינה כך שהשינה מקבלת את התיעדוף הגבוה ביותר.
•ככל הנראה• זה לא בגלל שאמא ואבא הרגילו אותו לכך או לימדו אותו להתעלות על מה שחושית מעורר אותו.

באור יש חשיפה לגירויים מסביב ברמה מוגברת יותר, יש תינוקות שרגישים לרעש ברמה החושית, הצפה של דינמיקות לצידנו מהוות גירוי והתנאים האלה לא מתאימים לכולם.

בדר"כ ההמלצה הזו נאמרת מפיהם של אנשים שהולכים לישון על כרית עם שמיכה במזגן בחדר חשוך,
ואם נשים אותם באמצע מפגש חברתי רועש והומה אדם הדבר האחרון שהם יעשו הוא לצלול לשינה עמוקה. ובצדק.

אם זה כך, אז למה לתינוק לא מגיעים אותם התנאים הנוחים שמגיעים לאדם בוגר? זה שהוא נשלט על ידינו ואנחנו •מכתיבים• לו את הסביבה והתנאים לא מקנה לנו את הכוח לכפות עליו תנאים שלא מתאימים לו.

זה לא אומר בהכרח שצריך לרוץ לחדר חשוך בכל תנומה,
אבל זה אומר שכאג'נדה הורית כדאי לנו להיות •קשובים לצרכים• של הילדים שלנו ולראות מה עוזר להם לישון על אף הסביבה המוארת ורועשת :
האם במנשא יותר קל לו כשאני בחוץ והגיע הזמן לישון?
האם מקום שקט לצד בית הקפה יעזור לו להתכנס לשינה?
האם הנקה עם חיתול בד תרגיע אותו ותאפשר לו להרפות ולשקוע לשינה? נחפש את הגשר שיגשר על הפער כשטובתו נמצאת לנגד ענינו.

אין טעם להילחם נגד הצרכים של הילדים שלנו ולנסות לשייף אותם ולסתת אותם כך שיתאימו לשלנו. תינוקות לא אמורים להתאים את עצמם אלינו, הם צריכים להיות עסוקים בגדילה, צמיחה והתפתחות.

עלינו להיות המבוגרים האחראיים בחדר שמגשרים על חוסר הבשלות של הילדים שלנו ולהוות "רחם" מדומה שרואה את שלומם וטובתם לצד התנהלות החיים שלנו🥰

אתם כבר יודעים..
בדיוק כמו שהתכוון הטבע ♡

אחת העצות הרווחות בימינו :) תינוקות אמורים להיות תלויים. זו המהות שלהם, תלות מוחלטת בדמות המטפלת שאמורה להיות מסורה, חמה...
27/06/2022

אחת העצות הרווחות בימינו :)

תינוקות אמורים להיות תלויים.
זו המהות שלהם, תלות מוחלטת בדמות המטפלת שאמורה להיות מסורה, חמה ואחראית.
דמות שאמורה לעזור ליצור הקטן והמתוק הזה להסתגל לעולם.
הם נמצאים בחוסר אונים מוחלט ללא יכולת להיות עצמאיים,
ללא יכולת לבחור לעצמם את התנאים הבסיסיים כמו זמינות של אוכל או את מי שיאחוז בהם.

אם רק נרצה, נוכל למסור אותם לאדם זר ברחוב או שלא נאכיל אותם בזמן, ולהם אין הרבה מה לעשות מלבד לבכות.
פרקטית, אין להם כוח לשנות דבר אלא אם יש אדם שקשוב לקריאות שלהם לעזרה.

המקום הזה של תלות מוחלטת הוא מקום פגיע,
לכן המוח עושה את עבודתו נאמנה וחותר למה שמספק לו בטחון, מנוחה רגשית וודאות.
כל מה שמאיים על השלווה והחוויה הרוגעת - מקפיץ את המערכות.

אחד הדברים שהכי מווסתים ומרגיעים קטנטנים הוא חיבוק, מגע חם מדמות מוכרת שאני מקושר אליה.
חיבוק והיצמדות לאדם שאני אוהב הוא האקט שמוביל להפרשת אוקסיטוצין ברמות הכי גבוהות.
חיבוק הוא יותר עוצמתי מנשיקה, ממילה טובה ומכוונה שלא נאמרת במילים.

למנוע מהילדים שלנו דבר בסיסי כמו "ידיים" וקרבה כאג'נדה לעצמאות והתמודדות לבד בעולם או היעדר תלות בנו עלולה להוביל להתנהגויות אחרות שאולי לא נבין:
מרדף היקשרותי, "התבכיינויות" לאורך היום, "נודניקיות" התעוררויות מרובות, חוויה של סטרס, הימנעות מאכילה, קושי בהרפייה והרדמות, אי שקט ועוד.

תינוק שמבקש מגע הוא תינוק שזקוק לו.
ללא תלות ביום או בשעה,
וללא תלות במיקום השמש בשמיים.
לא חייבים להרים אותם, אפשר לספק מגע ועיטוף חם ואוהב גם בשכיבה, גם בישיבה וגם דרך מנשא.
העיקר שהפיזיות תהיה נוכחת ללא קשר למנח עצמו.

אי אפשר לאמן ילד לא להזדקק לקרבה אלינו.
אנחנו יצורים של ביחד, של להקות, של שבטים.
אנחנו יצורים של תלות אחד בשני, כולנו.

כהורים, אנחנו רוצים שהילדים שלנו יזדקקו לנו, אחרת נאבד בהמשך את כוח ההובלה ההורית שלנו.
ילד שמקבל מענה מהורה, הוא ילד שלומד שאפשר לסמוך על ההורה שלו, שצריך את ההורה בחייו ולכן הוא כרוך אחריו ורתום אליו. לא רק פרקטית אלא רגשית.
הערך של ילד שמחובר אלינו וזקוק לנו בעולם הוא ערך יקר מפז, זה מה שיאפשר לנו להורות ולהוביל ילדים ממקום טוב ונכון שמאפשר להם לצמוח ולגדול לאנשים שהם נועדו להיות.

סתיו♡

"נו באמת" הם צוחקים מולי במסך כשאני שואלת אותם את השאלה הזו."נו ברצינות, תענו לי אם ראיתם מסעדה אחת טובה שיש בה אור לבן ...
26/06/2022

"נו באמת" הם צוחקים מולי במסך כשאני שואלת אותם את השאלה הזו.
"נו ברצינות, תענו לי אם ראיתם מסעדה אחת טובה שיש בה אור לבן או אור צהוב חזק . מתי ישבתם לאכול במסעדה תחת תאורה כמו בבית?".
"האמת שלא.. תמיד הכל מעומעם וחשוך. צודקת".

בואו נהיה אמיתיים, יש לנו קיבעונות שאנחנו מכניסים להורות.
כולנו! ואנחנו כלל לא שמים לב אם זה מתכתב עם הצרכים של הילדים שלנו.
אנחנו לא אוהבים לשנות את המוכר, קשה לנו לפעמים לפתוח את הראש, ובכלל,
נראה שהיועצת הזו נפלה על כל הראש.
מה זה לאכול באור מעומעם בבית?

כשאנחנו משלמים 500 ש"ח על מנה בסביבה חשוכה עם מוזיקת רקע ומלצרים זה עובד לנו,
אבל חביתה, גבינה ואבוקדו במטבח של אמא לא מסתדר לנו עם התפאורה היוקרתית הזו.

אף אחד עדיין לא מצא את התשובה לתעלומה למה זה מוזר, אבל אני הראשונה להגיד שאוכל של אמא שווה יותר ממסעדת יוקרה כי הוא בא מהלב והוא עם ריח של בית והייתי משלמת עליו גם כפול ומשולש, אז למה לא לייצר סביבה זהה? 😊

ועכשיו חזרה לענייני שינה וקטנטנים..
אם תאורה מעכבת הפרשת מלוטנין והילד שלי אוכל תחת אור בוהק לפני השינה,
איזו סיבה טובה יש לו להירדם בקלות ובמהירות?
נכון שיש ילדים שלא תגובתיים לשינוי תאורה ואם הם מספיק עייפים הם יכולים להירדם לשנת לילה גם באור חזק, אך לא כולם.

יש תינוקות שזקוקים לאווירה המעומעמת לפני השינה ורואים כמה שזה משפיע על ההרדמה לשנת לילה.
בג'ונגלים לא הייתה תאורה מלאכותית, המוח שלנו מתוכנת להגיב לתאורה טבעית - "תאורת השמש".
אם מואר, אז כנראה שהשמש נמצאת מעלינו שאנחנו באמצע היום והגוף יגיב בהתאם.
ואם מוחשך, כנראה שערב ובקרוב הולכים לישון.
אגב, אף חיה לא תוותר על האוכל שלה בגלל שהשמש שוקעת לאיטה.
יותר מכך, כשחיות אוכלות בערב את הטרף שלהן, אין אור שם ליד שמאיר להן הכל ולא נראה שזה מפריע למישהו 😜
אין שום מנגנון הגיוני בגוף שמוביל אותנו לאכול באור חזק בערב ואם כבר, ההפך הוא הנכון.

הגוף שלנו מתנהל באותו האופן של היונקים בחוץ ברוב המקרים, כי שם המקורות שלנו, משם הגענו.
אנחנו הרבה פעמים מנהלים את הילדים שלנו לפי מה שאנחנו רגילים אליו ושוכחים שהיצורים הקטנים האלו מושפעים ממנגנונים ביולוגים ופיזיולוגיים שמנהלים אותם ואת השינה להם.

אולי האבולוציה תתאים את עצמה לעידן המודרני בעשורים הקרובים
ואז אולי יהיה מתג של שינה ועוררות.
אבל עד אז עלינו לגשר על הפערים בין החיים המודרניים של היום למנגנוני הפעולה ההישרדותיים והקדומים ביותר שמנהלים אותם.
תנסו לתת להם א.ערב באווירה מעומעמת מקסימום תרוויחו ♡

ואם בא לכם ללמוד עוד, רוצו לאתר שלי!
"בלב שלם" מחכה לכם:)

דבר ראשון, מי עדיין לא הגיע לאינסטגרם שלי? :)כי שם יש ערימות של תוכן מסודרים בהיילייטס ופוסטים שנערמים להם אט אט.חפשו st...
24/06/2022

דבר ראשון, מי עדיין לא הגיע לאינסטגרם שלי? :)
כי שם יש ערימות של תוכן מסודרים בהיילייטס ופוסטים שנערמים להם אט אט.
חפשו stav_koren_vaknin ואתם בפנים.

דבר שני, מי עדיין לא הגיע לעמוד אינסטגרם שלי ושל Alexandra Orlov , המנחה שלימדה אותי והחלטנו לצאת יחד בשיתוף פעולה? 🥳
יש כבר 100 פוסטים מלאי ידע ותוכן שמייצרים כל כך הרבה בהירות ורגיעה, אלכסנדרה על הפוסטים, אני על הסטוריז ויש שם ערימות של אינפורמציה מוכחת.
חפשו caressleep באינסטגרם ואתם איתנו ♡

ודבר אחרון !
מי עדיין לא שמע את ההרצאה שנרשמו אליה מעל 400 הורים, הגיעו מעל 200 (יותר מ-50% נוכחות זה *וואו*) ועשתה כל כך הרבה הדים ברשת (ובטלפון שלי)?

אז עכשיו היא באתר שלי, מחכה לכם שתגיעו לשמוע דברים שלא ידעתם ואף אחד לא סיפר לכם על שינה, על מדע הרגשות, על איך לילה נחווה במוח ובמערכת הרגשית ומה הילדים שלכם היו רוצים לספר לכם אבל אין להם את הדרך 🤍
ובדיוק בשביל זה אני כאן 🥰

לדבר בשמם ולהוביל שינוי תודעתי בתפיסת השינה בארץ וכשחושבים על זה אז גם בעולם (כי כמות האמהות שמדברות איתי מעבר לים היא מטורפת).

אופציה אחת לפני אחרונה בעמוד השירותים שלי באתר "בלב שלם" ♡
תהנו 😍

https://belevshalem.co.il/srevices/

אחד הדברים שמבלבלים הורים הוא ההבדל בין ההרדמה בבית להרדמה במסגרת.הגננת מספרת לנו שהוא פשוט מניח ראש ומשחק עם עצמו עד שנ...
24/06/2022

אחד הדברים שמבלבלים הורים הוא ההבדל בין ההרדמה בבית להרדמה במסגרת.

הגננת מספרת לנו שהוא פשוט מניח ראש ומשחק עם עצמו עד שנרדם, זו סצינה שלא ממש מוכרת לנו מהבית. בבית הוא צריך ידיים, מגע, קרבה וחום גוף שלנו והוא רחוק מהירדמות עצמאית.

ברירת המחדל של המוח הלא בשל שמאפיים תינוקות ופעוטות היא להזדקק ברמה כזו או אחרת לנוכחות של דמות מטפל חמה ועוטפת בה אני בוטח כשאני נרדם. ההיקשרות החזקה ביותר היא לאמא ואבא שאין להם תחליף ברוב המקרים. המוח האנושי מחווט לחפש ביטחון קיומי רגע לפני שהשאלטר יורד ואנחנו נכנסים לפאזה של ניתוק מהסביבה (לפחות ברמת המודעות. כי כשאנחנו ישנים אנחנו הכי פגיעים).

אם ילד לא מחפש את הקרבה הזו לפני השינה זה ככל הנראה בגלל שהוא למד שהוא לא יקבל אותה או בגלל שהוא לא מקושר לגננת כמו לאמא ואבא, מה שמאוד טבעי שיקרה. אם הוא פחות מחובר לדמות מלאמא/אבא או שיש פחות לגיטמציה למגע וקרבה לפני השינה – התינוק ייאלץ להתמודד עם המציאות ולהרדים את עצמו לבד. זו לא חגיגת ניצחון של עצמאות, זו פשוט מציאות שהוא עד אליה והוא התמקם שם ומצא דרך. אם היינו שואלים אותו אגב, הוא כנראה היה רוצה להירדם בחיבוק של אמא או אבא, בדיוק כמונו.

במסגרות, מדהימות ככל שיהיו, לא תמיד הדברים מתאפשרים בגלל הסיבות הטכניות של כמות ילדים אל מול כמות מטפלות. יותר מזה, יש גננות ומטפלות שמבקשות מהורים ללמד ילדים הירדמות עצמאית כדי שלא יצטרכו לתת מענה של קרבה אנושית מחבקת לכל ילד כי זה מקשה עליהן. כך זה בגן, אבל אין שום סיבה שנעשה "העתק הדבק" ונסגל את הנפרדות הזו בבית.

כהורים אנחנו לא רוצים שהילד שלנו לא יזדקק לנו, להפך – אנחנו רוצים להיות המענה המכיל, החם, העוטף והתשובה של הילדים שלנו. אחת על כמה וכמה כשילד נמצא במסגרת והוא נמצא בניתוק מאיתנו למסה של שעות שלפעמים מהווה את רוב היום שלו.

הרדמה בחיבוק, הנקה, ידיים, שכיבה במיטה אחד לצד השני וכיוצא בזאת הם בדיוק מה שהילדים שלנו זקוקים לו כדי להרגיש בטוחים, מוגנים, שמורים, קרובים ומחוברים אלינו.
זה עוזר להם להירגע, זה מגשר על הפרידה הארוכה של היום, זה מזין את שורשי ההיקשרות שלהם ובעיקר מוביל אותם למנוחה רגשית.

יש תינוקות שלא זקוקים לכך והם מסמנים לבד שהם רוצים למיטה. וזה בסדר גמור, סימן שזה מה שטוב להם. עלינו רק להקשיב.
החשוב הוא שאנחנו לא נגדיר את הגבול של הקרבה שאנחנו מספקים, אלא שילד יאותת לנו למה הוא זקוק מאיתנו ואנחנו נספק לו את המענה הרגשי המתאים.

בדיוק כמו שהתכוון הטבע♡
סתיו 🤍

הסטורי האחרון על רגישות גבוהה עשה הדים, ושמחתי.  שמחתי שניתנה לי הזכות לשתף עולם פנימי עשיר של ילד שהוא שלי, דבירי שלי, ...
19/06/2022

הסטורי האחרון על רגישות גבוהה עשה הדים, ושמחתי. שמחתי שניתנה לי הזכות לשתף עולם פנימי עשיר של ילד שהוא שלי, דבירי שלי, שלימים מסתבר שהוא שליח של הרבה ילדים רגישים. רגישות גבוהה היא נושא שאין לו התחלה אמצע וסוף, אפשר לדבר עליו שעות ולהעמיק פנימה. ובכל זאת, אם אעשה מאמץ להנגיש נקודות חשובות, אתמקד בעובדה שרגישות היא סקאלה. רוב הילדים רגישים במידה מסוימת, יש שיותר ויש שפחות. הורים לילדים רגישים לרוב יודעים, הם מרגישים שהילד שלהם קצת "שונה" אבל הם לא יודעים להצביע למה.

מהי רגישות ? כולנו ניחנו במערכת סנסורית במוח שתפקידה לסנן את הגירויים שנקלטים בכל רגע נתון. מערכת המסננים הזו אמורה לסנן מעל 90% מרעשי הרקע ולאפשר לנו להתמקד בגירוי שתופס את תשומת ליבנו כרגע. העניין, שילדים עם רגישות גבוהה קיבלו במתנה מערכת עצבים קצת שונה שלא מסננת היטב את הגירויים ולכן הם חווים הצפה. הם חווים את החיים אחרת מאיתנו, הם ערומים ברמה הרגשית, נולדו ללא עור וחשופים לכל כך הרבה רעש. הרעש הזה חודר פנימה ויוצר המון בהלה כך שמערכת הבהלה שלהם עובדת שעות נוספות. הם דרוכים יותר, קפוצים יותר, נוטים להפגין פחדים וחרדות וזקוקים לנוכחות תדירה של דמות חמה, אכפתית, ואחראית שתעזור להם לווסת את העוצמות.
כל מבט, טון, אנחה, שימוש במשמעת מפרידה ועוד מהווים איום ממשי על הבטחון שלהם. תדמיינו שאתם בג'ונגל סביב חיות טרף והמדריך טיולים שאמור לשמור עליכם כועס עליכם ומפנה לכם גב. אתם תרגישו כנראה שאתם חסרי הגנה ותהיו מבוהלים.
וההפך הוא מה שמספק את הנחת והרגיעה:התחושה שיש מדריך מסור שלוקח עליו את האחריות על ביטחונכם ושלומכם, שמשדר לכם שהבהלה שלכם לא מערערת אותו, שהוא איתכם באש ובמים, שהוא נוכח ובטוח ביכולת שלו להוביל אתכם למקום בטוח.

כך בדיוק ילדים רגישים זקוקים להורה שיכיר אותם מבפנים, שידע להפוך פילים לזבובים, שיידע לסנן רעשי רקע של הסביבה ולנרמל לילד שלו את הרגשות שלו, שלא יתרגש מהתנגדויות, טנטרומים, מחאות, סערות רגשיות ודמעות.
שיבין שאלו ביטויים לגיטימיים של קטנטנים שחווים הכל חזק יותר, עוצמתי יותר וסוער יותר. אין להם ברירה אחרת מלבד לאטום מידי פעם את ליבם ולגונן עליו מכל משמר. עלינו להיות שם עם הזמנה רחבה ולב פתוח שימוסס לאט לאט את המגננות וירכך את ליבו של הילד. ילדים רגישים חיים לרוב בין מגננות עד שהם מתבגרים ומתמתנים.המוח עושה את עבודתו נאמנה. הורה לילד רגיש צריך בעיקר לא להיבהל, הוא צריך לסמוך על הטבע שעם בסיס בטוח בתצורת קשר משמעותי עימו הילד יבשיל, יצמח ויתפתח לישות ברת קיימא ♡

"אני לא רוצה לפתוח פה, אבל הוא כבר ישן ששלוש שעות מהרגע שנרדם"אילו הייתם רואים את יומן השגרה של האמא המדהימה הזו הייתם ר...
12/06/2022

"אני לא רוצה לפתוח פה, אבל הוא כבר ישן ששלוש שעות מהרגע שנרדם"

אילו הייתם רואים את יומן השגרה של האמא המדהימה הזו הייתם רצים למיטה לישון.
יומן שגרה עמוס בהתעוררויות שרק המחשבה על מה שהיא עוברת עייפה אותי.
לא הבנתי איך היא מתפקדת, בטח כשמדובר בצמודים יחסית והיא מניקה ועובדת במשרה מלאה. ותוסיפו לצלחת שאבא מגיע לקראת הערב רק.

הדבר הראשון שרציתי לטפל בו היה החלק הראשון של הלילה.
היא בקושי יכלה להתקלח, לאכול, להיות עם בעלה או לראות משהו בטלוויזיה.
מהרגע שהקטן שלה נרדם היא נאלצה לגשת אליו כל מחזור שינה. ושלא נזכיר את ההרדמות הארוכות כך שהגדול שלה כבר בקושי ראה אותה בערבים.
אחד מהדברים שתרמו לעניין הייתה הוספת תנומת יום בדרך מהגן. בגן הוא לא ישן מספיק אבל היא טענה שהוא לא נרדם לה ברכב אחרי הגן וכבר נשאר ער עד ההרדמה לשנת לילה.

הצעתי לה להניק אותו ברכב מיד אחרי הגן במקום להניק אותו בבית אחרי האיסופים מהגנים.
כך הקטן שלה מקבל חיבור וקשר וחום של אמא אחרי פרידה ארוכה ל8-9 שעות ורגשית הוא מסופק ושבע. זה גם מביא מענה על רעב וצמא למקרה שזה מה שמפריע לו (למרות שבגן הוא אוכל ושותה בדיוק לפני שהיא באה לקחת אותו).
הצעתי לה לשים חיתול על החלון ולהדליק מזגן שהרכב יהיה קריר בזמן שהם נוסעים לגן של הגדול והקסם קרה. הוא הצליח להירדם ולא הגיע בעייפות יתר לשנת הלילה. אם נסתכל מזווית העין של הילדים שלנו נראה שהם חווים פרידה ארוכה למסגרת ומחכים לנו.

כשאנחנו מגיעים, רובנו מכניסים אותם לרכב ואנחנו לא במגע איתם ועם הגב אליהם, דווקא כשהם הכי זקוקים לנו. לפעמים יצירת "אי של היקשרות" וטעינה רגשית הוא זה שיאפשר לילד להרפות ולישון. הם בסך הכל רוצים אותנו, את הנוכחות שלנו, את ההזמנה הרחבה שלנו עבורם שמביאה להם מנוחה רגשית וידיעה שהם בחיבור בטוח, שהם ב"בית" ♡

אובייקט מעבר או אובייקט חליפי הוא מונח מתאוריית יחסי אובייקט בפסיכולוגיה שנטבע על ידי הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, והו...
07/06/2022

אובייקט מעבר או אובייקט חליפי הוא מונח מתאוריית יחסי אובייקט בפסיכולוגיה שנטבע על ידי הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, והוא מתייחס לחפץ ממשי שמסמל עבור התינוק את האם ומאפשר לו לשמור איתה על קשר 'מפונטז'.(ויקפידיה).

ויניקוט היה רופא ילדים אנגלי ופסיכואנליטיקאי המשויך לאצולה האנגלית. הוא עבד בבית חולים בלונדון עם אלפי אמהות ותינוקות. ויניקוט דיבר על החוויה הרוגעת של תינוק רך שנולד לעולם ומרגיש אותו ואת אמו כהוויה אחת, ללא מרווחים וללא נפרדות. זו חוויה אשלייתית, הוא לא יודע אחרת. קוגניטיבית ורגשית הוא עדיין לא בשל מספיק לאחוז באמא מרחוק. אם עולה צורך בתינוק, הוא מפגין מחווה ספונטנית כגון תנועות גוף או בכי ואז אמא מיד נענית למחווה הזו ומספקת לו את הצרכים שלו. כל עוד הצרכים שלו מסופקים וינקוט טוען שהתינוק נמצא בחוויה של going on being שהיא חוויה נינוחה, שלווה ובטוחה. התינוק לא מבין שיש מי שעובד קשה כדי לייצר את כל התנאים אותם הוא מקבל (ויניקוט דיבר על מושקעות ראשונית של האם לאחר הלידה). באופן טבעי עם הזמן רמת המסירות למילוי צרכים מיידית והזמינות הגבוהה יורדות ונפתח קצת מרווח. יש הבנה הולכת ומתפתחת שאמא ואני מתקרבים ומתרחקים, שאמא יכולה גם ללכת. במקביל, עם הזמן יש אחיזה בחוויה של מענה לצורך למרות שטרם סופק הצורך. למשל: אני רעב ואמא עוד לא הביאה לי חלב, אבל אני יודע עוד מעט אקבל אותו ויהיה לי טעים ואני אהיה נינוח. היכולת של אחיזה מרחוק היא המקום בו תינוק מסוגל לתפוס במשהו שמחבר בינו לבין המענה הבטוח של אמא או הנוכחות של אמא. כשילד מסוגל לאחוז בחוויה, הוא יכול לאחוז בחפץ אם יש לו צורך בכך, כלומר אם זה נובע מתוכו. הקונקרטיות של חפץ לא רלוונטית אלא המשמעות של החפץ עבור הילד ברמה הרגשית.

האובייקט מאפשר לילד לאחוז באמא מעבר לנוכחותה הפיזית, על ידי משמעות. החפץ מסמל את אמא ואת המקום החם, הבטוח והמנחם כשאמא לא נמצאת ליד. הילד בוחר את האובייקט, זה משהו שאמור לנבוע מתוכו ואי אפשר לאלץ ילד להיקשר רגשית לאובייקט רנדומלי. לאובייקט המעבר יש היבט רגשי ואנחנו לא יכולים לשלוט ברגשות של ילד ולהפעיל מניפולציה חיצונית כדי לגרום לילד להתחבר אליו. אם ילד העניק משמעות לחפץ והוא מסמל לנו שהוא רוצה אותו כנראה שהוא זקוק לו. אין זה אומר שכל ילד מוכרח לפתח משמעות רגשית לחפץ שמוכר לו מעולמו. ההזדקקות הזו נובעת מהמקום של התמודדות עם פרידה מההורה. דרך אובייקט המעבר הילד מרגיש את ההורה ועל ידי כך הוא מרגיש מושגח וקשור אליו גם אם פיזית ההורה לא נוכח. לפי ויניקוט, כהורים, עלינו לתת את הכבוד הראוי לאובייקט המעבר ולא לבייש ילד על ההיצמדות שלו וההזדקקות שלו לחפץ. עלינו להיזהר לא לערער על המשמעות שלו ולא "לשטח" אותו, עלינו לשמור עליו, לדאוג לו. זה מקום מאוד פגיע אצל ילדים כי זה מסמל בטחון כשאנחנו ההורים לא נמצאים. כדאי לא להגביל ילד ולא לאלץ אותו להיפרד ממנו אם אנחנו רואים שלילד יש צורך בחפץ הזה, לא להגביל בגיל ולא לגמול מחפץ המעבר. אם הילד משתמש בו, כנראה שהוא עדיין זקוק לו. המטרה של אובייקט מעבר היא לעזור לילד לנוע הלאה ולמצוא את האחיזה בהורה למרות שהוא לא לידי, הוא אמור לשרת את הילד עד שהילד כבר לא זקוק לו ואז הוא פשוט נפרד מהאובייקט, מעצמו וללא עזרה ודחיפה של אדם אחר. ללא תהליך גמילה וללא תהליך של הסתגלות. מגיע יום שהילד פשוט כבר לא נחוץ לו יותר. מוצץ, הנקה או בקבוק לא מהווים חפצי מעבר כי הם עונים על צורך אוראלי שהוא מווסת מעצם המציצה עצמה. לא מעצם המשמעות. לא כל הילדים זקוקים לחפצי מעבר, יש ילדים שמצליחים לשאת פרידות בלי השלב המעברי הנ"ל ובלי הזדקקות למשהו לאחוז בו עד רגע החיבור מחדש. יש ילדים שמשתמשים בתופעות מעבריות ולא בחפצים (טקסים קבועים, שירים, חבר דמיוני ועוד). אין גיל שממנו והלאה צריך להפסיק לתמוך בילד הקשור לחפץ המעבר, כל עוד הוא זקוק לו כדאי שהוא יהיה זמין לו ותחת שליטתו. יש ילדים ששומרים אותו רק לבית, משאירים אותו רק ברכב ויש ילדים שלוקחים אותו איתם. כך או כך, אין לנו יכולת להתווכח עם מערכת רגשית של ילד והגבלה או פרידה מאולצות מאובייקט המעבר עלולות לבייש את הילד או להוביל לבהלה ותסכול סביב הפרידה ממנו.
חשוב להזכיר, האובייקט לא מחליף את אמא ואבא כשהם נוכחים, אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מקושרים אלינו, שאנחנו נהיה המענה עבורם ושהם יהיו שבעים רגשית מאיתנו כשאנחנו לידם. השימוש באובייקט מפצה על החוסר שלנו ולרוב יותר מתקשר לתהליכי פרידה מההורה. אם ילד נצמד לאובייקט כשהורה נוכח, כדאי שהורה יטעין את הילד בקשר ורגש ויהווה עבורו את המקור הראשוני למענה על צרכים רגשיים ותחושת הביטחון ♡

"טוב נו אני חייבת לשאול אותך משהו" היא אמרה לי.הפוני שלה מנסה להסתיר עיניים עייפות עם קמטוטים בצדדים.בזום של אור יום רוא...
29/05/2022

"טוב נו אני חייבת לשאול אותך משהו" היא אמרה לי.
הפוני שלה מנסה להסתיר עיניים עייפות עם קמטוטים בצדדים.

בזום של אור יום רואים את התשישות בצורה הרבה יותר מובהקת מפגישות שאני עושה בערבים.

"תפתיעי אותי" אמרתי לה עם חיוך.
"כן אה? לא, אבל זה מתבקש.
אני מתחברת ממש לגישה ההיקשרותית
ובאמת שמבחינתי אין משהו אחר שהתחברתי אליו, אבל מה, אין הירדמות עצמאית עד גילאים מאוחרים? עד מתי אני אצטרך להרדים אותו?
איך אמהות עומדות בזה? זה אינסופי הדבר הזה"

הבנתי אותה.
היא בנקודה שבה היא לא מסוגלת לחשוב על דרישה נוספת ממנה. תוסיפו לה סיכה והיא תקרוס.
הרדמות של שעה/שעה וחצי בשלל דרכים,
הגוף שלה שחוק, ומעבר לזה,
הכוחות הנפשיים שלה מפוזרים על הרצפה כמו רסיסים קטנים.

המטרה שלי היא לאסוף את הכל, לאט לאט,
בעדינות ורכות ולהדביק חלק לחלק
תוך כדי חיוך שזורע אמונה שהכל יהיה בסדר.

"עכשיו את אולי לא מצליחה לראות את האופק,
את בכאן ועכשיו. בתסכול, בקושי.
תחשבי שנקודת המוצא שלך כרגע
לא משקפת את המקום שתהיי בו עוד שבוע כשההרדמות יתקצרו ויהיו לך ערבים פנויים.
יהיו בך כוחות חדשים ותרגישי שאת שולטת ולא נשלטת, תזכרי את המילים שלי.
תתכונני לחגיגה ותחפשי שמלה מתאימה" צחקנו.

"ועכשיו ברצינות,
עם הרדמה של 10 דקות תוכלי להתמודד?"
"קונה את זה"
"תענוג,מכרתי לך"
צחקנו שוב, היא משהו.

"ואם אגיד לך שכשתרצי לצאת לבית קפה עם חברה, או כל דבר שהוא ובן זוגך יוכל להרדים במקומך ויש לך את החופש לצאת, יתאים לך?"
"קונה את זה מיידית"
"מהממת. מכרתי לך שוב.
את לקוחה קלה מידי גברת"
צחקנו שוב.

חייכתי. אלו סדקים ראשונים שדרכם יש קצת אור שמבצבץ. שאמא מתמסרת וצוחקת איתי אני מבינה שהצלחתי להפיח בה קצת אמונה, קצת תקווה שהכל יהיה בסדר.
זה אפשרי להרדים בחיבוק וקרבה ולתת לילד שלך את מה שהוא זקוק לו מכל, אותך. ולא, את לא צריכה לעבוד בזה. מדובר בכמה דקות של זמן חיבור, זמן איכות, זמן של ביחד.
והלב, הלב כל כך שלם.
כל כך במקום הנכון כשרואים את השלווה שלהם בעיניים, הכרת התודה.
אנחנו מרגישים שאנחנו עושים משהו טוב ברגעים כאלה. אי אפשר להישאר אדיש לרצון של ילד להיות קרוב אלייך, זה נגד הטבע שלנו.
האינסטינקט לעטוף בחיבוק נמצא שם וזה כל כך טבעי לחפון ולחבוק אותם לתוכנו.
ככל שילד חווה יותר מנוחה רגשית בחייו,
חיבור וקשר בטוח הוא נרדם בקלות ובמהירות (בהנחה שכל הצרכים הפיזיולוגיים קיבלו מענה ותזמון ההרדמה נכון).
הבהלה מהפרידה ללילה פוחתת, המרדף דועך.
כך מקבלים ילדים רגועים, שלווים, נינוחים, בטוחים שמגיעים לשינה שבעים ומלאים רגשית.
בדיוק כמו שהתכוון הטבע♡

סתיו 🥰

Address

Newe Yamin

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when סתיו קורן וקנין - בלב שלם posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to סתיו קורן וקנין - בלב שלם:

Share