14/08/2023
המסעות שעברתי תמיד מלווים אותי, אני נזכרת בהם ובעצמי,
במי שהייתי ואיך מתוך האתגרים שהחיים מביאים, מגיעה צמיחה ומגיעות להן תובנות מלמדות.
לפעמים כשאנחנו בתוך המסע עצמו אנחנו כל כך שקועים בבלאגן, בלי רגע לנשום, לעכל, לעבד את החוויה כשהיא עוד בעיצומה… קשה לראות את עצמנו בתוכה, אנחנו רק מנסים לברוח ממנה…. בריחה מסבל ❤️
אז כשזה קורה אני עושה עם עצמי תרגיל קבוע, יום יומי, כל בוקר (רצוי לפני שקמים מהמיטה):
1. שמה מוסיקה מרגיעה בשקט יחסי.
2. שוכבת על הגב בעיניים עצומות, ידיים לצידי הגוף ורגליים מתוחות קדימה, לוקחת נשימות עמוקות מהאף ונשיפות מהפה… מרגישה איך הגוף נרפה…
שאיפה - נשיפה - עכשיו הכל בסדר
ועוד כמה כאלו.
3. מתחילה לדמיין שיוצאת מגופי ציפור (ציפור הנפש שלי), ככה היא פורשת כנפיים וממריאה מעלה, דוהה מעליי, יש לי את היכולת לראות את מה שהציפור רואה… היא מסתכלת על המצב הכללי ממבט מעלה… מסתכלת על המתרחש כרגע בחיי…
3. במקום הזה, שם למעלה אני שואלת את עצמי:
🌼 מי אני היום? אילו כוחות חדשים נוספו לי, אילו כוחות שהיו בי שידרגתי…
🌼 מי הייתי אתמול? ואיך התמודדתי עם המצב עד כה?
🌼 מה הייתי רוצה להוסיף לעצמי כדי שיעזור לי להתמודד עם המצב הנוכחי?
🌼 אילו שינויים בתפיסת המציאות יסייעו לחוסן שלי להתפתח ולעלות?
5. אחרי כל אלו, אני ממשיכה לנשום וממשיכה להביט מלמעלה ומתחילה לייצר לי מנטרה שתסייע לי בהגברת החוסן שלי…
6. אני אומרת בקול את המנטרה הזאת תוך כדי נשימות ומתחילה לפקוח עיניים ליום חדש.
7. בסיום אני רושמת את המנטרה על פתק ושמה בכיס… ומידי פעם ביום מציצה בפתק.
אז הנה טיפ קטן שעושה שינוי נפלא… נסו אותו וספרו לי איך היה ❤️
ובקרוב אעשה מפגש זום של דימיון מודרך דומה, כתבו לי בתגובות מי רוצה ❤️
ולמי שטרם הצטרפה לקבוצה הסגורה לנשים בטיפולי פוריות מוזמנת להצטרף באהבה:
חברה למסע הפוריות
