19/07/2021
היום נשאלתי ע'י אמא אחת , איך לדבר עם המתבגרים שכל היום בנייד.אי אפשר לדבר איתם ואם אני מבקשת עזרה בבית.צריכה לבקש 20 פעם וגם זה לא עוזר.עד שאני מתחילה לצעוק. התקשורת שלנו התעלמות או צעקות.
קצת תאוריה, בדר'כ אנו חושבים מהאונה הפרונטלית במוח( קורטקס) המפעילה שיקול דעת.אולם שאנו בתחושת איום אנו מפעילים את המיגדלה המוח השורד...אי אפשר לדבר אז ואנו פועלים באחד משלושת הדרכים לוחם קיפאון או בורח.
ואז אנו צועקים או מתעלמים בתחושת כעס גדולה ובסוף יש פיצוץ...
המלצתי לאותה אם לקבוע דייט עם המתבגר/ת (לא בשעת כעס של האם והילד המתבגר)בבית קפה או שוקו ועוגיות במטבח...ולהיות אמפטית לרצון להיות מחובר לנייד,לברר האם זה מתוך רצון להיות שייך לחברה כי אולי אפספס משהו חשוב, ולשמוע ממנו למה ככ חשוב החיבור.(ע'י שאילת שאלות ולא לתת הרצאה) ולהיות אמפטי כלפי הצורך(לא הסכמה אלא הבנה) לשמוע קצת מה קורה בחברה ,אפשר לשתף איך אני הייתי בגילך לשאול האם מרגיש תלותי לא בביקורת אלא מתוך שאילת שאלות ..כמה זה באמת נוח ונכון ? האם הוא חש שליטה על החיים שלו.או חוסר שליטה מתוך חשש לפספס משהו.
לא בטוח שבתוך שיחה אחת המתבגר יצא עם תובנות שהוא תלותי ולא שולט על החיים שלו.אולם עצם השיח חשוב.
כשילד לא חש שתוקפים אותו הוא יכול להפעיל שיקול דעת ולשתף..ניתן באותה שיחה לתכנן יחד את החופשה, החופשות שנקבעו וכיצד למלא את שאר הימים. כמו יצירות מפגשי משפחה ממליצה לקבוע טיול יחד למעין, ים או אפילו טיול עם שינה באוהל , שאז ניתן לדבר.בדר'כ דרך שיחה ולא הרצאה ילדנו מספיק נבון ואמיתי עם עצמו , ויבחר בחירות נכונות .כדאי ורצוי לעודד התנהגות חיובית .למרות האמפטיה, ניתן וחשוב להביע בסוף במשפט קצר את דעתינו.
לדוגמא אנו נשמח להתגבש ולתכנן יחד טיולים והנאות, אולם יש חובות בבית .זה חלק מתחושת השייכות.
ניתן לשלוח שאלות נוספות
בברכה
ליאת שניר 0505214307
