13/08/2024
לק"י
הממלכתיים גורמים לנפילת רוב עם ישראל בחרב
הנה תמו יום קרב וערבו
המלא זעקת מנוסה,
עת המלך נפל על חרבו
וגלבוע לבש תבוסה.
ובארץ, עד שחר קם,
לא נדמו פרסות הרץ,
ונחירי רמכו בדם
ומבשרים כי הקרב נחרץ.
הנה תמו יום קרב וערבו,
והמלך נפל על חרבו.
בהבריק על הרים אור יום
בא הרץ אל מפתן אימו
ובנפלו לרגליה דום
את רגליה כיסה דמו.
את רגליה כיסה שני
ויהיה העפר שדה קרב.
ובדברה אליו: קומה, בני -
מיני דמע חשכו עיניו.
ויספר לה יום קרב וערבו, -
איך המלך נפל על חרבו.
אז אמרה לו לנער: דם
את רגלי אימהות יכס,
אבל שבע יקום העם,
אם עלי אדמתו יובס.
את המלך פקד הדין.
אך יורש לו יקום עד עת,
כי עלי אדמתו השעין
את חרבו שעליה מת.
כה דיברה וקולה הרעיד.
ויהי כן. וישמע דוד.
כך תאר נתן אלתרמן את תבוסת צבא ישראל בהנהגת שאול בהר הגלבוע.
לדברי חז"ל בבבלי מועד קטן כ"ו ע"ב בקרב הזה נפל רוב הציבור – כלומר רוב צבא ישראל נפלו בקרב מול הפלישתים על הרי הגלבוע.
תבוסה בהקף כזה מחייבת הסבר.
ההסבר שחז"ל נתנו לנפילת רוב צבא ישראל על הרי הגלבוע הוא, שהמפלה באה בגלל הממלכתיים שהתרכזו אז באזור גוש עציון ודרום הר חברון של היום.
מאמר חז"ל זה מופיע בסגנונות שונים במקום רבים מאוד.
(למשל - ירושלמי פאה פ"א ה"א -בשטנזלץ הוא בעמוד כז. ויקרא רבה פכ"ו ב. במדבר רבא פי"ט ב. שוחר טוב תהלים ז' ז', ועוד הרבה).
רבים קוראים את המאמר הזה, מעטים מבינים אותו, ורק היחידים מפנימים אותו.
אביא את המאמר בקצרה בשילוב מקורות ובתרגום לעברית –
דורו של דוד היו בהם צדיקים שפלפלו בארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא והיו יורדים למלחמה ונופלים משום שהיו בהם בעלי לשון הרע. שכל מקום שדוד היה הולך היו מודיעים לשאול.
אבל דורו של אחאב היו עובדי עבודה זרה והיו יורדין למלחמה ונוצחין משום שלא היו בהם בעלי לשון הרע. משום שאף אחד לא הודיע לאחאב היכן המערות והגבעות שבהם נביאי ה' מסתתרים. עד כדי כך שאליהו מכריז בהר הכרמל אני נותרתי נביא לה' לבדי ולמרות שכל העם יודעים שאליהו הנביא משקר לאחאב בפומבי ובמצח נחושה אף אחד מהעם לא נזעק לומר אליהו הנביא משקר יש עוד הרבה נביאים שמתחבאים במערות ובגבעות ונספר לך היכן.
כדי להבין את המדרש צריך לזכור שצבאו של שאול היה בתהליך של התפוררות. שאול הפסיק להגן על הרועים והאיכרים היהודיים שסבלו מפשיטות הפלישתים. לתוך הואקום הזה נכנסו דוד ואנשיו. אשר ניהלו מלחמת תנופה פרטיזנית בלתי חוקית בניגוד לרצונה של מלכות ישראל נגד הפלישתים ושאר שוסי המדבר.
ההתפתחות הנורמלית הייתה שממלכת שאול הייתה מתפוררת מעצמה ומלכות דוד היתה קמה לתוך החלל הריק - הוואקום שנשאר..
מי שמנע את ההתפתחות הטבעית הזו, היו הממלכתיים דאז, שגרו באזור גוש עציון של היום.
בעיניהם, הפעילות של דוד הייתה מרד במלכות הקדושה של שאול. לכן כל פעילות של דוד ואנשיו נגד הפלישתים ושוסי המדבר גררה הלשנה מידית שלהם לשאול. עד שדוד נאלץ להמלט אל אכיש מלך גת הפלישתי - דבר שכמובן חיזק את דעתם של הממלכתיים שדוד פועל ממניעים אישיים של שוד וגזל בלבד, ולא למען הגנת עם ישראל מפני שוסיו.
במצב הזה הדרך היחידה לחלץ את הפקק שיצרו הממלכתיים היה תבוסה בשדה הקרב.
רק אחרי שכל שדרת הפיקוד הרופס - מהרמטכ"ל ועד אחרון תתי האלופים הרופסים, יחד עם מרבית הממלכתיים היודעים לפלפל בארבעים ותשעה פנים טמא ובארבעים ותשעה פנים טהור במקום לראות את המציאות הפשוטה של הפקרות בטחונית וחוסר יכולת ממלכתית להגן על האיכר והרועה היהודי - נפלו בקרב על מורדות הגלבוע, אז, ורק אז - בתום יום קרב וערבו המלא זעקת מנוסה עת המלך נפל על חרבו וגלבוע לבש תבוסה - נכנס השכל הישר לראשם של אלו שנשארו בחיים, ומלכות ישראל יכלה להתקדם.
לעומת זאת, בימי אחאב אומנם עבדו קצת את ה' אבל בעיקר את הבעל, ובעל זבוב וחבריהם. אבל, ליהודים הפשוטים הללו היה שכל ישר להתבונן במציאות שלפניהם ולהבין שכאשר המלך רודף מסיבות פוליטיות את נערי הגבעות, כמו למשל את אליהו שעלה על ראש גבעה אחת, ואת נערי המערות, כמו בני הנביאים שהתחבאו במערות, אין שום ענין לשתף איתו פעולה.
לך חפש את החברים שלך - לא בשביל זה התגייסנו.
לכן אליהו הנביא יכול היה לשקר במעמד המוני, בקול רם, במצח נחושה, מול המלך וכל העם ולהגיד: אני הנביא היחיד. בזמן שכל העם יודעים היכן מסתתרים בני הגבעות והמערות ופשוט התעלמו מצו המלך.
בזכות שכל יהודי פשוט וישר זה, הרואה את המציאות כהוייתה - ללא פלפולי ארבעים ותשעה פנים טהור וארבעים ותשעה פנים טמא - זכו מסורתיים אלו לנצח במלחמה.
