בחיק האם - מרכז טיפול ותמיכה רגשית ליולדת לתינוק ולמשפחה

16/03/2026

קבוצה טיפולית לאמהות אחרי לידה עכשיו בזום בעלות סמלית.

הכי חשוב לא להיות לבד דווקא עכשיו במלחמה.

אל אחת לא צריכה לעבור את זה לבד!!!



#אודטבוקאי

08/03/2026

יש משפחות שמגדלות עכשיו תינוקות בתוך מציאות שאף הורה לא היה אמור להכיר.
תינוקות שנולדו רק עכשיו, או קטנים שעדיין תלויים לגמרי במבוגרים שלהם. במקביל אזעקות, מרחב מוגן שצריך להיות קרוב, איום של טילים, מסגרות סגורות, והעולם שמצפה לחזרה לעבודה ולתפקוד.

בתוך כל זה אתם מנסים להחזיק יום.
לדאוג לאוכל.
לנקות קצת את הבית.
לארגן שינה.
להרגיע בכי.
להישאר קרובים למרחב מוגן.
ולתווך לתינוק עולם שהוא לא מבין, אבל בהחלט מרגיש.
באותו זמן צריך גם לשמור על הנפש שלכם שלא תישחק, שלא תישבר.
זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

חשוב לנו להגיד משהו פשוט ועמוק:
התינוקות שלכם לא צריכים מציאות מושלמת.
הם צריכים אתכם.
את היד שמרימה.
את הגוף שמחזיק.
את הקול שמרגיע.
את הנוכחות שאומרת: אני כאן.
גם אם הבית מבולגן.
גם אם השגרה מתפרקת כל יום מחדש.
גם אם אתם עייפים יותר ממה שאי פעם דמיינתם.
ברגעים הקטנים האלה של האכלה, חיבוק, נדנוד, נשימה משותפת, אתם עושים משהו גדול: אתם מגינים על הנפש של התינוק שלכם.

ואז חשוב לזכור גם את עצמכם בתוך כל זה.
לבקש עזרה כשאפשר.
להישען על מישהו קרוב.
להחליף רגעים של נשימה.
להיזכר שאתם עושים את הכי טוב שאפשר בתוך מציאות שאף אחד לא הכין אתכם אליה.
יש כאן דור קטן שגדל בתוך מציאות מורכבת,
אבל הוא פוגש גם הורים שממשיכים להחזיק, להרגיע, לאהוב.
וזה כוח גדול.
**************************
בהסתכלות התפתחותית, מחקרים על התקשרות של מראים שתינוקות לא זקוקים לעולם נטול איום כדי להתפתח בביטחון. מה שבונה חוסן נפשי הוא נוכחות של דמות קרובה שמגיבה אליהם, מרגיעה ומחזירה תחושת ביטחון כשהם נבהלים.

ברגעים של מתח, פחד או בלבול החזרה אל ההורה, אל הקול המוכר ואל הגוף המחזיק, היא זו שמאפשרת לתינוק להירגע ולבנות בתוכו תחושה שיש בעולם מקום בטוח לחזור אליו.
במילים אחרות: גם כשהעולם סביב לא יציב, הקשר ביניכם לבין התינוק שלכם יכול להישאר עוגן של ביטחון לכולכם.

תחזיקו מעמד

"בחיק האם"

ענת דניאלי - עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 050-337-2301
אודט בוקאי - פסיכולוגית התפתחותית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 054-455-4353

20/01/2026

סיימנו שלב ראשון בהשתלמות של "בחיק האם" לפסיכולוגיות התפתחותיות בנושא "משפחות אחרי לידה" בקופת חולים כללית מחוז דן פתח-תקווה. כל זאת, ביוזמתה וארגונה המקסים, האיכותי והמקצועי של אילנה וינר רבקה פסיכולוגית אחראית התפתחות הילד מחוז מרכז.

חוויות מהשטח נעביר אחרי שלב ב' בשבוע הבא.

היה דיון מעמיק ומפרה!!!

04/01/2026

“מה עושים עם התינוק הזה?”
היא שאלה אותי בטיפול, כמעט בלחישה, אבל עם הרבה מתח בגוף.
“רק תגידי לי מה לעשות איתו. לשיר לו? לנפנף לו מול העיניים עם צעצועים כדי לגרות אותו? לשים לו מוזיקה?
אני מרגישה שאני מפספסת משהו… כאילו יש הוראות, ולא נתנו לי אותן.”
היא הסתכלה עלי בעיניים טובות, דואגות. עיניים של אמא שרוצה לעשות נכון.
ברגע הזה חשבתי כמה הורות היום מרגישה לפעמים כמו משימה שצריך לבצע.
כאילו תינוק הוא פרוייקט.
כאילו אם לא “נפעיל” אותו מספיק אז משהו יתקלקל והוא יגדל בצורה פחות טובה.

אז אמרתי לה, לאט: “בתקופה הראשונה… לא צריך לעשות איתו כמעט כלום.”
היא נראתה מופתעת.
“לא צריך לגרות.
לא צריך להעסיק.
לא צריך להיות יצירתית.”
צריך להיות שם.
להחזיק.
להאכיל כשהוא רעב.
להרגיע כשהוא בוכה.
להיות הגוף שמחמם, היד שמחזיקה, הקול שחוזר שוב ושוב באותו הטון.
תינוק בתחילת חייו לא צריך אטרקציות.
הוא צריך סביבה אנושית יציבה.
מישהו שיהיה עבורו עולם צפוי מספיק, כדי שהמערכת שלו תוכל להתארגן.
הרבה אמהות מרגישות שהן “מפספסות”, אבל לפעמים הן דווקא עושות את הדבר הכי חשוב, רק שהוא שקט. כל זאת בלי מדדים. בלי תוצאות מיידיות.
**************************

דונלד ויניקוט (Donald Winnicott, 1956) דיבר על המושג “החזקה” (Holding).
החזקה פיזית וגם סביבה רגשית.
אמא (או דמות מטפלת) שמאפשרת לתינוק פשוט להיות.
בתקופה הראשונית, לפי וויניקוט, התינוק עדיין לא חווה את עצמו כישות נפרדת.
העולם והאם הם כמעט אותו הדבר.
וכשהסביבה “טובה דיה” ולא מושלמת, אלא מספיק יציבה ומגיבה
ההתפתחות מתרחשת מעצמה.
זה קורה דרך חזרתיות. דרך נוכחות.
וזה המסר הכי מרגיע והכי קשה להורים צעירים:
לא צריך להוסיף עוד.
גם לא להיות יותר.
אם את שם, באמת שם
הטבע כבר יודע לעשות את שלו.

לפעמים, ההורות הכי עמוקה
נראית מבחוץ כמו… כלום.
אבל מבפנים,
זו הקרקע שעליה נבנית נפש.

ענת דניאלי - עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 050-3372301
אודט בוקאי - פסיכולוגית התפתחותית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 054-4554353
מרכז "בחיק האם"

03/12/2025

היום התקיימה הרצאה מרתקת ומעוררת מחשבה בנושא המערך הנפשי של האם והשפעתו על ההתפתחות הנפשית של התינוק.

ההרצאה הועברה למתנדבות "החודש העשירי" - תכנית אם לאם ברמה"ש, בהובלת גב' ליאור תירוש.
בהרצאה דובר על החשיבות של התמיכה הרגשית לאם בחודשים שלאחר הלידה, והאופן שבו היא משפיעה על בניית הקשר, הביטחון וההתפתחות של התינוק.

תודה לליאור על המרחב, ולמתנדבות הנהדרות שמקדישות מזמנם ומלבם כדי ללוות אמהות חדשות בדרך משמעותית כל כך. 💛

עמותת אמהות למען אמהות
אודט בוקאי
Lior Tirosh

07/11/2025

בשנת 2024 פורסם מחקר חדש שבדק את השפעת איכות השותפות הזוגית על תסמיני "דיכאון אימהי" במעבר להורות.
המחקר נערך על-ידי Cornelia E. Schwarze, Veronika Lerche, Stephanie Wallwiener ו-Sabina Pauen ופורסם בכתב העת BMC Pregnancy and Childbirth.

המאמר הוא מאמר אורך שבחן את הקשר בין איכות השותפות הזוגית לבין תסמיני דיכאון אצל אמהות אחרי לידה, החל מתקופת ההיריון ועד שישה חודשים לאחר הלידה.

הממצאים של המחקר הצביעו על כך שעם המעבר להורות חלה ירידה משמעותית באיכות הקשר הזוגי. בעיקר במרכיבים של רוך, חיבה ואינטימיות רגשית.
נמצא קשר מובהק בין איכות השותפות הזוגית הנמוכה לבין רמות גבוהות יותר של תסמיני "דיכאון אימהי", אולם ניתוחים מתקדמים מסוג "cross lagged panel models" הראו כי אין כיוון סיבתי חד-משמעי. כלומר, לא ניתן לקבוע האם ירידה באיכות הקשר גורמת לדיכאון או שמא הדיכאון עצמו פוגע באיכות הקשר הזוגי.

החוקרים מדגישים כי המעבר להורות הוא תקופה רגישה ומשתנה מבחינה רגשית וזוגית, ולכן חשוב לזהות מוקדם סימנים לירידה באיכות השותפות, לשפר את התקשורת והחיבה בין בני הזוג, ולתמוך רגשית בהורים, במיוחד באימהות, כדי לצמצם סיכון לדיכאון אחרי לידה.

**************************
על סמך ממצאי המחקר של Schwarze ואחרים (2024) ועל סמך ממצאים דומים ממחקרים עדכניים אחרים (Savell et al., 2025; Zietlow et al., 2024), ניתן לנסח כמה המלצות מעשיות למשפחות אחרי לידה:

* בני הזוג צריכים להקדיש זמן מודע לשיחות אינטימיות לא על התינוק בלבד, אלא גם על התחושות האישיות שלהם.

לקבוע רגעים קבועים (אפילו קצרים) של חיבור רומנטי או חברותי.

לזכור שהורות טובה נשענת על שותפות טובה, לא רק על תפקוד יומיומי.

* לשים לב לסימני דכדוך, בכי, או תחושת ריחוק של אחד מבני הזוג.

לדבר על רגשות אלה בזמן אמת ולא לחכות שיצטברו רגשות קשים.

* להגדיר יחד חלוקת תפקידים גמישה לא שווה בהכרח, אלא מותאמת לצרכים.

לשבח הדדית מאמצים ("ראיתי כמה התאמצת אתמול בלילה, תודה") זהו חיזוק רגשי חזק.

לראות בהורות פרויקט משותף, לא רק “תפקוד נפרד”.

* להיעזר בסביבה (סבתות, חברים, יועצות הנקה, ביקורי בית).

לא להסס לבקש עזרה גם אם “אחרים נראים מסתדרים”. כל משפחה שונה מהאחרת.

* תכניות סיוע והדרכה לאחר לידה צריכות לכלול גם את בן/בת הזוג.

הדרכות להורים צריכים להתמקד גם בשיח זוגי ורגשי, לא רק בטיפול בתינוק.

ושתעברו את התקופה הזאת ביחד ובשלום!!!

ענת דניאלי - פסיכותרפיסטית / מטפלת רגשית , מדריכה. 050-3372301
אודט בוקאי - פסיכולוגית התפתחותית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 054-4554353
מרכז "בחיק האם"

29/09/2025

"אני לא מרגיש שיש לי מקום בבית," הוא אמר.
"היא מניקה כל הזמן, אמא שלה מטפלת בכל מה שצריך, חברים מבשלים לנו. אני מרגיש מיותר. אז אני יוצא לעבוד. שם אני לפחות יודע מה אני עושה. אבל אני מפחד שלא יווצר בינינו קשר. שהוא יגדל ולא יכיר אותי."

הוא עצר ואז הוסיף בשקט.
"אמרו לי שהאבהות תרגיש טבעית. אבל בינתיים אני רק מרגיש… בחוץ."

חשבתי על זה שלפעמים, דווקא אחרי לידה, יכולה להיות דמות אחת שקופה שהיא האב הטרי.
בזמן שכולם עסוקים באמא ובתינוק, האב עומד בצד, רואה איך הכל מתרחש מסביבו ומרגיש שאין לו תפקיד.
התחושה הזו: של "אני לא חלק" יכולה להשפיע על איך מתפתח הקשר עם התינוק וגם על החוויה הזוגית.

כשאדם מרגיש שולי בשלב הזה מראה שהמבנה החברתי והמשפחתי עדיין לא נתן מקום ברור לאבהות הראשונית.
החיבור לתינוק לא חייב להתחיל רק במגע עם חלב אם. הוא יכול להתחיל במגע עם עור, במבט, בקול, בשגרות קטנות שגם האב יכול לעשות אותם.
***************************

במודל ההתפתחות הפסיכו-חברתי של אריק אריקסון (Erikson, 1963), אחד האתגרים המרכזיים בבגרות המוקדמת הוא "אינטימיות מול בידוד".
אצל הורה טרי, האתגר הזה מתחדד: האם אני מוצא מקום אינטימי במערכת החדשה, או שאני בורח החוצה לעבודה, או להסחות הדעת. כדי לא להרגיש את הזרות.

תיאורטיקנים כמו מייקל לאמב (Michael Lamb, 1975) הדגישו שאבות הם דמויות התקשרות חשובות כבר מהימים הראשונים. מעורבות מוקדמת, גם אם היא קטנה , בונה תחושת מסוגלות ואחריות ומעצימה את הקשר ההדדי בין אב לתינוק.

כשהאב מקבל לגיטימציה להיות נוכח: כמו להחזיק את התינוק, להרגיע אותו, לדבר, לטפל בו, (גם אם זה לא "מושלם"), יכול להיבנות מרחב חדש שבו הוא והתינוק ילמדו זה את זה.
מעורבות כזו יכולה להרחיב את המעגל של הטריאדה אם-אב-תינוק .

ענת דניאלי - עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 050-3372301
אודט בוקאי - פסיכולוגית התפתחותית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 054-4554353
מרכז "בחיק האם"

08/09/2025

הולנד מאז ומתמיד הייתה מודל עבורנו מבחינת מערכות התמיכה לאחר לידה, בזכות ה *kraamzorg* המפורסם שלה, שזה ליווי צמוד בבית במשך שמונה ימים אחרי הלידה, שכולל עזרה רפואית ופסיכיאטרית, הדרכה רגשית ועזרה בהתארגנות המשפחתית. לפני חודשיים פורסם מאמר שמדבר על כך שהמערכת הזו, שנחשבת לאחת המובילות בעולם, נמצאת במשבר עקב מחסור בכוח אדם ושכר נמוך, מה שמעמיד בסכנה את המשך קיומה עבור אלפי משפחות חדשות. כדאי שנלמד מהמודל הזה כאן בישראל, כי בלי השקעה מספקת בתמיכה אחרי הלידה לאם, לאב ולמשפחה, עלולות להיווצר תחושות בדידות, עומס נפשי ואף סיבוכים בריאותיים, בעוד שמערכות חכמות של ליווי אישי בבית יכולות להקל באופן משמעותי על ההתאקלמות בשבועות הראשונים שלאחר הלידה.

Kraamzorg system, where care assistants visit new mothers at home, is threatened by labour shortage and competition

29/08/2025

מחקר חדש חדש (לפני חודשיים) בודק איך אפשר להשתמש בבינה מלאכותית (AI) כדי לגלות דיכאון אחרי לידה בזמן אמת.
במקום שאלות ושאלונים ארוכים, המערכת מקשיבה לאיך שאישה מדברת (בשיחה חופשית), ומזהה לפי הדיבור שלה אם היא עלולה לסבול מדיכאון.

מה שמיוחד בזה שהמערכת לא רק אומרת "כן" או "לא", אלא גם מסבירה למה היא חושבת שיש או אין דיכאון. למשל, איזה מילים או דפוסי שפה גרמו לחשד שיש דיכאון או הפריכו אותו.

מה דעתכם?

https://arxiv.org/pdf/2508.10025

19/06/2025

"הוא כל כך קטן... ואני רק מפחדת שאני לא אצליח להגן עליו... לקח לי ככ הרבה זמן להביא אותו לעולם ועכשיו כל מה שבניתי יכול להיהרס."

אמרה את זה אמא עם תינוק בן חודש על הידיים.
אמא שהחזיקה אותו בעדינות, כמעט בפליאה, כאילו כל נשימה שלו היא נס.
בתוך העיניים שלה, היה מתח. כמו רעש רקע שאי אפשר לכבות.

"בלילות, כשיש אזעקה, אני ישר רצה אליו. לפעמים זה סתם הפחדים שלי, לפעמים זה אמיתי. אבל בפנים, אני תמיד מרגישה שזה הסוף. אני קופאת. ואז כועסת על עצמי שקפאתי. ואז מתמלאת אשמה."

היא עצרה רגע. ואז הוסיפה בלחש:
"אני לא מצליחה לשמוח כמו שחשבתי שאשמח. אני אוהבת אותו, ברור. אבל יש בי גם פחד. וחרדה. וכעס. וזה מבלבל אותי. כאילו אני אמא רעה."

זה היה רגע עדין, בו השבריריות של החיים החדשים פגשה את עוצמת האיום שבחוץ.
כי כשאת יולדת תינוק, את מצפה שהלב יתמלא באור. אבל כשברקע מלחמה, פחד מוות, סירנות וטילים, האור מתערבב בצל.

וכשאין שקט, גם בתוכך נהיה רעש.
רעש של רגשות מנוגדים: אהבה ופחד, רוך ואשמה, עדינות וחוסר אונים.

**********************
מלאני קליין, מהאמהות המייסדות של הפסיכואנליזה, תיארה שני מצבים בנפש: העמדה הפרנואידית-סכיזואידית, והעמדה הדיכאונית (Klein, 1946).

בעמדה הפרנואידית-סכיזואידית, שהנפש חוזרת אליה בזמני מצוקה, העולם נחווה כמפוצל: טוב או רע, מסוכן או מיטיב. התינוק (וגם ההורה) עלול להרגיש שהפחד שלו יהרוס את הקשר. שהכעס שלו כלפי הדמות המטפלת, יסכן את האהבה.

אבל דווקא כשמתאפשר מעבר לעמדה הדיכאונית, מתפתחת היכולת לשאת רגשות מורכבים, להכיר בכך שאהבה וכעס, רוך ופחד יכולים לדור בכפיפה אחת.
שם נוצרת החמלה. ושם נולדת ההורות האמיתית, לא מתוך שלמות, אלא מתוך קבלה.

בתקופה של לידה בזמן מלחמה, החרדה משתלטת, והנפש מתקשה לעבור לעמדה מורכבת.
האם מפחדת לפגוע. מפחדת להיכשל. לפעמים מרגישה שהיא עצמה מסוכנת או לא ראויה.
אבל דווקא מתוך ההכרה במורכבות, מתוך האפשרות לדבר את הרגש ולא לפחוד ממנו, אפשר לרפא.

תינוק לא צריך אמא מושלמת. הוא צריך אמא שיכולה להרגיש.
שיכולה לומר: אני מפחדת ועדיין להישאר.
אני כועסת ועדיין מחזיקה.
אני לא בטוחה ובכל זאת, ממשיכה להיות שם.

והמילים האלה, שנאמרות בחדר בטוח, בשיחה כנה, הן כבר התחלה של תיקון.
של קשר שמסוגל להכיל גם חיים, גם שבר, גם תקווה.

ענת דניאלי - עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 050-3372301
אודט בוקאי - פסיכולוגית התפתחותית, פסיכותרפיסטית, מדריכה. 054-4554353
מרכז "בחיק האם"

18/06/2025

https://www.facebook.com/share/p/1BcajSUVxP/

"זה כמו תינוק חדש," חשבתי לעצמי, כשרעש האזעקות חתך את הלילה.

זה כבר הלילה הרביעי ברצף שבו קפצתי מהמיטה, עדיין בתוך שינה, גוררת את עצמי לממ"ד עם הילדים והעייפות.

איכשהו, בתוך כל זה, נזכרתי בתקופה אחרת לגמרי. כשלא הייתה מלחמה, אבל הייתי אמא צעירה. מניקה. עייפה. מתעוררת שוב ושוב בלילה, כי תינוק בכה, או נאנח, או פשוט הסתובב בעריסה.

זה היה דומה: ההשכמה הפתאומית, הגוף שנמתח לפני שהבין מה קורה, הרצון לחזור לישון, אבל גם הידיעה שאין ברירה. יש מישהו שתלוי בי. מישהו שזקוק לי ערה.

אבל יש גם הבדל. אז, קמתי בשביל חיים קטנים שהתחילו. היום, אני קמה בגלל איום שמרחף. אז, כל בכי היה סימן לתחושת תלות טבעית. היום, כל אזעקה מזכירה כמה העולם שברירי.

ועדיין, מה שמחבר בין שני המצבים, היה התחושה הזו בגוף. של מישהו שצריך להחזיק. להכיל. להגן. להיות שם. גם כשעייפה. גם כשנגמר.

ירדתי לממ"ד והחזקתי את עצמי. ואז את כל העולם שמסביבי.
ובין לבין ניסיתי לזכור לנשום.

חשבתי על האימהות בתקופה הזו. על אלו שילדיהן קטנים, או גדולים, אבל עדיין נצמדים. על נשים שהלב שלהן דרוך תמידית, בין אזעקות לבין ממ"ד, בין מטלות הבית לבין רגשות האשם שהן לא מספיק "שלוות", לא מספיק "חזקות".

ועל זה שגם אם אי אפשר לישון, אולי אפשר רגע אחד, לנוח פנימה. לדעת שגם זה חלק מהאימהות. לא רק השקט, אלא גם היכולת לעמוד ברעשים.
************************

בתיאוריה של דונלד ויניקוט (Winnicott, 1958) על החזקה אימהית (holding), הוא מתאר את הדמות ההורית כמי שמחזיקה את התינוק לא רק פיזית, אלא נפשית. ההחזקה הזו היא מה שמאפשר לילד להרגיש מוגן, מובנה, עם גבולות, גם כשהעולם החיצוני לא תמיד יציב.

ויניקוט גם דיבר על היכולת להיות לבד בנוכחות האחר. כלומר, שהילד יכול לחוות בדידות, רק אם הוא יודע שמישהו מחזיק אותו. שיש מבוגר זמין, קשוב, שמספיק בטוח כדי לא לקרוס מהתלות שלו.

היום, בתקופה של אזעקות, פחדים, ולילות מקוטעים, הרבה אימהות מרגישות שהן צריכות להיות שם כל הזמן. להחזיק. להכיל. לא להישבר.

אבל גם אמהות צריכות שיחזיקו אותן. שיראו את הקושי שלהן. את העייפות. את הפחד.

היכולת להמשיך ולהחזיק, לא נובעת מכוח בלתי נגמר, אלא מההכרה ש גם למחזיקה מגיעה החזקה.

ואולי זה מה שאנחנו צריכות לומר אחת לשנייה בימים האלה: "אני רואה אותך. אני יודעת כמה את עייפה. את לא לבד."

כי גם אמא היא קודם כל אדם.

והיא זקוקה ללילה שבו מישהו אחר יקום ויחזיק אותה.

תחזיקו מעמד!!!!

ענת דניאלי
עובדת סוציאלית קלינית
פסיכותרפיסטית, מדריכה
050-3372301
"בחיק האם"