15/06/2025
בזמנים של חוסר ודאות וביטחון – כמו בימי מלחמה – חשוב לזכור שילדים לא רק שומעים מה שאנחנו אומרים, אלא מרגישים עמוק את מה שאנחנו חווים. גם כשנדמה לנו שאנחנו מסתירים, ילדים קולטים, מרגישים וחווים את המתח. לכן, המשימה המרכזית שלנו כהורים היא ליצור עבורם אי של יציבות בתוך ים הסערה.
לכן כדאי לפעול על פי הכללים האלה:
1. שיח כן ומותאם לגיל
הילדים זקוקים להסבר, גם אם נראה לנו ש"לא כדאי להכביד". שיחה אמיתית, רגועה, עם מילים פשוטות שמתאימות לגיל הילד, תורמת לתחושת שליטה וביטחון. עדיף שהילד ישמע על המצב מאיתנו – ההורים – מאשר ממקורות לא מבוקרים כמו חדשות, מבוגרים לחוצים, או ילדים אחרים.
לדוגמה:
"יש עכשיו מצב בטחוני מורכב/מלחמנ עם אירן, והצבא שלנו פועל כדי לשמור עלינו. אנחנו בבית, מוגנים, הממ"ד הוא מקום בטוח ואנחנו נעשה את מה שצריך כדי לשמור על עצמנו."
2. לתת שם לרגש ולנרמל
עזרו לילדים לזהות ולבטא את הרגשות שעולים בהם – פחד, דאגה, כעס, בלבול, תסכול, געגוע. ברגע שילד מבין שמה שהוא מרגיש הוא נורמלי ולגיטימי, ושגם אחרים מרגישים כך – נוצר שקט פנימי. אתם יכולים לשתף שגם אתם לפעמים מרגישים דאגה, אך מדגישים מה עוזר לכם להתמודד.
"גם אני מפחדת, האזעקות מבהילות אותי, ונראה לי שכמעט כולם מרגישים את זה. עוזר לי בדר"כ...רוצה לנסות גם?"
3. להעניק וודאות בתוך אי-וודאות
אי אפשר להבטיח שלא יקרה כלום – אבל כן אפשר להבטיח שאנחנו כאן, שיש לנו תוכנית, שיש מקום מוגן, שיש מבוגרים שאחראים. ילדים שואבים ביטחון מהמסר שהמבוגרים מתפקדים, שולטים במצב ויודעים מה לעשות.
המסר החשוב:
"אנחנו לא יודעים מתי זה ייגמר, אבל אנחנו יודעים איך לשמור על עצמנו."
4. שגרה – עוגן של שפיות
ככל שניתן, שמרו על סדר יום. גם אם משתנה – שיהיה צפוי. זמן לארוחות, משחק, שינה – מעניקים לילדים תחושת המשכיות וביטחון. לשלב רגעי שמחה, משחק, ציור או סיפור – זה לא מיותר, זה צורך רגשי.
למשל- אם בשעה הזאת אתם או הילד הייתם אמורים ללכת לספורט/חוג אפשר לעשות גם בבית התעמלות ביחד, בנייה של לגו וכדומה.
5. הגבלת חשיפה לחדשות
הימנעו מצפייה מתמשכת במהדורות חדשות בנוכחות ילדים. הרעש, התמונות והטון – יוצרים עומס רגשי מיותר. שמרו את השיח בבית ברוח שמאפשרת תקווה, ולא רק דאגה.
6. זכרו - אתם העוגן שלהם
הילדים מביטים בכם כדי להבין האם העולם בטוח. ככל שתדברו רגוע, תראו שליטה ותמשיכו לתפקד, כך ירגישו גם הם.
גם כשקשה – חיבוק, מבט אוהב ונוכחות רגועה – שווים יותר מאלף מילים.