26/03/2026
האם את
היא אותה אישה
שחשה תקיעות ביצירת קשרים זוגיים משמעותיים ובוחרת שוב ושוב בני זוג המענישים אותך בשתיקה?
האם אתה
הגבר הנעול במחשכי מרתף מבוצר, שליבו חש כמיהה להשתחרר
לפרוץ בצחוק או בכי כילד,
אך הוא חש מכווץ וכלוא בשלשלאות נטולות מפתח?
האם את, ואתה
תלושים מן היכולת לחוש ביטחון בהיותכם אהובים?
מוזמנים לפגוש את עוצמת האפקט של
"הנוכחות הנעדרת"...
לא רק הדברים אשר מתרחשים מוטבעים בנפש
אלא גם הדברים שאמורים היו להתרחש – ולא התקיימו.
כשם שלגוף יש צרכים לשם גדילה והתפתחות תקינה,
כך גם לנפש צרכים אקוטיים על מנת שהיא תצליח להתמודד עם כל אתגרי החיים שהמציאות תניח לפתחה.
מהי "נפש מפותחת ובשלה"? ומה התנאים הנדרשים להתפתחותה באופן תקין?
האם היכולת "להיות אהוב" (Lovable) כבוגר ובוגרת,
זו יכולת נרכשת - או מולדת?
והאם היא קשורה לילד והילדה שהייתם, ולמידה בה חשתם אהובים כפי שאתם (a lovable child)?
טראומה התפתחותית מתארת חווית בגידה ביחסי ההתקשרות עם הדמויות המטפלות הראשוניות PYNOOS,VAN DER KOLK ואחרים (2009).
הסרטון המצורף הוא חלק מניסוי פסיכולוגי ששמו Still Face with Dads ומטרתו לחקור את חשיבותו של הקשר בין אבות לבנותיהן.
ממצאי הניסוי מכמירי לב וממחישים את התלות המלאה של התינוקת בתגובת האב כלפיה
ובעיקר בתגובתה -
לחוסר תגובתו אליה.
היעדר התגובה של האב כלפי בתו, הניתוק הרגשי שהאב מפגין –
הוא הגירוי המפעיל את התינוקת ומעורר בה מצוקה הישרדותית.
אך מדוע חוסר תגובה נתפס על ידי התודעה כאקט מסוכן?
זאת
כיון שילדה זקוקה להורה ואינה יכולה לשרוד ללא אדם מבוגר שימצא בתוך עצמו, סיבה וכוחות להיות מחוייב כלפיה ולדאוג לשלומה.
אי לכך, הילדה בעמדת היזדקקות ותלות בדמות האב המנותק .
הממצאים מעוררי מחשבה על פצעי התקשרות מדממים, של בנות הזוכות לגדול בצילו של אב המפעיל מניפולציות מסוג "טיפול בשתיקה" ; "פאסיב אגרסיב" ובדינמיקה של מערכת יחסים משפחתית נרקיסיסטית.
חוויית "האֵין", שתיקתו של אב, היא בעלת משקל סגולי משמעותי.
למעשה, הרִיק, דַּלּוּת הקשר וצמצום המגע - נוכחים ונחרטים כפצע נרקיסיסטי פתוח ברקמת הבשר.
בדומה לאיבר שנכרת בגופו של אדם אך כאב היעדרו כרוני ומדמם עם כל נגיעה, מודלק ומפריש מוגלה, נפתח וצורב מחדש, מצטלק ונפער שוב ושוב ושוב..
והאימה לחוות את הכאב מעצימה את הרתיעה ממנו ומחזקת את היווצרותם של מנגנוני הגנה משוכללים שכל מטרתם לשמור מפני זיהום הפצע שלא זכה לטיפול בעת הנכונה..
כך - בַּצַּר לילדה,
היא מושקעת בחיזוק המנגנונים שאמורים לשמור עליה.
ממש כשם שבאגדות על מנת לשמור על הנסיכה והפנינה הוצבו דרקוני אש, טירות מבוצרות וחרבות פלדה שלא ניתן להתיך ולפרוץ.
אולם בחלוף השנים,
גם כאשר הנסיכה גדלה ורוצה לצאת למסעותיה ולגלות את עולמה, היא מוצאת כי
מִבְּלִי מֵשִׂים
היא כבולה לתיבה
וכלואה בשבי טירת המסתור שנוצרה עבורה להגנה בילדותה.
כלומר, פגיעה בתהליכי התפתחות רגשית וטלטול חווית ביטחון ואמון בקשרים משמעותיים כגון קשר
הורה – ילד
אבא – בת
אמא – בן
הינם צלקת חיה גם עשרות שנים לאחר מכן והכאב יורגש במערכות יחסים שיווצרו בעתיד.
~~~~~~~~~
"אבא, אני קַיֶּימֶת?
אבא, האם בעולמך – יש אותי?
האם מִנִּי אָז,
בין קִרְעֵי הזְמַן,
היה לי מקום?
הייתי יפה, בְּעֵינֶיךָ?
ומה הן מצאו בי
פֶּלֶא, או אֵימָה?
כְּפִי הַנִּרְאֶה הייתי רֹעַ
לכן הֵסַטְתְּ ממני מבט, במְבוּכָה
אבא, אתה צודק. עדיף לך רחוק ממני
כי אם תִּקְרַב
תשמע כמה אני בּוֹכָה
אבא, נאלצתי לגדול
אני לא בטוחה שבחרתי,
לִחְיוֹת.
אבל אבא, אתה יודע? למדתי לרוץ,
אני חזקה
לא ישנה, לא אוכלת, לא עוצרת,
כלום לא צְרִיכָה
לא מאמינה
באנשים, ובךָ
אולי אם אגיע לקָצֶה – אמצא מְנוּחָה?
אבא, אין בי חיבוק או מגע
רק ילדה הנטושה שם לבד
בבית הדירות היָשָׁן
במטבח הכתום, בסלון עם כלבה
רְעֵבָה
שאיש לא רצה מעולם..
וכמה שלא אגע בעָנָן
הבּוֹר החשוך בי יעמיק כבּוֹלְעָן
אבא, החיים לשנינו כבר חלפו
אני כמעט מבוגרת כְּמוֹתְךָ..
אך חלק ממני קפא אי שם בזְמַן
ביקום ללא סדר,
או סִימָן
כלואה ילדה
עם נמשי ארגמן
קַיֶּימֶת
רגל כאן, חיה
רגל שם....
~~~~~~~~~~~~~~~~~
לכל ילדה וילד, מגיעה הזכות לחוש אהובים ויהי מה ~
עדי קאופמן
פסיכותרפיה MA מוסמכת EMDR & CBT מבוגרים, ילדים ומדריכה מטפלים בטראומה EMDR
קליניקה באורנית ובזום
052-888-2726
#התקשרות
#טראומה
#יחסים
