19/06/2025
הסופרת המופלאה שכתבה את לאכול, להתפלל, לאהוב,
סיפרה פעם שהיא הייתה כותבת גם אם היו מבטיחים לה שלעולם לא תצליח,
גם אם אף אחד לא יקרא,
גם אם יגידו לה שזה חסר טעם.
למה?
כי זה מה שהחזיק אותה בחיים.
כי יש דברים שלא עושים בשביל תוצאה –
עושים אותם כי הם שומרים עלינו.
וכשאני מסתכלת על מה שקורה עכשיו,
על הלב הכואב, אי הוודאות, הלחץ
אני רואה שהמון עצמאיות עוצרות,
נשאבות לבית, לחדשות, למשפחה.
מוותרות על עצמן רגע, ועל מה שהן באו לעשות פה.
"זה לא הזמן", הן אומרות
"נראה לאן זה הולך."
אבל מה אם דווקא עכשיו – זה בדיוק הזמן לחזור לבפנים?
לזכור למה פתחת את העסק הזה מלכתחילה?
להדליק את הנר הקטן שלך, גם אם בחוץ חושך?
מה אם שיווק זה לא משהו שעושים רק כשהכול רגוע?
אלא חוט של אור שמחבר אותך למהות שלך
ולאנשים שזקוקים לה.
ומה אם את לא כותבת כדי למכור?
אלא כדי לזכור.
את עצמך.
את מה שבאת לתת.
גם אם לא תקבלי עכשיו לייקים.
גם אם אף אחת לא תשלח הודעה.
גם אם הכול נראה חסר ודאות.
כמו שאליזבת כתבה –
“אני נשארת נאמנה למה שמחייה אותי.”
ואת?
מטפלים ומאמנים מכל הארץ
