כלים שלובים - פסיכותרפיה אנתרופוסופית

Home
Israel
Pardes Hanah
כלים שלובים - פסיכותרפיה אנתרופוסופית

כלים שלובים - מכללה ללימודי פסיכותרפיה אנתרופוסופית.

מכללת כלים שלובים מציעה לציבור המטפלים הכשרה בפסיכותרפיה אנתרופוסופית.
תוכנית הלימודים מקיפה היוצרת אינטגרציה בין הפסיכולוגיה הקלאסית והפוסט מודרניסטית, לבין מדע הרוח האנתרופוסופי כגישה רוחנית מערבית.
הלימודים משלבים:
√העמקה בגישות הפסיכולוגיות המקובלות במבט אנתרופוסופי
√הכרות עם הפסיכולוגיה האנתרופוסופית והנגזרות הטיפוליות שלה
√העשרת מיומנויות ההתערבות מתוך נרטיב ביוגרפי אנתרופוסופי
√בניית הקשר ה

טיפולי והברית הטיפולית מתוך תפיסת עולם ייחודית

הלימודים כוללים גם הדרכה פרטנית וקבוצתית עם מדריכים מוסמכים בתחום.
התוכנית מוכרת ע"י “האיגוד הישראלי הרב-תחומי לפסיכותרפיה”.

צרו איתנו קשר ונספר לכם עוד עלינו:
051-2215030
www.shluvim.com

05/08/2025

דמיון, אמת ויופי כמפתחות לעתיד אפשרי עם צבי שיר
להקלטת המפגש - https://did.li/Shlomi-Shlomcha3

08/07/2025

מה ניתן ללמוד מהדבורים על קהילתיות והרמוניה?
לפרטים והרשמה ללא עלות - https://lp.smoove.io/wp4j

25/06/2025

מלחמה אחת הסתיימה אתמול.
אבל כמו שכותבת ויסלבה שימבורסקה, מישהו חייב לטאטא, למיין, לזכור, ולנסות לחבר את החיים מחדש.
כי המלחמה של 7 באוקטובר עוד מבעבעת – בלב, בנפש, באדמה.
היא לא הסתיימה עדיין.
ואנחנו עדיין לומדים איך לשוב לחיים בתוכה.

סוף והתחלה/ויסלבה שימבורסקה
אַחֲרֵי כָּל מִלְחָמָה
מִישֶׁהוּ חַיָּב לְנַקּוֹת.
סֵדֶר כָּלְשֶׁהוּ
הֲרֵי לֹא יִתְרַחֵשׁ מֵעַצְמוֹ.
*
מִישֶׁהוּ חַיָּב לַהֲדֹף אֶת עִיֵּי הַחֲרָבוֹת
אֶל צִדֵּי הַדְּרָכִים,
כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲבֹר בָּהֶן
עֲגָלוֹת מְלֵאוֹת מֵתִים.
*
מִישֶׁהוּ חַיָּב לְבוֹסֵס
בְּטִיט וּבָאֵפֶר,
בִּקְפִיצִי סַפּוֹת,
שִׁבְרֵי זְכוּכִית
וּסְמַרְטוּטִים מְדַמְּמִים.
*
מִישֶׁהוּ חַיָּב לִגְרֹר קוֹרָה
כְּדֵי לִתְמֹךְ בַּקִּיר,
לְהַתְקִין זְכוּכִית בַּחַלּוֹן
וּלְקַבֵּעַ דֶּלֶת עַל צִירֶיהָ.
*
זֶה אֵינֶנּוּ פוֹטוֹגֵנִי
וּמַצְרִיךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת.
כָּל הַמַּצְלֵמוֹת נָסְעוּ מִכְּבָר
לְמִלְחָמָה אַחֶרֶת.
*
אֶת הַגְּשָׁרִים צָרִיךְ בַּחֲזָרָה
וְאֶת תַּחֲנוֹת-הָרַכֶּבֶת מֵחָדָשׁ.
הַשַּׁרְווּלִים יִקָּרְעוּ לִגְזָרִים
מֵרֹב הַפְשָׁלָה.
*
מִישֶׁהוּ וּמַטְאֲטֵא בְּיָדוֹ
עוֹד נִזְכַּר אֵיךְ הָיָה.
מִישֶׁהוּ מַקְשִׁיב
וְנָד בָּרֹאשׁ שֶׁלֹּא נִתְלַשׁ.
אַךְ כְּבָר בִּסְבִיבָתָם
יַתְחִילוּ לְהִסְתּוֹבֵב כָּאֵלֶּה,
שֶׁזֶּה יְשַׁעֲמֵם אוֹתָם.
*
מֵעֵת לְעֵת מִישֶׁהוּ עוֹד
יַחְפֹּר מִתַּחַת לַשִּׂיחַ
טִעוּנִים אֲכוּלֵי-חֲלוּדָה
וְיַעֲבִיר אוֹתָם לַעֲרֵמַת הַשְּׁיָרִים.
*
אֵלֶּה שֶׁיָּדְעוּ
מָה הִתְרַחֵשׁ כָּאן וּמַדּוּעַ,
חַיָּבִים לְפַנּוֹת מָקוֹם לְאֵלֶּה
שֶׁיּוֹדְעִים מְעַט.
וּפָחוֹת מִמְּעַט.
וּלְבַסּוֹף, שׁוּם דָּבָר.
*
בְּעֵשֶׂב, שֶׁכִּסָּה
אֶת הַסִּבּוֹת וְהַתּוֹצָאוֹת,
מִישֶׁהוּ חַיָּב לִשְׁכַּב לוֹ
עִם שִׁבֹּלֶת בֵּין שִׁנָּיו
וְלִבְהוֹת בָּעֲנָנִים.
*
(מפולנית: רפי וייכרט)

05/06/2025

הרצאה וסדנה להכרות עם תהליך התמרת רגשות באמצעות צבעים עם רוברט כץ.
לפרטים והרשמה ללא עלות - https://lp.smoove.io/we3z

01/06/2025

בחג השבועות הזה,
נתבונן בגרעין החיים הטמון באדם,
הנובט דרך כאב וצמיחה,
ומתמיר חשכה לאור מתוך כוחות ה"אני".

מי ייתן ונזכה להקשבה עמוקה לפנימיותנו,
לטפח אמונה בכוח המרפא של הרוח,
ולהביא אהבה חיה לעולם המבקש ריפוי.

חג שבועות של התחדשות ותשובה פנימית.

נורית רוזנגרטן

28/05/2025

האם וכיצד משפיעה התזונה על התחומים החברתיים, הסביבתיים והרוחניים?
לפרטים והרשמה ללא עלות - https://lp.smoove.io/w8dj

14/05/2025

מפגש עם הרוע ככוח קיומי, אך גם כהזמנה לצמיחה, חירות ועבודת תיקון.
לפרטים והרשמה ללא עלות - https://lp.smoove.io/wg9h

06/05/2025

האם יש קשר בין תוכנית שנים עשר הצעדים לבין הדרך האנתרופוסופית להתפתחות פנימית?
לפרטים והרשמה ללא עלות - https://lp.smoove.io/wfwe

30/04/2025

קהילת כלים שלובים מרכינה ראש לזכר הנופלים.
ימים של זיכרון לאומי, לבנו פועם באחווה עם כל מי שנושא את כאב האובדן.
בתוך הדממה, אנחנו שומעים את קריאת הרוח: להוסיף אור, להרחיב חמלה, ללוות באהבה גם את הכואבים וגם את הזוכרים. בין אם בכאב אישי ובין אם בזיכרון קולקטיבי – נמשיך ללכת יחד, צעד אחר צעד, בדרך אנושית, מחברת ומרפאה.
הנפש זוכרת, הלב מחבק, והרוח ממשיכה לשאת את הלהבה.

28/04/2025

זיכרון לברכה

מרגע שירדה השמש והחל יום השואה, תחושת בדידות חדשה החלה אופפת אותי. לראשונה הייתי ביום הזה יתומה מלאה, ללא אמי, ללא אבי. שני עמודי התווך של הזיכרון המשפחתי שנשאו את להבת העדות, כבו.

הסיפורים שלהם, שנים כה רבות של קולות שאפשר היה להאזין להם, פנים שניתן היה ללטף, דמעות שיכולתי למחות. השנה, לראשונה, משלא היה מי שיישא אותם עוד, הפכו הם לחלק בלתי נפרד ממני. כאילו עם לכתה של אמי, זיכרונותיה שלה עברו אליי ואל אחי. כעיזבון שאין לו יורשים אחרים.

לא הצלחתי להקשיב לעדויות אחרות השנה.

קולה של אמי הדהד בתוכי בעוצמה שלא ידעתי שקיימת. ראיתי אותה - לא רק בזיכרוני, אלא ממש נגד עיניי. את העיניים שנשאו את שכבות הכאב מתחת למבט ההחלטי, את הידיים שהיו רכות כמשי בליטופיהן וחזקות כפלדה בנחישותן.

תמיד אמרה לי: "בחרתי לא להיות קורבן". ואיזו בחירה זו הייתה - לקום מתוך אפר ההיסטוריה, להרים ראש, להקים משפחה, להעניק חיים חדשים בעולם שניסה למחוק את עצם קיומה ואילץ אותה לשרוד במסתור בזהות בדויה שחייה היו תלויים בה. כשלא היה לה כלום, נתנה הכל. כשרעדה מבפנים, עמדה איתנה מבחוץ. ובשקט, בלי הצהרות גדולות, העבירה לנו מסר אחד ברור: החיים הינם בחירה יומיומית.

הכל ירשתי מאמי, שהסתלקה מאיתנו לפני כשלושה חודשים ומאבי שהלך לעולמו 25 שנים לפניה. את הטראומה שנצרבה בנפשי עוד לפני שנולדתי ואת הכוח לשאת אותה בגאון. את האובדן העמוק ואת החוסן להמשיך קדימה. בביתנו, הישרדות ואהבה לא היו מושגים מנוגדים אלא שני צדדים של אותו מטבע יקר ערך.

בחירתה של אמי מהדהדת עבורי את מילותיו של טשרניחובסקי: "כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת, לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז". גם בימים האפלים ביותר, היא לא מכרה את נשמתה, לא ויתרה על החירות הפנימית שלה, על אמונה תמימה באדם ובטוב שבו, למרות שראתה את הרוע בכמה ממופעיו הגרועים ביותר.

ג'ינה, הפיליפינית שטיפלה בה בשנים הארוכות בהן כרסמה מחלת האלצהיימר את תודעתה וזיכרונה, אמרה שביום השואה היתה נופלת עליה עצבות. כאילו היו שמורים ליום הזה שאריות תודעה שהתגייסו להזכיר לה...

כמו ידעה את תזמון עזיבתה, בחרה אמי ללכת דווקא עכשיו, כשהארץ כולה מדממת. כשהטראומה הקולקטיבית פוגשת את האבל הפרטי שלי. האובדן האישי נמזג עם הכאב הלאומי, והימים הללו שבין השואה לתקומה מקבלים משמעות חדשה, עמוקה וכואבת יותר.

שמונה-עשר חודשים של טלטלה, עשרות אזעקות שהפתיעו בכל פעם בעוצמתן, וקולות מחרישי לב, של פנים נעדרות וגעגועים בלתי נסבלים. הכאב נערם, התפשט, חיפש מקום לנוח ולא מצא.

בתוך האפלה הזאת, האור היחיד שבאמת מאיר הוא החיבור האנושי. המבט בעיניים במפגש אמיתי עם אדם אחר. השיחה הכנה שמחבקת את הנפש, האהבה שמרחפת גם ללא מילים, כפי שזכיתי לחוות היטב מאבי ז"ל. אלה הם רגעי החסד שמזכירים לי את בחירתם של הורי להאמין בחיים למרות הכל. "כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז" - מילים אלו של טשרניחובסקי כאילו נכתבו עליהם. למרות כל מה שעברו, המשיכו להאמין ברוח האדם ובכוחה של התקווה. גם כשהכל סביבם התמוטט, הם בחרו להאמין בעוז הרוח האנושית, באפשרות של תיקון ובנייה מחדש.

השבועות שמתחילים בפסח, עוברים ביום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות מעבירים אותנו מסע זיכרון לאומי ופרטי.
יום העצמאות כבר בפתח. הצבעים משתנים. הקולות מתחלפים. מעברים חדים מאבל לחגיגה, מייאוש לתקווה. אלה צורמים בכל שנה ובמיוחד בשנה זו.

לזיכרון הלאומי מתווסף הווה נורא, בו חטופים עדיין נמצאים בשבי החמאס, בין חיים למוות. האם יתווספו לרשימת השבויים ששבו, או חלילה לרשימת החללים? זה מה שלימדוני הוריי - החיים עצמם הם תנועה מתמדת בין קצוות. למן הגירוש מגן עדן, הנפש האנושית מיטלטלת בין הקטבים הללו, ואוחזת יחד את השבר והתקווה.

בין חורבן לבנייה מחדש, בין דמעות לחיוך, גם אני לומדת לשאת את המורכבות הזו. להמשיך בדרכם של הוריי – ולהביט בנכדיי. לחיות למרות הכל, ובעיקר בזכות הכל. להיות עדה חיה לכך שגם מתוך האפר הגדול ביותר, יכולים לצמוח חיים חדשים.

זו המורשת האמיתית שהשאירו לי. הנפש השואפת דרור, המסרבת להתכופף בפני הייאוש והכניעה. האמונה העיקשת באדם וברוחו החזקה - זו הירושה הרוחנית שהשאירו לי, וזה הלפיד שאני ממשיכה לשאת, בדרכי שלי.

נורית רוזנגרטן

16/04/2025

מהי "התופעה הארכיטיפית של יחסים חברתיים"? וכיצד זה מתחבר למושג התהודה (Resonance)?
לפרטים והרשמה ללא עלות - https://lp.smoove.io/175t

11/04/2025

תהום החירות - פסח תשפ"ה

כמדי שנה, גם השנה אנו מציינים את חג הפסח. פסח שני במניין מאז השביעי באוקטובר, בו כה רבים איבדו את חירותם הממשית ורבים עוד יותר מתמודדים עם תחושת החירות שאבדה אל מול המציאות הקשה.

סיפור יציאת מצרים שאנו קוראים בהגדה של פסח הוא סיפור על שעבוד וחופש: בני ישראל שהיו עבדים לפרעה במצרים, לוקחים את גורלם בידיהם, יוצאים מהאזור המוכר להם אל מדבר מאיים ואל מסע תלאות שבו הם זוכים להשתחרר ולעבור מסע לקראת הגשמת ייעודם.

חז"ל מלמדים אותנו שלא די בזיכרון היסטורי ושיש להפוך את הסיפור הלאומי לחוויה אישית מתמשכת: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". משפט זה מזמין אותנו לזהות את ה"מצרים" הפרטית שלנו – אותם גבולות ופחדים פנימיים המשעבדים אותנו ומרחיקים אותנו מייעודנו - ולחולל אקט של שחרור בנפשנו.

במסע בני ישראל במדבר התברר שהחירות שבאה לידי ביטוי בהסרת כבלי השעבוד הפיזי מחייבת התמודדות עם השעבוד הפנימי, הרגלי העבדות שנצרבו בנפש העבדים. יותר קל היה להוציא את עם העבדים ממצרים מאשר להוציא את מצרים מעם העבדים.

ברמה התרבותית, שטיינר תיאר את התקופות שבהן האנושות עברה מתקופת המסגרות השבטיות והנפש הקבוצתית לעבר תודעה אינדיבידואלית. ניתן לראות ביציאת מצרים אירוע מעבר חשוב בהתפתחות ההכרה האנושית: מעבר מתודעת עבדים, אל תודעת בני חורין היכולים לקבל על עצמם חוק מוסרי מתוך בחירה כפי שבא לידי ביטוי במעמד הר סיני.

כפי שאנו מכירים גם מסיפור יציאת מצרים, המסע אל עבר "הארץ המובטחת", רצוף בתלאות, בין אם זו ארץ כנען או ייעודו הפרטי של כל אדם ואדם. ואולם מרגע שיוצא האדם אל המסע, הוא משתנה ומתקרב בכל יום אל ייעודו.

היותו של האדם במסע היא אולי המשמעות האמיתית של החירות. ואם יחשוב שכבר הגיע אל הארץ המובטחת ותם מסעו, יתכן וזו תחילתו של שעבוד חדש, להרגלים החדשים וסופה של התודעה החופשית.

מבט רוחני על משבר וחוסן
אם נסיט מבטינו אל מעבר למיתוס הקדום אל המציאות העכשווית במדינת ישראל, נמצא שכולנו נתונים במשבר בטחוני, חברתי, מדיני, פסיכולוגי וערכי מאז השבעה באוקטובר.

מנקודת מבט נפשית, משבר כזה העמיד בפנינו אתגר: כיצד נגיב? האם נשקע בייאוש, בשנאה ברצון לנקום או בפחד משתק, או שנגייס את כוחות הנפש לעמידה איתנה, לאחדות וליצירה של משמעות מתוך הכאב? האנתרופוסופיה מצביעה על כך שמשברים קולקטיביים עשויים להיות גם נקודת מפנה תודעתית. בדיוק כפי שבמהלך ההיסטוריה עמים התעוררו לכינון ערכי חירות אחרי סבל רב, כך גם אנו יכולים למצוא בתוך הקושי זרעים של תודעה חדשה.

השנה האחרונה לא התאפיינה רק בעימות מול אויב חיצוני, אלא גם במתחים חברתיים ופוליטיים עזים בתוך העם. זהו "הרעש" הרוחני שבתוכו אנו חיים. אך דווקא בתוך רעש זה, אפשר לזהות קול פנימי הקורא לנו להיזכר באנושיות שבנו.

הרב קוק, כתב כי "הפחד (יראה) החיצוני דוחק את רגלי היראה הפנימית" - כלומר, פחד מפני איום חיצוני עשוי לדחוק את יראת הכבוד העמוקה שאנו חשים כלפי הנשגב והערכי. חרות הרוח פירושה גם לא לאפשר לכוחות האופל – טרור, שנאה, תעמולה מעוותת ותאוות נקם – להשתלט על נפשנו. נזכור את אזהרתו הנוקבת של שטיינר: "שום דבר לא יביא את האנושות למפלתה יותר מהשתרשות הרעיונות של דם, עם וגזע". האתגר הרוחני נשאר לשמור על צלם אנוש, על ההבחנה בין רוע שיש להיאבק בו לבין סכנת ההתבהמות שלנו עצמנו. החירות שאנחנו מבקשים אינה רק חירות הגוף מהסכנה, אלא חירות הנפש משנאה עיוורת ומפחד משתק ומאבק עם הדרקון שבתוכי ולא בזה שמחוצה לי.

חירות הרוח בשבי: שיעור מהחטופים ששבו
בלב האירועים המטלטלים של השנה, החלה שיבת חלק מהחטופים הביתה. כאשר החלו להתפרסם עדויות על התנהגות החטופים בעומק השבי, נחשפנו לגילויי אומץ לב, רעות ותקווה מעוררי השראה.

אותם רגעי מבחן איומים הביאו אותם לגלות את עוז רוחם, ולעמוד בצורה מופלאה חרף ההתעללות הנפשית ולמצוא משמעות לחייהם בכל יום מחדש.

חירות רוחנית אינה שוללת את חשיבותה של החירות הפוליטית או החברתית. להיפך – הן שלובות. חברה המשועבדת לעריץ או למשטר מדכא, תתקשה מאוד לטפח את חירותה הנפשית. זו תצמח אצל יחידים שיתעלו על המציאות המשעבדת. מאידך, חברה חופשית באמת תלויה באזרחים בעלי מחשבה עצמאית, אחריות מוסרית ויצירתיות שהופכים להיות נחלת הכלל. שטיינר האמין שהעתיד האנושי תלוי בהתפתחותם של יותר ויותר אנשים בעלי תודעה חופשית, כזו הפועלת מתוך אהבה מוסרית ולא מתוך כפייה או פחד. במובן הזה, המימד הפוליטי והמימד הרוחני של החירות מזינים זה את זה.

כאן מתאים להיזכר גם בדברי המשוררת לאה גולדברג, שתיארה תפילה לאלוהים שתמיד נזכה לראות את החירות בדברים הקטנים של החיים. בשירה "למדני אלוהי" היא כותבת:

"למדני אלוהי לברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל,
על החירות הזאת: לראות, לחוש, לנשום,
לדעת, לייחל, להיכשל.
למד את שפתותיי ברכה ושיר הלל
בהתחדש ימיך עם בוקר ועם ליל"...

בכל שנה ובכל דור אנו מוזמנים "לצאת ממצרים" שלנו, לחצות את הים הפנימי של פחדינו, ולצעוד אל עבר ארץ הבחירה הרוחנית – ארץ שבה שוכן הייעוד הגבוה שלנו, בני האדם.

מי יתן שנזכה כולנו, כחברה וכיחידים, להיות מוכוונים למסע לחירות, לא רק חירות משעבוד חיצוני, אלא חירות הנפש והרוח,שנמצא את האומץ לקוות גם בתוך החשיכה ואת האהבה לגבור על השנאה.

שכל אחד ואחת יוכל לומר בליל הסדר הקרוב, בלב מלא תודה: "בעבור זה עשה ה' לי, בצאתי ממצרים" - לי, בחיי שלי, יציאת מצרים הפרטית שלי.

מי ייתן ויתברכו ימינו באור החופש, ונשמע תמיד בשורת חרות הרוח האנושית המנצחת את כל החשֵׁכה. שנזכה במהרה לחירותם של אחרוני החטופים שיצאו מן המיצר וישובו לחיק אהוביהם.

חג פסח שמח לכולכם, וחירות אמיתית בלבבכם!
נורית רוזנגרטן

Address

משמרות
Pardes Hanah

Telephone

+972548093995

Website

http://shluvim.com/

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when כלים שלובים - פסיכותרפיה אנתרופוסופית posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to כלים שלובים - פסיכותרפיה אנתרופוסופית:

Shortcuts

Our Story

'כלים שלובים' היא מכללה ללימודי פסיכותרפיה בגישה אנתרופוסופית.

תכנית הלימודים משלבת מודלים של הטיפול הנפשי הקונבנציונאלי לאור ידע האדם לאור האנתרופוסופיה. המודל הקליני והתיאורטי התפתח אל מול הצורך ההולך וגובר של מטופלים להנכיח את הרוחני בטיפול הנפשי. מתוך ההתנסות הקלינית העשירה, התגבשה תוכנית למטפלים, המביאה מתן משמעות לסבל מנקודת מבט חדשה ובגישות התערבות ייחודיות. הלימודים ב'כלים שלובים' מתאפיינים ברמה מקצועית גבוהה וכוללים תכנים אודות עקרונות השיטה, מיומנויות התערבות, תכנים ממדע הרוח האנתרופוסופי, מן הפסיכולוגיה הקונבנציונלית, מהרפואה האנתרופוסופית ועוד.

לצד הלימוד התיאורטי שמה המכללה דגש מהותי על התפתחות אישית, כדרך לחניכת התלמיד כאדם וכמטפל. הלימודים כוללים תרגולים אישיים, בין-אישיים וקבוצתיים, המזמינים את הלומד להתבוננות פנימית על מחוללי הריפוי, תוך קישור לתיאוריות רלבנטיות. הסטודנטים מתנסים בחשיפה עצמית, תוך ניסיון להכיר את חוט הגורל ואתגרי הנפש מתוך אירועים ביוגרפיים של חייהם, במטרה להביא מזור ומרפא.

בתהליכי הפרקטיקום והסופרוויז'ן מטפלים הסטודנטים במסגרת שירותי הרווחה ובמוסדות ציבוריים ברחבי הארץ. על תוצאות הטיפולים והמלצות ניתן לקרוא באתר שלנו, או להתרשם באופן בלתי אמצעי אצל עו"ס במוסדות הרווחה בהם פעלו תלמידינו. חלק מהבוגרים שלנו עובדים כיום כמטפלים מן המניין במוסדות אלה, לאור ההצלחה של הגישה הטיפולית שהודגמה במהלך הפרקטיקום. צרו איתנו קשר ונספר לכם עוד עלינו: 054-8093995 www.shluvim.com