12/11/2025
אחת מהתחושות המתסכלות שיש, זה רעב לקשר, חיבור, אהבה ובו זמנית תחושה שזה מסוכן וחובה לשמור מרחק כדי להישאר שמורים ובטוחים
זה מתחיל בכמיהה, עובר דרך תנועה של רצון, הלב בא קדימה להתחבר ואז מתעוררת החרדה, ועולה הדחף לשמור מרחק, לא לתת לאחר להיות איתי ולהירגע בקשר, בביחד. זה יכול להיות מאוד עדין וכמעט בלתי נראה, אבל תמיד תמיד, זה מורגש.
לא צריך טראומת ילדות "גדולה" כדי להכיר את הלימבו הזה, מספיק שנשארנו להתווסת ולהתמודד לבד עם רגשות עמוקים (בינינו, אני מכירה מתי מעטים שלא) ולמדנו שעלינו להסתדר כי זה מה שיש, ואז קרבה מעבר למה שהורגלנו נתפסת כמפחידה, כי מתעוררים בה איך לא עוד רגשות, וחלק מהם חזקים ולפעמים גם תחושת חוסר שליטה, אז הקרבה כאילו מכוילת להיתפס כסכנה, כי היא גם מאיימת על התפיסה שחיינו לפיה עד כה והפוקוס עובר לכמה האחר.ת לא זמינ.ה ופחות לכמה מפחיד לי להרגיש את כל זה.
אני פה להגיד ולהזכיר שזה מנגנון אמביוולנטי חכם, מאוד
עם סיבות טובות. ככל שנתאמן לא נסתכל עליו כבעיה, כי אז צריך לפתור אותה, אלא נסתקרן, אפשר יהיה להבין באמת ולעומק ולראות את הכוונות הטובות שלו ובאמת שיש לו, מלא כאלו. ושם, מתוך המודעות וההכרה בקיים, יש זרע שיכול להתחיל לנבוט ממנו משהו חדש ואחר, שיאפשר לאט לאט להכניס פנימה יותר אהבה, קרבה ונחמה, בלי הצורך לעמוד על המשמר 24/7.
אני תמיד מזכירה לעצמי ולמטופלים - הקבלת מה שהיה חסר תמיד, הלב סוף סוף נפתח ועם הפתיחה גם מופיע עצב גדול על כל השנים של החוסר והאין.
-----
נותרו ימים אחרונים וגם מקומות אחרונים לקורס הקרוב שאלמד:
להתיר את הקשרים - דפוסי התקשרות ופוטנציאל הריפוי שבהם | קורס אונליין בהנחיית סהר רוקח
יוצאים לדרך בשני הקרוב ✨️🧶🪡
לפרטים והרשמה:
https://www.saharrokah.co.il/tountietheknots
לשאלות ובירורים שלחו לי הודעה