15/01/2022
אחרי שנתיים של טירוף מתחילים להישמע קולות שפוים החוזרים על מה שחשבנו מהרגע הראשון -
מי שחולה צריך לנוח בבית. לא לצאת לעבודה או ללימודים ולתת לגוף שלו להחלים.
מי שאינו חולה יכול להמשיך את חייו כרגיל.
המצאת המושג "מאומת" היא מיותרת, מי שאינו חולה מעולם לא היה צריך להתבודד.
הסגרים והבידודים פגעו קשות באוכלוסיות החלשות ביותר - הזקנים והילדים. הרסו בעלי עסקים, תיירות, איזון נפשי ומנעו טיפול ויחס לאלפי מחלות ומצבים בריאותיים אחרים שצריכים טיפול.
תקציבים אדירים נשרפו והרוב מיותר לחלוטין ויכל לשרת הקמת מחלקות, רכישת ציוד, הוספת תקנים, שיפור תנאים לרופאים ומתמחים ועוד
ועל מה דיברו פחות?
על מה שאולי הכי חשוב - שיפור החוסן האישי והציבורי. שיפור מערכת החיסון, הרגעת הלחץ, פעילות גופנית קבועה, יציאה לאוויר הפתוח וחשיפה מבוקרת לקרני השמש, מזון בריא, שתיית מים ושמירה על חיי חברה.
אני מזמין אתכם לקחת את הפיסקה האחרונה ולמצוא היכן אתם מצטיינים והיכן דרוש שיפור. אם תרצו תוכלו לעבוד על זה. אם תרצו להתייעץ או לשתף, כיתבו לי.
בסופו של דבר על רוב החיים והמתרחש בהם אין לנו שליטה. אך יש לנו בחירה כיצד להגיב או כיצד לקבל את המתרחש.
האם אנחנו באמונה ובנחת, חושבים כיצד לחזק את עצמנו ושומרים על עקרונותינו גם בזמנים מאתגרים? או שאנחנו מושפעים בקלות מ"חדשות", נחרדים ומחפשים את מי להאשים ובטוחים שרק אם הם לא היו עושים כך וכך הכל היה טוב יותר?
בכולנו יש גם את זה וגם את זה. לאן תשומת הלב שלנו תיפנה יותר?
מאחל בריאות נפשית וגופנית לכולם,
שנשכיל לקבל ולחמול על עצמנו ועל סובבינו
