17/11/2025
לא ברור לי איך גיליתי אותה רק עכשיו, אבל בימים האחרונים אני צופה בסדרה “הורים במשרה מלאה” (Parenthood) בנטפליקס — והיא פשוט מרסקת אותי ברכות.
זו סדרה מלפני עשר שנים, על הורות, משפחה, ובכלל על הרגעים הכי יומיומיים של החיים. רגעים “רגילים” לחלוטין — אבל כאלה שמצליחים לפתוח את הלב עד דמעות. מצאתי את עצמי מתייפח מול המסך, מעדיף לצפות לבד… כי מסתבר שלפעמים עדיין יותר קל לבכות לבד מאשר לצד בת הזוג שאיתי. ככה זה להיות גבר בעבודה מתפתחת — גם אחרי שנים של מודעות, חקירה ורגישות, יש מקומות שהלב נפתח בהם לאט־לאט.
אולי זה גם בגלל שהסדרה נוגעת ברבדים מאוד אישיים אצלי: בקשר שלי עם הבת שלי — שאיכשהו בתמונה שבראש שלי היא עדיין קטנטנה… ובחיים האמיתיים החודש היא כבר חוגגת 16.
מעניין שזה עלה דווקא עכשיו — ממש אחרי שסיימתי לראיין את גילי שלג לפודקאסט סיפור555, במסגרת שרשרת הגברים שבה גברים מראיינים גברים. דיברנו שם הרבה על גבריות מיטיבה ועל עבודה עם גברים, ועל לבכות מול סדרה שפותחת עוד שער ללב, מהזווית הכי פשוטה — משפחה.
אם עוד לא ראיתם — ממליץ בחום.
שמעתי שבאמצע דצמבר הסדרה יורדת מנטפליקס, אז מי שרוצה… זה הזמן.
אני כנראה לא אספיק לראות הכול (אין לי סיכוי בתקופת החיים העכשווית לבינג’), אבל כמה שאספיק — שווה כל דקה.
#סיפור555
