מארג

11/11/2025

כעס הוא לא האויב של אהבה – הוא רק לא יודע איך לבקש מקום.
במערכות יחסים, הכעס הוא אחד הרגשות הכי נפוצים – והכי מושתקים.
יש את מי שמתפרץ מהר מדי, ויש את מי שבולע הכול פנימה.
אבל מתחת לכל זה יש משהו פשוט: רצון שיראו אותי. שיבינו. שיתקרבו.
וכשזה לא קורה – הכעס לא נעלם. הוא רק מחליף צורה: לריחוק. לשתיקה. למאבקי כוח. לפעמים גם לניתוק מיני.
במיטה זה פוגש אותנו ב״לא בא לי״, ״לא מרגיש/ה אליך״, ״תעזוב אותי רגע״ –
אבל לא תמיד זה עניין של חשק, אלא של כאב שלא קיבל מענה.
וכעס שלא מדובר – מחבל בחיבור.
אבל כעס כן, כזה שמרשים לעצמו להיאמר, להתבהר, להיחשף –
יכול דווקא לקרב.
יכול להאיר מקומות שלא ידענו איך להסביר.

בקליניקה אצל סוג׳יי נוצר מרחב שמאפשר בדיוק את זה:
לא ללמוד "לשלוט בכעס", אלא לדעת לפגוש אותו.
לתרגם אותו לתקשורת. לא להיבהל ממנו.
זה תהליך. והוא עדין, עוצמתי, משחרר.
ואם משהו בזה נוגע בך – כנראה שיש מקום להתחיל.

#קליניקה #טיפולזוגי #תקשורתרגשית #כעסבזוגיות #אינטימיות #מרחבמרפא #מארג #מיניותמודעת

20/10/2025

מי הוא הגבר הזה שאני מבקש להיות במסע החיים שלי.
מה אני רוצה להביא מתוכי החוצה.
את מי אני אפגוש בתוכי.

סדנת עומק תהליכית שבועית בפרדס חנה

20/10/2025

19/10/2025

טנטרה היא לא עוד טכניקה. היא לא תנוחה, לא תרגול, לא משהו ש”עושים”.
והיא גם לא “רוחניות” מרחפת – ולא “מיניות” כמו שלימדו אותנו בסרטים.
היא המפגש בין כל החלקים שאנחנו – גוף, רגש, לב, נשימה, חיה.

היא ההזמנה הכי פשוטה והכי עמוקה להיות.
בלי להסתתר.
בלי למהר.
בלי לנהל את הרגע.

טנטרה לא מתעסקת ב”איך עושים את זה נכון”.
היא מתעניינת בשאלה – האם את.ה באמת כאן?
האם את.ה נושמ.ת?
האם את.ה מרגיש.ה את מה שקורה עכשיו בגוף שלך, בלי לתקן?

היא מבקשת להחזיר אותנו למה שאנחנו שוכחים כל הזמן:
שאין לאן להגיע.
שאנחנו לא צריכים לשחק תפקידים.
שכל רגע יכול להיות שער –
אם רק נסכים להפסיק לברוח ממנו.

לפעמים זה קורה דרך מגע.
לפעמים דרך נשימה.
לפעמים דרך דממה.
אבל זה תמיד מרגיש כמו בית.
כמו משהו שנזכרת בו, לא שלמדת אותו.

וכשזה קורה – המגע הופך לריפוי.
המבט נהיה עמוק יותר.
הזמן נעצר.
והלב נפתח, לא כי “עשינו מדיטציה”,
אלא כי פשוט... היינו.

וזה כל הקסם של הטנטרה:
לא להוסיף עוד – אלא להסכים להוריד.
להוריד ציפיות. רעש. מסכות. שליטה.
ולחזור, לאט־לאט,
אל המקום שבו הגוף שלך, הנשימה שלך, הרגש שלך –
הם כבר מספיק.

#טנטרה #נוכחות #אינטימיות #עונג #מודעותגופנית #מארג

18/10/2025

לפעמים דווקא כשהעונג מגיע – באות הדמעות. לא של כאב.
של אמת. של שחרור.
של מקום שנסגר מזמן ומבקש להיפתח.
הגוף מכיל מגוון של רגשות – וכשאנחנו נוגעים בעונג עמוק, אנחנו לפעמים פוגשים גם עצב, געגוע, כאב עתיק. בכי בזמן אורגזמה הוא לא סימן שמשהו מקולקל – הוא סימן שמשהו סוף סוף מורגש. לא צריך לפרש את זה, לא למהר להרגיע ובטח לא להבהל.
רק להישאר.
לתת לעונג ולבכי להיות יחד. זה קורה כשמשהו בגוף סוף סוף מרגיש שהוא לא לבד.

#אורגזמה #עונג #מיניותרגשית #מארג

16/10/2025

מיניות היא לא רק גוף. היא פגישה עם המקומות הכי חשופים בנו – הרצון להרגיש, הפחד לאכזב, הבושה להיות יותר מדי או פחות מדי. הפחד לא נולד מתוך מיניות – הוא נולד מהשתיקות סביבה. ממה שלמדנו לא להרגיש, לא לשאול, לא לגעת. אנחנו רגילים לחשוב שמיניות אמורה להיות קלה, זורמת, ספונטנית – אבל בפועל, כשאנחנו מגיעים לרגעים הכי אינטימיים, צפים דווקא הרגשות שהכי קשה להרגיש: פחד, בושה, חוסר ביטחון, כאב ישן. זה לא אומר שמשהו לא בסדר בנו – זה אומר שאנחנו אנושיים. וכשאנחנו מתחילים לדבר מיניות בשפה עדינה, חומלת, לא שיפוטית – לאט לאט הפחד מתרכך. לא נעלם, אבל מתאפשר.

#מיניותמודעת #אינטימיות #פחדומיניות #מארג

08/10/2025

כנס מארג הוא לא עוד פסטיבל – זהו מרחב חי ונושם, מפגש ייחודי של קהילה שמגיעה לחקור, להתרחב ולהיפגש עם עצמה ועם אחרים.
סופשבוע מלא בתכנים מגוונים, מקצועיים ומרגשים, במרווח הקסום שבין המיניות ללב.

05/10/2025

יש בתוכי חלק שיודע להחזיק.
ויש בתוכי חלק שמבקש שיחזיקו אותו.

הם לא סותרים אחד את השני.
הם שני קולות שחיים בתוכי, ולפעמים שוכחים להקשיב זה לזה.

בעולם של טנטרה קוראים להם אנרגיה זכרית ונקבית –
אבל לא מדובר בגברים ונשים, אלא בתנועות חיים.
שתי איכויות עמוקות, שפועלות בכל אחת ואחד מאיתנו, כל הזמן.

האנרגיה הזכרית היא זו שיודעת לאן היא הולכת.
שיוצרת גבול, כיוון, ביטחון.
היא לא מפחדת לעצור, לבחור, להוביל.
היא נוכחת.

האנרגיה הנקבית היא זו שיודעת להרגיש.
להתמסר. לנוע.
היא משתנה, פועמת, בוכה, אוהבת, מתרחבת.
היא לא תמיד יודעת מה הכיוון – אבל היא יודעת להיות.

ואם לרגע תעצמו עיניים, ותשאלו את עצמכם:
מי מדבר בתוכי עכשיו? מי שולט? מי נשכח?
אולי תגלו – שחסר איזון.

אולי אתם מובילים, מצליחים, פועלים – אבל מנותקים מרגש.
אולי אתם מרגישים, חושפים, נמסים – אבל לא מצליחים לשים גבול.
אולי יש בתוככם געגוע להחזיק מישהי עד הסוף – או להיתמך בלי בושה.

זה לא קשור למי אתם – אלא לאיך אתם חיים.

וכשאין הכרה בשתי האנרגיות – גם המיניות נפגעת.
או שהיא טכנית ויבשה – או שהיא מוצפת וקופאת.
או שיש דרישה, או שיש התרחקות.
במקום ריקוד – יש מאבק.

אבל כשאנחנו מתחילים לזהות בתוכנו את שתי התנועות האלה,
לא מתוך סיסמאות, אלא מתוך חוויה בגוף –
משהו נרגע.

הנקבית כבר לא צריכה להילחם על מקום.
הזכרית כבר לא חייבת להחזיק הכול לבד.

בתוך קשר – נוצר דיאלוג חדש.
מישהו נוכח, מישהי נפתחת.
ואז מחליפים.
רוקדים.
מאפשרים.

ובתוך עצמנו – אנחנו פחות מתבלבלים.
פחות מחפשים בחוץ את מה שלא נולד בפנים.

במארג, זו אחת מעבודות העומק הכי יפות שאנחנו עושים.
ללמד גברים להרגיש, בלי לאבד את החוזק.
ללמד נשים להחזיק, בלי לסגור את הלב.
לעזור לכל אדם לפגוש את השלם שבו – לא כהגדרה, אלא כחוויה.

אז אם משהו בטקסט הזה נגע לך בבטן,
אם יש בתוכך קריאה שקטה להבין מה קורה בינך לבין עצמך, בינך לבין בת הזוג,
אולי הגיע הזמן ללמוד את השפה הזו מבפנים.

שתי תנועות.
שני קולות.
אדם אחד – שלם יותר.

01/10/2025

בערב הזה, כשהרחובות שקטים והלב מתכנס, אנחנו מזמינים גם אתכם לקחת רגע של נשימה.

לא כדי להיאחז באשמה,
לא כדי להכות על חטא –
אלא כדי לשוב פנימה,
למרחב שכולו חמלה.

לרובנו לא לימדו איך לפגוש כאב, איך לדבר פחד, איך לבקש סליחה – מעצמנו, מהגוף שלנו, מהלב שהתרחק.
אנחנו לומדים את זה עכשיו. דרך ההקשבה. דרך עצירה. דרך נוכחות.

יש משהו ביום כיפור שמבקש שקט.
אבל מתחת לשקט – יש גם געגוע.
לקרבה. לאמת. לפשטות.

במארג אנחנו פוגשים את הרגעים האלה לא פעם:
כשמישהו.י לוחש בפעם הראשונה כאב ישן.
כשיד מונחת על הלב, סוף סוף בלי מסכה.
כשבתוך כל הבלאגן – נולד חיבור חדש.

יום כיפור הוא לא רק סימן לעצור.
הוא הזמנה להתחיל מחדש.

בין אם אתם.ן לבד או בזוג, עם ילדים או בלי,
בין אם המיניות חיה בתוככם או נרדמה –
המפגש האמיתי תמיד מתחיל מבפנים.

מאחלים לכולכם ולכולכן
יום רך. שקט. ואוהב.
צוות מארג.

#יוםכיפור #חמלה #התכנסות #מארג

29/09/2025

לפעמים גברים מספרים לי: "אני מרגיש שאני לא מספיק גבר…".
לא כי חסר להם כוח, או הצלחה בעבודה, אלא דווקא מול האישה שהם אוהבים.
במיטה, ברגעים הכי קרובים – משהו נסגר.
הראש מלא מחשבות, הגוף לא תמיד משתף פעולה, והלב – מתבייש.

אנחנו חיים בעולם שבו מצפים מגבר להיות תמיד מוכן, חזק, זקוף.
אבל האמת? מיניות גברית היא הרבה יותר מורכבת.
היא רגישה, פגיעה, מלאת פחדים לא פחות מנשים.

וכאן נכנס האומץ.
האומץ לדבר, להוריד את המסכה, להפסיק לשחק תפקיד.
האומץ לפגוש את המקומות שבהם אני לא יודע, לא מצליח, לא מרגיש מספיק.
רק שם מתחיל להיוולד חופש אמיתי –
חופש לאהוב, חופש ליהנות, חופש להיות אני.

כשגבר מוכן להביט לתוך הפחדים שלו – הפחד לאכזב, הפחד לא לתפקד, הפחד לא להיות "מספיק" – הוא מגלה שכל מה שחשב שהוא חסר, בעצם פותח דלת לעומק חדש.
פתאום נוצר מרחב שבו אפשר להחזיר את הזקפה – לא רק בגוף, אלא גם בנשמה.
לא עוד תפקידים של "הגבר שתמיד חייב להצליח", אלא נוכחות שמביאה אמת.

אני מאמין שזו המהפכה הבאה בגבריות:
גבר שמוכן להחזיק גם עוצמה וגם פגיעות, גם רוך וגם נחישות.
לא גבר "מושלם", אלא גבר אמיתי.

אז אני מזמין אתכם, גברים יקרים, לעצור רגע ולשאול את עצמכם:
מה באמת עוצר אותי במיניות שלי?
איזה סיפור ישן הגיע הזמן לשחרר?
ואיך הייתי רוצה שהמפגש שלי עם עצמי ועם בת הזוג שלי ייראה אחרת?

כי בסוף – המיניות שלכם היא לא מבחן שאתם צריכים לעבור.
היא הדרך לחיים מלאים יותר, חופשיים יותר, אמיצים יותר.

=====

מילה של גבר - סדנת העומק לגברים של מארג
10 מפגשים שבועיים.
יוצאים למסע חדש 29.10.25

https://maarag.ravpage.co.il/milagever

28/09/2025

קנאה היא רגש חכם.
היא לא גחמה. היא לא חולשה. היא בטח לא סימן שמשהו "לא תקין" בך או בקשר.
היא כמו נורת אזהרה עדינה שמתריעה – שמשהו בתוכך רוצה להרגיש בטוח יותר, נבחר יותר, קרוב יותר.
אבל במקום להקשיב לה, רובנו למדנו להשתיק אותה.
להעמיד פנים שזה עובר.
להתבייש בה.
או לפוצץ הכול כשכבר אי אפשר לשאת את התחושה.

אבל קנאה, אם מסתכלים לה בעיניים, יודעת לספר סיפור שלם:
היא מצביעה על המקומות הפגיעים ביותר בקשר – המקומות שבהם אנחנו מרגישים לא מספיק נחשקים, לא בטוחים, לא בטוחים באהבה.
היא לא נובעת מרוע, אלא מרוך שלא קיבל מקום.
מקול שלא העז לשאול: “האם אני עדיין אהוב.ה? האם אתה רואה אותי? האם אני חשובה לך כמו פעם?”

מערכת יחסים שיש בה מרחב לדבר גם על הרגשות הקשים – היא מערכת שמסוגלת להכיל חיים.
וקנאה היא החיים עצמם.
לא כשהיא משתלטת, לא כשהיא מנהלת – אלא כשהיא מובעת.
כשהיא מדוברת.
כשהיא מונחת בעדינות ליד בן או בת הזוג, לא כטענה – אלא כבקשה לעומק חדש של קרבה.

וכמו כל רגש, גם קנאה לא צריכה שירפאו אותה.
היא צריכה שיראו אותה.
שישאלו אותה מה היא באה לומר.
ולפעמים, ברגע הזה בדיוק – משהו עמוק בקשר מתחיל להיבנות מחדש.

#קנאה #מערכותיחסים #אינטימיות #רגש #מארג