27/01/2024
"איזה פיל מותק" או "מדריך לספארי לילה - כרך 2"
-----------------------------------------------------.. אחרי שהאכלנו את הג'ירפות בגזרים מכף ידינו והתחככנו איתן אף באף, עברנו לכלובים של הפילים.
מי שביקר בספארי, יודע שבמשך היום הפילים מסתובבים "חופשי" בשטח גדול יחסית, מעין זירה שכזאת, אבל בלילה מפרידים את הזכרים וכל אחד מהם זוכה לכלוב משלו - "חדר שינה" מוקף בסורגי מתכת עבים עם רווח של כחצי מטר בין סורג לסורג (עוד תבינו למה אני מתאר לכם את הסורגים... ).
הגענו לכלוב הראשון, הקרוב ביותר לג'ירפות. הפיל ישב על ברכיו ושלח את החדק שלו בין שני סורגים. לקחנו גזרים נוספים מארגז המזון שעמד בסמוך והתחלנו לתת לו לאכול. עברנו גם למלונים וזה ממש שימח אותו, הוא אכל את המלונים כאילו הם עגבניות שרי, בביס קראנצ'י אחד.
ליטפתי את החדק של הפיל והוא היה ממש מחוספס וקשה והפיל בתורו, ניסה לתפוס לי את היד, אז הזזתי את היד, ואז הוא שלח, בעדינות, את החדק אל הרגל שלי וכרך אותו מסביב לרגל...
זה זמן טוב לספר שההכרות הקודמת שלי עם פילים הייתה 7 שנים קודם, ביערות צפון תאילנד, עם פילים מאולפים להפליא שהפגינו עדינות של רקדניות בלט קלאסי, אז היה לי בטחון בסיסי בבני המין הזה.
והבטחון הזה גרם לכך שלא הזזתי במהירות את הרגל שלי אלא הייתי סקרן לגבי מה יקרה...
וקרה.
הפיל כרך את החדק סביב הרגל, הצמיד אותה בחוזקה לפיו והחל ולהתרומם מישיבה לעמידה.
אני בשלב הזה עומד עם רגל בפה של הפיל, ידיי מחזיקות בשני הסורגים שמצדדיי ומאחוריי עומד ארז ומושך אותי בחולצה, כאילו שיש לו סיכוי מול הפיל... צעקתי אליו – "עזוב לי את החולצה זה חונק אותי...".
הפיל הולך ומתרומם ולא נותרה לי ברירה אלא לעזוב את הסורגים ולתפוס את החט שלו ותוך מספר שניות, שנראה כמו נצח דחוס, אני מוצא את עצמי תלוי בין שמיים וארץ, עם רגל תפוסה על ידי חדק הפיל, אוחז בחט שלו, מחשבותיי נעות ומנתחות את מצבי בבהירות ובחדות, במהירות של 200 קמ"ש ולא מגיעות לשום תוצאה.
הפיל צועד במעגלים בתוך חדר השינה שלו, מידי פעם לוחץ על הרגל עם החדק ואני מרגיש שעוד רגע הוא יפצח את הרגל כמו ענף של עץ. משכתי את עצמי למעלה ומצאתי את עצמי "עין בעין" עם הפיל, חושב אולי אתן לו בוקס בעין ומיד מבין שהוא יהרוג אותי אם אעשה זאת.
פתאום שמעתי את ארז מנסה לצעוק "ג'פרי, ג'פרי , בוא מהר".
מייד ניתחתי את המצב והגעתי למסקנה שג'פרי זה הרעיון הכי טוב כרגע אבל ספק אם הוא שמע את הצעקה ההיסטרית והחנוקה של ארז - צעקתי גם אני תוך כדי הסיבובים בכלוב "ג'פפפפפרי" בקול רם.
זה המקום לספר שג'פרי הכיר לי את הספארי, היה המדריך ה(לא)רשמי לטיולי הספארי בלילה והיה לו דיבור מאד מיוחד עם החיות שם, כולל גרעפסים אימתניים מול מנהיג עדר ההיפופותמים באגם (תמיד היה מישהו איתנו שיידע לספר שהיפואים נחשבים לקטלניים שבין חיות הבר האפריקאיות).
ג'פרי הגיע בריצה וקרא לעבר ארז - "מה? הוא דפוק? למה הוא מטפס על הפיל?" - אבל שנייה אח"כ הוא הבין שאני לא נמצא שם מבחירה. הוא נכנס לתוך הכלוב והתחיל לצעוק על הפיל בפילית עם מבטא של ערס: "הא, הא, הא, הא ,הא".
לא יודע אם הפיל הבין את ג'פרי או שפשוט התבלבל מהסיטואציה המוזרה שנפלה עליו באמצע הלילה אבל כן יודע שזה עבד !!! הפיל פתח את החדק ומצאתי את עצמי תלוי בין שמיים וארץ - אבל חופשי !!!
עזבתי את החט של הפיל, נחתתי על הקרקע ורצתי החוצה במהירות של טיל, כמו "בגס באני" בסרטים המצוירים של שנות ה-80. הפיל עוד הספיק לרסס אותי ברוק מהחדק שלו תוך כדי שאני רץ החוצה.
לאט לאט, צלעתי כל הדרך, בין הקרנפים והזברות, מעל החומה ובחזרה אל הרכב שהסיע אותי לנווה צדק, ל"החצר" המיוחדת שהייתה בייתי.
יום אחרי דיברתי עם סוג'יי שסיים מספר חודשים קודם את הסטאג' של לימודי וטרינריה בספארי והוא ישר שאל אותי – "תגיד זה היה הכלוב הכי קרוב לג'ירפות?" וכשעניתי לו שכן הוא סיפר – "הפיל הזה כבר הרג את אחד המטפלים שלו ואם אתה רוצה לדעת – קוראים לו מותק."
*****************************************************
השבוע קראתי שהפיל מותק הורדם בעקבות מחלה לפני כשנה ומצאתי את עצמי נזכר בו בחיבה.
*************************************
זהו הסיפור הראשון מתוך הספר, שאולי יצא לאור מתישהו, "החיבור לתנין הפנימי" (שם זמני).
