נעים להכיר
נתחיל בזה שאם הגעת לפה אני כבר מתרגשת, כי זה אומר שמשהו כאן נגע בך ברכות.
את המסע שלי עם ה'רכות' שבי, התחלתי בשנות העשרים המאוחרות שלי, תוך כדי ריטריט (סדנת מדיטציה בשתיקה) בת 26 יום, צפונית מצ'אנג מאי שבתאילנד.
באותה התקופה עבדתי בתפקיד ניהולי תובעני בתחום האירועים והייתי כולי מסורה לעבודה. העיניין הוא שלאט לאט העבודה הפכה להיות הרבה יותר מזה. היא הייתה האישור שלי לערך העצמי שלי, היא
הייתה תחליף לבן זוג שלא היה בנמצא, היא הופיעה לי בחלומות, בחרדות לכל מה ששכחתי או אולי פספסתי בדרך, היא הפכה להיות מרכז חיי ואני, מן הסתם, נדחקתי הצידה.
יום אחד גיליתי, שאני כבר לא מזהה את עצמי במראה. לא נותר קשר בין האדם שהייתי, סקרנית, הרפתקנית, צוחקת וקרובה לעצמה, לאישה קשוחה, תקתקנית ולחוצה שהפכתי להיות. מהר מאוד גם הגוף שלי הראה את אותותיו והחל בתדירות גבוהה יותר ויותר לקרוס לתקופות של עייפות וחולי.
נחזור למנזר. ביום הרביעי של הסדנה, תוך כדי תרגול מדיטציה, שאלתי את עצמי - איפה הלכתי לאיבוד? מתי בדיוק איבדתי את עצמי? התשובה שקבלתי הייתה שאיבדתי את עצמי כשאיבדתי את ה"רכות" שלי.
מאותו הרגע ממש החל מסע של התקלפות עמוק של הנפש והגוף, הממשיך עד עצם היום הזה וימשך ככל הנראה עד יומי האחרון. הזמנתי את אימא שלי אליי לתאילנד בכדי להמשיך לעבוד עם ההשתקפויות שהכי מכווצות אותי בחיי, לראות איך אני מפתחת רכות מולה. בהמשך הזמנתי את האחים שלי, וכשחזרתי המשיך גם מסע מול אבי. אך המסע הזה אינו נגמר, הוא מצריך עבודה יומיומית, וכמובן כשנכנסו ילדים לתמונה, הוא טרף את הקלפים מחדש, והזמין אותי לפגוש אותי דרך דפוסים עתיקים שגיליתי שעדיין מנהלים אותי עד היום.
ברמת הביוגרפיה,
אז את דרכי המקצועית התחלתי בתחום התיאטרון, תואר ראשון ותעודת הוראה שהביאו אותי לעבוד עם ילדים בכל הגילאים, הן בחינוך הפורמלי והן בבתי ספר כולל הגשה לבגרויות.
בהמשך ניהלתי מקום לאירועים במושב בן שמן, שם יכולתי להביא את היצירתיות שלי לרמות חדשות שכללו פתרון בעיות בזמן אמת, ויצירת אירועי קונספט לחברות ולאירועים פרטיים. שם בפעם הראשונה בחיי חיתנתי זוג בטקס אלטרנטיבי ובהמשך עשיתי זאת לעוד זוגות שהיו יקרים לליבי.
אחרי המסע שלי בתאילנד שהזכרתי קודם, חזרתי לארץ לתוך לימודי זן בודהיזם עם תמיר מסאס, משם למדתי והוסמכתי בבית ספר אימושן כמאמנת בשיטת סאטיה.
לאחר מספר שנים העמקתי את עבודתי להתחלתי בתכננית הכשרה למטפלים בפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס שנקראת - האקומי במכון האקומי ישראל - אצל ד"ר קרן צרפתי וד"ר עידו סמיון. סיימתי את הלימודים ומאז ממשיכה לקבל הדרכה ופרקטיקום לתהליכי העבודה שלי.
טייטלים
מטפלת בפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס ומאמנת הווייתית בשיטת סאטיה.בעלת תואר ראשון ותעודת הוראה בתחום התיאטרון.מנחה ומנהלת את תחום סדנאות המיינדפולנס ב'מכבי טבעי'.מרצה בארגונים ובקבוצות פרטיות.מלווה קבוצות תרגול מדיטציה בעיבוד תהליכי אובדן ואבל דרך עמותת "שותפים למסע".גרה בנתניה ונשואה באהבה גדולה לדניאל, אימא לאלה בת תשע ולהראל ועומר תאומים בני שבע.
הדבר שהכי משמח אותי זה לשים מוזיקה במטבח באמצע היום ולרקוד חופשי בכל הבית עם פיג'מה, לראות את הילדים ולצייר יחד איתם על הקירות ועל הגוף.
אחד הזיכרונות המתוקים שלי מהילדות זה שבת בבוקר כשכל הילדים באים לקפוץ על המיטה של ההורים, הכי מרגש אותי היום כשהילדים שלנו באים לקפוץ ולעשות שטויויות ודיגדוגים וצחוקים במיטה שלנו.
נושמת וגדלה בכמה מידות כשאני בטבע, בכלל, יום של שמש שאני בין ארבע קירות הוא יום מבוזבז, אבל גם יום גשם הוא יום מעולה לצאת החוצה, אז, בגדול.. אוהבת להיות בחוף, בטבע, שם אני נושמת לרווחה, מתרווחת, ומרגישה הכי בבית שיש.
אני מאמינה
שאף פעם לא מאוחר לצאת לדרך ולהכנס פנימה.
שמתחת לכל שיריון קשיח יש חשופית שהבינה שהעולם בחוץ מסוכן.
אני אוהבת חשופיות ולאפשר להן לייצר מחדש אמון בעולם.
שגם בני האדם כמו העצים שזורים ברשת עדינה של קשרים שאינם נראים לעין.
וחיוך ועיניים טובות יכולים להמיס חומות קשיחות כשהם באים עם כל הלב.
שכמו בטבע גם ללב ארבע עונות, על כן יש מקום לכל קשת הרגשות שלנו הזוהרים יותר או פחות.
שתמיד יש יותר מדרך אחת, רק דורש עצירה, נשימה ויצירתיות.
