23/05/2023
שמירה ("rakshana")
אני מתבונן על השנה הזו, שהיתה מאוד שונה ממה שציפיתי בתחילתה.
מנסה להסתכל בלי שיפוט ובלי לקפוץ למסקנות לגבי העתיד.
איזה מסע עברתי בשנה הזו?
עזבתי את העבודה בגני הילדים וצעדתי לתוך הלא נודע, עם חשש ואיזו תקווה שעם כל הזמן והאנרגיות שאפנה לי, מהר מאוד יקרו דברים המון דברים טובים ואמצא את עצמי בתוך עשייה שאני אוהב.
וזה לא בדיוק קרה,
ולא בדיוק לא-קרה.
בינתיים אני בעיקר בהתבוננות, למידה, מנוחה. עיבוד והתכווננות מחדש.
אולי אלה הדברים הטובים שהיו צריכים לקרות?
אולי לפעמים צריך לתת זמן לאדמה להתחדש, ולזרעים לנבוט?
זה מזכיר לי את המונח בסנסקריט "רקשנה" (rakshana).
רקשנה זה לשמור. להגן. לדאוג שמשהו לא יאבד.
במסורת היוגה של דסיקצ'ר, יש שלושה שלבים עיקריים בהקשר של התרגול.
"צ'יקיטסה", שזה ריפוי או שיקום;
"רקשנה" שזה לשמור;
"שיקשנה" שזה אומר תלמיד. כלומר התמסרות, למידה והתפתחות, כמו שמצופה באופן מסורתי מהתלמיד.
רקשנה הוא תרגול יוגה ששומר עלינו. הוא לא בהכרח מאתגר את היכולות שלנו, ומצד שני גם לא תובע מאיתנו יותר מדי.
אז מה אנחנו חושבים על התקדמות בחיים? ומה אנחנו חושבים על התקדמות ביוגה?
אני כותב לפעמים (ועוד אכתוב) על התקדמות בתרגול. מה זה אומר להתקדם? האם זה רק להצליח לעשות יותר תנוחות? או לעשות אותן יותר טוב? ומה זה אומר, "יותר טוב"?
האם זה ללמוד להכיר יותר טוב את הגוף שלנו ואת הנשימה שלנו?
אנחנו רוצים להתקדם. ואני בטח לא נגד התקדמות! אבל לפעמים, אי אפשר להתקדם.
לא תמיד אנחנו רוצים להכיר בזה. אנחנו חושבים שאנחנו צריכים תמיד להתקדם. לצמוח, להיות פרודוקטיביים, יצירתיים. ואם אנחנו לא מצליחים להתקדם אנחנו מרגישים תקועים או מתוסכלים. אולי (סביר מאוד) גם יש לנו צורך להוכיח את עצמנו לאחרים.
ולפעמים, אנחנו שוכחים להעריך את השמירה על מה שכבר יש לנו, מה שכבר השגנו.
ואם מדברים על יוגה, אז אולי אני לא יכול כרגע לתרגל שעה כל יום. או לעשות את כל התנוחות המתקדמות האלה שפעם רציתי. אולי אני לא מספיק לתרגול גם אסנות וגם פרנאימה, או דהיאנה.
אבל אני כן יכול לתרגל… אולי חצי שעה? או רבע שעה? ועדיין אפשר לשמור על ההרגל לעלות על המזרון כל יום, לקחת רגע שקט לבד עם הגוף והנשימה. להניע קצת את עמוד השדרה בפתיחת היום, להתחבר לשאיפה ולנשיפה.
ואולי ככה אפשר לשמור על בריאות, ואולי גם על איזה חיבור לשקט פנימי. תזכורת כזו בלב התהפוכות של החיים, שעוזרת לשמור על פרופורציות ולטפח סבלנות.
ואם אנחנו יכולים לשמור… על תרגול היוגה, על הרגלים טובים, על מה שבנינו בחיים…
אם אנחנו רק יכולים לשמור, אז אולי מתישהו משהו ישתנה. אפילו מאוד סביר. אולי משהו פנימי יבשיל ויצמח. אולי מחסומים ישנים ישתחררו. ואולי משהו בנסיבות החיצוניות. קצת מזל, היכרויות חדשות.
ואז הזרעים הישנים שחיכו יוכלו לנבוט ולצמוח.
לא תמיד נדע מה יעלה מהם. אבל כששומרים על משהו טוב, צומח משהו טוב.