דורון טולדו - טיפול . דרך . נוכחות

19/07/2025

פרדוקסים בטיפול:
אחד האתגרים השכיחים בטיפול הן שאלות בסגנון "אז מה עושים עם זה?", "איך מתקנים את זה?", "איך אני יוצא מזה?", וכיו"ב.
אלו הן שאלות שמשקפות גישה תוצאתית ו"עושה", גישה שמחזיקה באמונה ששינוי מתרחש דרך אקטיביות מארגנת, ולרב יש לה נטייה לחבל בתהליכי ההתפתחות הטבעיים שמתרחשים בטיפול ולהפריע להם יותר מאשר שהיא עוזרת.
נדמה לי אולי שלגברים יש יותר נטייה להשקפה כזאת, פשוט כי הם מוסללים לכך מגילאים צעירים ו"מודרים" מהרשות לטבול בעולמם הרגשי ולבטא אותו, אבל גם נשים שאני פוגש בקליניקה לא פעם שואלות שאלות שכאלה, שהן מאוד טבעיות ומשקפות משהו בהלך הרוח הכללי בחברה שבה אנחנו חיים - הלך רוח שיש לו תרומה גדולה ומהותית להיווצרות הבעיות שאיתן אנשים מגיעים בסופו של דבר לטיפול.
עולם הנפש עובד בהלך רוח אחר, שנדמה פרדוקסלי לתפיסה הרגילה שלנו. הוא דורש מאיתנו להרפות מהניסיון "לתקן" או "לצאת מזה", להפסיק להילחם במה שאנחנו מרגישים, ולהרשות לעצמינו לפגוש את מה שאנחנו חווים כפי שהוא, ללא שיפוט, התנגדות או ביקורת עצמית.
לעיתים זה עשוי להרגיש ולהיתפס כמו כניעה לבעיות שלנו.
למה זה טוב? ישאלו חלקנו.
פרדוקסים כבר אמרתי? :
ככל שאני מסכים לכאוב - ככה פחות כואב לי ואני נהיה יותר פתוח ונגיש.
ככל שאני מסכים לפחד - ככה אני מגלה את האומץ שבי.
ככל שאני מסכים לכעוס ככה אני נהיה פחות כעוס.
ככל שאני נשבר - אני חוזר להיות שלם,
וככל שאני מתפרק - כך אני פוגש בכל החלקים שלי ומגלה את האחד, הכולל, שאני.
ככל שאני לומד לעמוד בלב הכאוטיות שבי - ככה אני נהיה יותר יציב וצלול.
ככל שאני מסכים להרגיש את החרדה שלי ולא מתנגד לה - ככה אני נהיה יותר שלוו ורגוע.
ככל שאני מסכים להרגיש פגיע - ככה אני מגדל בתוכי בטחון עצמי.
ככל שאני מסכים לעצב שבי - ככה אני יוצא מהדיכאון (כן כן, להבדיל ממה שרבים חושבים - עצב אינו שער לדיכאון אלא שער יציאה ממנו).
ככל שאני מסכים ללכת לאיבוד - ככה אני מתקרב אל עצמי ומגלה את התנודות של המצפן הפנימי, הקול הפנימי, היעוד והדרך שלי.
כפי שמציע הדאו:
"הדרך אינה עושה דבר,
והכל נעשה דרכה"

13/04/2025

שומרי הסף - הגנות במעמקי הנפש | פרק 5: לנצח את הדרקון
~
הפרק החמישי והאחרון בסדרה של שומרי הסף עוסק ביצור שכולנו מכירים מהאגדות הסרטים והסיפורים שגדלנו עליהם - הדרקון🐉.
הדרקון מופיע כמוטיב מרכזי ששומר בד"כ על משהו מאוד יקר - אוצר, נסיכה, מעבר או סף כלשהו שחיוניים להמשך המסע.
אבל למה שדרקון ישמור על אוצר או נסיכה או משהו מהדברים האלה? איזו תועלת יש לו מזה? מה הוא בדיוק יעשה עם אוצר או נסיכה?
אולי השאלה שצריכה להישאל היא מי בעצם הציב אותו שם מלכתחילה?
האם הוא סוהר או שומר?
~
הפרק הזה, האחרון בסדרה, מציע התבוננות על תפקידו של הדרקון כהגנה תוך נפשית במסע הנפשי של אדם דרך עצמו.
מוזמנים להאזין 👇🐉

08/02/2025

כמה מילים על דיכאון אצל גברים

הדיכאון הגברי - היעדר רשות לים הרגשות:בחברה בה אנחנו חיים גברים סופגים ומפנימים מגיל צעיר מסרים ששוללים מהם את האפשרות להיות מחוברים לרגשותיהם ולבטא אותם.מערכת ההבנ...

04/02/2025

פנים שונות של הדיכאון הגברי 5 # - הרחבה:
היעדר רשות לים הרגשות.
בחברה בה אנחנו חיים גברים סופגים ומפנימים מגיל צעיר מסרים ששוללים מהם את האפשרות להיות מחוברים לרגשותיהם ולבטא אותם.
מערכת ההבניות וההסללות החברתית מרחיקה גברים מעצמם ומהעולם הרגשי שלהם, ומלעיגה ומביישת אותם על ביטויים של רוך, רגש, הזדקקות או פגיעות.
גברים מפנימים את המסרים האלה שהופכים לקול מדכא בדיאלוג הפנימי שלהם, ונותרים עם תחושת בדידות פנימית, ביקורת עצמית, תחושת כישלון (גם אם יש הצלחה בחיים בתחומים אחרים), היעדר אינטימיות וקירבה אמיתית בטוחה ומבוססת אמון בחייהם (והסתרה של הצורך שלהם בה), ועם בושה שמסתירה ועוטפת את הכל ונועלת את נפשם מחוץ לעולם.
התוצאה היא לא פעם תחושה של תפקוד "יבש" בחיים, תחושת חיים "תפעולית" ודלות פנימית. האדם מוצא את עצמו במדבר פנימי עם תחושה כללית של איבוד משמעות, שייכות וקשר לחייו.
הדיכאון הגברי הוא דיכאון שקוף, שאין רשות לדבר עליו או להראות אותו.
הוא מסתווה בהמון דרכים. חלקן התנהגותיות כמו התמכרות לעבודה (workaholism), חיים "תפקודיים" בלבד, הפיכה ל"שירות הסעות לחוגים" והשתלטות של "רשימת הצריךים". חלקן רגשיות כמו עצבנות כרונית או חוסר סבלנות תמידי, רגש "שטוח", הרגשה של "להיות רוח רפאים בתוך החיים של עצמך", או תחושת מרחק מהחיים, וחלקן סומטיות (גופניות) כמו כאבי גב כרוניים, מעי רגיז, קשיי שינה, ושאר מופעים סימפטומטים גופניים.
וכמובן שאל כל אלו נוספים אמצעי ההרגעה והאלחוש הלא אדפטיביים הנפוצים כמו אלכוהול, סמים, עיסוק בפורנו ו/או במין באופן שמביא לפורקן מיני "ריק", ואפילו היבטים כגון התמכרות לספורט אתגרי שממלא את הגוף באחד הסמים הממכרים ביותר - האדרנלין.
גבר שמגיע לטיפול ומשתף בעולמו הפנימי נתקל לא פעם באיסורים הפנימיים שהוא הפנים לאורך חייו לגבי העולם הרגשי שלו. הוא עשוי לפגוש בתחושות של בושה, של בוז לקושי שהוא חש, או בחשש משיפוט ולעג. כל אלו הם קולות פנימיים שהוא הפנים ששומרים שלא יגלה ויבטא את העולם הרגשי שחי בו.
עם התקדמות הטיפול, כאשר אותם חלקי נפש ורגשות שהושתקו בתוכו מתחילים להשתחרר מהגלות הפנימית ומקבלים את מקומם, הם באופן טבעי מתחילים לרצות להתבטא גם בחייו. זה עשוי להיות שלב מכונן או שלב מאתגר – תלוי באופיין של מערכות היחסים של האדם בחייו.
לעיתים סביבתו תקבל את השינוי בזרועות פתוחות ולב מפרגן, תחבק ותעודד אותו, וזה יסייע מאוד ליציאה מהדיכאון ולתהליך הצמיחה שמתרחש. ולעיתים השינוי המבקש לקרות עשוי להיתפס כמאיים ויתקל בקושי של הסביבה הקרובה להכיל ולקבל אותו ועלול לגרור קונפליקטואליות ביחסים.
לצערי אין זה נדיר שגבר מגלה שלסביבה שלו יותר קל להטיח בו האשמות על "לקותו הרגשית", להתלונן על כך שהוא מאכזב ו"להפקיד" אצלו את "הבעיה", מאשר לקבל את הביטוי הרגשי והמלא יותר שלו, את פגיעותו, את מגבלות כוחו, את צרכיו ורצונותיו האינדיבידואליים.
השינוי אותו הגבר עובר אינו מסתיים רק בו ונוטה להזמין (או לאלץ) גם את הסביבה הקרובה להשתנות בהתאם מכיוון שלא פעם מדובר בשינוי של התפקידים המגדריים המסורתיים – הגבריים והנשיים, ואלו הרי נוטים ללכת יד ביד ונוצרים זה מזה.
שינוי כזה עשוי להרתיע ולכן גם לא פעם נתקל בהתנגדות או בביקורת מהסביבה, שמנסה (ביודעין או שלא ביודעין) להחזיר את הגבר לפינה שממנה הוא מנסה להיחלץ.
כפי שאמר לי פעם גבר על אשתו ובנותיו: "הן לא יכולות לשאת אותי חלש. הן יעדיפו לראות אותי מת מות גיבורים בתפקיד האביר החזק והמציל, מאשר לראות אותי נופל מהסוס, חלש ופגוע".
לאורך השנים נאלצתי לחזות לא פעם איך סביבתו של הגבר תוקפת אותו על היותו מזוהה עם תפקידו החברתי-מסורתי אך בד בבד מתקשה מאוד לקבל אותו בלעדיו כאשר הוא מנסה להשיל אותו ומשתנה.
זוהי "הנקודה החמה" של ההשקה בין האישי והחברתי. בין הפרסונאלי לסוציאלי. וכל שינוי כזה של גבר הסובל מהדיכאון הגברי/הסמוי/השתוק/האילם הוא גם חלק משינוי חברתי-סוציאלי, ושינוי של אותה מערכת הבנייה והסללה חברתית שניתבה גברים ודחקה אותם להקריב את נפשם על מזבחה, ולמצוא את עצמם בבדידות השקופה של הדיכאון הגברי.
כפי שכתב שלום חנוך בשירו "זה לא נוח":
"...אז איך השתנה לנו זה?
סיבך את החוטים במוח
זה לא מי שהכרנו
זה לא מי שבחרנו
זה לא נוח
זה לא נוח
זה לא הוא
הוא השתנה לנו..."

09/10/2024

קליניקה חדשה
בבית חדש
ראויה לתמונה חדשה
~
ג'קסון פולוק - The Deep
(1953)

25/08/2024

שומרי הסף - הגנות במעמקי הנפש | פרק 4: אמונה
~
הפרקים של שומרי הסף עוסקים בהגנות הפנימיות במעמקי הנפש שלנו שמטיילות ומפטרלות על אזורי הספר שבין המודע ללא מודע, דואגות לשמור עלינו בתווך הזה שאנחנו קוראים לו "הנורמאליות".
הפרק הרביעי בסדרה עוסק בשומרת סף שנוטה להיות צמודה לתחושת ה"אני" שלנו, עד כדי כך שלרב אנחנו מזדהים איתה לגמרי וחושבים שהיא ואנחנו זה דבר אחד - האמונה.
מוזמנים להאזין (כ-10 דק')
~
לינק לספוטיפיי בתגובות

31/03/2024

פרק 7 ואחרון של "מבט בין עולמות - גלגל החיים הבודהיסטי במרחב הטיפול הפסיכותרפי".
הפרק הזה עוסק בממלכת בני האדם.

24/03/2024

פרק 6 מתוך 7 של מבט בין עולמות - גלגל החיים הבודהיסטי במרחב הטיפול הפסיכותרפי.
הפרק השישי עוסק בממלכת האלים.

18/02/2024

"מבט בין עולמות: גלגל החיים הבודהיסטי במרחב הטיפול הפסיכותרפי"
עכשיו גם הסרט!😎🙃

בחודש וחצי האחרונים שקעתי בהפיכת סדרת הפוסטים של 'מבט בין עולמות' שכתבתי לפני כשנה לסדרה של סרטונים.
פעם ראשונה שאני מנסה את מזלי בעריכת וידאו כזאת. מקווה שיצא סביר 🙂

מניח כאן את הפרק הראשון חם מהתנור - פרק שהוא הקדמה ותיאור של גלגל החיים הבודהיסטי.

21/09/2023

הכבשה השחורה:
תקופת החגים מציפה אצל רבים מאיתנו תחושות, קונפליקטים, ותפקידים משפחתיים וותיקים, ולא פעם אנחנו מוצאים את עצמינו מופעלים מגיבים ומובלים אל תוך אותה פינה (לרב מאוסה ומייסרת) בדינמיקה המשפחתית.
אחד התפקידים המובהקים שקיימים כמעט בכל משפחה הוא תפקיד הכבשה השחורה.
דר ג'סיקה טיילור כותבת:
" הכבשה השחורה של המשפחה היא לרב האדם שרואה דרך דורות של התנהגות רעילה במשפחה, אבל לא יכול לשתוק על זה.
הוא הפרט במשפחה שרוצה להתייחס אל הבעיות במקום לכסות אותן. הוא זה שהניח שיש מספיק אהבה בין בני המשפחה בשביל להתמודד עם ההתעללות והרעילות שבה – אבל נוכח לגלות שאהבה כזו איננה, ובמקומה יש שליטה ודינמיקה של מאבקי כוחות.
אם אני מתארת אותך, בבקשה תדע/י שהוקעת החוצה ועברת פתולוגיזציה ע"י משפחתך כי הם חשים את האיום שאת/ה מהווה לסטטוס קוו שלהם.
כנראה שהמוצא הכי טוב בשבילך הוא להתנתק מהם. את/ה אולי אף פעם לא תוכל/י לאתגר או לשנות את המשפחה כפי שהיא, אבל את/ה יכול/ה לשבור את הדפוס. את/ה יכול/ה לבחור לעולם לא להתנהג ככה בעצמך, ואת/ה יכול/ה לבחור לעולם לא לשתף פעולה עם ההתנהגות שלהם.
אל תפחד/י להיות שונה, להיות אאוטסיידר/ית, להיות זה/ו שיוצר/ת את השינוי. זאת דרך לא קלה, אבל בוא/י נהיה כנים, זאת הדרך היחידה שתביא לך שקט.
את/ה כבר יודע שאת/ה לא יכול/ה פשוט לעמוד מנגד ולשתוק, נכון? "
תפקיד הכבשה השחורה הוא תפקיד קשוח, שבו זה שנבחר להיות הכבשה השחורה מחזיק משהו גדול עבור כל המשפחה, ולרב נושא את עול ההכחשות והמטענים הלא מדוברים ולא מעובדים של הישות המשפחתית. הוא עשוי להחזיק את עצימת העיניים של הוריו, את פחדיהם, ואת קשייהם להיות במגע מודע עם הפצעים שחיים במשפחה - שלא פעם מתגלגלים במרוצת הדורות ו"עוברים בירושה".
היות והמחזיק בגלימת הכבשה השחורה נתקל בחוסר הרשות המשפחתית להציף את הדברים ולהתייחס אליהם, ובמיאון לראות אותם ולדבר עליהם, הוא נאלץ לרב 'להתנהג אותם', ולמרבה הצער התנהגות זו רק מוסיפה לכך שהוא הופך מוקע או סובל חיצי ביקורת ושיפוט רבים במרחב המשפחתי. באופן הזה המשפחה (או פרטים מסוימים בתוכה) רוחצת את ידייה דרכו ומשמרת את תדמיתה בעיניי עצמה ואת תמונת המשפחה האידילית.
הסוד הלא מסופר במטריצת מערכת היחסים הזו הוא שבעל תפקיד הכבשה השחורה הוא לא פעם החזק והעוצמתי ביותר בין בני המשפחה. הוא/היא בעל עוצמות נפש חזקות מספיק בשביל להכיל ולשאת את המטענים והפצעים המשפחתיים מבלי להתפרק, ומבלי שיצטרך להדחיק ולהתכחש להם.
זהו עול קשה, אך גם עדות לכוח אישי עמוק, שבעיבוד נכון יכול לחלץ מהכבשה השחורה מתנות נפלאות עבור המשפחה והעולם.
באופן הזה הכבשה השחורה עשוייה להביט יום אחד בבבואתה המשתקפת במימי האגם ולראות שהפכה מברווזון מכוער לברבור יפיפה, ולעבור לחיות באגדה אחרת.