שני ריף פלד - מטפלת מאמנת ומנחת סדנאות

20/10/2024

אני באמת ובתמים מאמינה,
שאף אחד מאיתנו לא בא לעולם הזה כדי לסבול,
שחוויות קולקטיביות של מלחמה, שנאה ויצירת עוד ועוד מעגלי אלימות ואימה בלתי נגמרים - הן התדר הישן של האנושות, תוצר תודעה דחוסה, נמוכה.
התדר מגיע לשיא שלילי בעת הזו, משום שהתחושה של רבים ורבות מאתנו היא שהוא לא רצוי עוד, שאין לו יותר מקום, שמיצינו.
אז למה דווקא כשאנחנו לא מעוניינים במשהו, או רוצים להיפטר ממשהו, הוא מופיע לנו פתאום בעוצמה במציאות שלנו?
בואו נסתכל על זה ממקום אחר -
אם ניסיתם פעם, בתמימותכם הרבה, להכחיד התנהגות ״שלילית״ כלשהי שלכם, להשתיק קול פנימי בתוככם שביקר אתכם והוריד אתכם, אולי אפילו היה אלים כלפיכם,
אם ניסיתם אי-פעם להיפטר ממנהג, אמונה, או הרגל לא רצויים שהשתרשו בחייכם,
האם התבוננתם איך התודעה והגוף שלכם מגיבים לניסיון ההכחדה הזה?
מה קורה לכם שם?
שואלת מבלי לענות, נסו רגע להיזכר.
אקח אתכם לדוגמה אחרת -
כשעושים דיטוקס, ניקוי רעלים, מכל סוג שהוא
כשפתאום מפסיקים לספק לגוף מה שהוא התרגל לקבל - בפרט אם הוא התרגל לקבל את זה כל יום והרבה -
כל המיחושים וה״ג׳יפה״ לפתע צפים ביתר-שאת...
הגוף מגיב בשלל צורות:
כאבי בטן, מיגרנות, התפרצות אקנה, שלשולים, עייפות קיצונית,
גם כאבים רגשיים מהעבר שנתקעו ולא קיבלו טיפול והתייחסות -
משתחררים ובאים לידי ביטוי בעוצמה, עולים על פני השטח.
לעיתים יש גם תנודות רגשיות קיצוניות,
ועל פניו, למי שמתנסה בזה לראשונה,
נדמה שבמקום שהניקוי ישפר, יתמוך, ירפא ויועיל -
יש רגרסיה והחרפה של המחלה/הכאב/התופעה שבעטיה החלטנו לעשות דיטוקס...
אם נעצור בשלב הזה - אם נישבר באותה המשוכה ונפסיק -
נחשוב שהניקוי כשל.
יותר מזה - נחשוב שעצם ביצועו - לא נכון לנו.
אלא שהגוף מזהה הזדמנות
והניקוי באמת מתרחש
והוא נכנס פנימה ומוציא מהפנים, מהבפנוכו, מהעומק אל החוץ
בדיוק כמו שכשמנקים משהו שלא ניקינו מלא זמן -
פתאום מבחינים גם חלילה בעובש או חלודה או בכל מיני דברים פחות נעימים שלא הבחנו בהם קודם
כשאיפשרנו לשכבת הלכלוך היותר גלויה לעין פשוט להיות שם.

גם בריצה למרחקים למשל,
יש נקודות שבירה כאלה, נניח אחרי 5, 7, 10 קילומטר (הסף יכול להשתנות מאדם לאדם בהתאם לכושר ולמיומנות) ומה קורה לנו שם?
לרגעים נדמה שמערכת-הנשימה לא משתפת פעולה ואין מספיק חמצן
מרגישים כאבים בגב, ברגליים, הרבה פעמים השרוכים נפתחים
הכובע זז, הבגדים מציקים לנו, חם, מזיעים, נגמרים המים (אם היו)
ובעיקר - המוח שלנו זועק לנו ברקע כזה - עצור/עצרי עכשיו, מיד, חלאס!
ולמעשה הוא זה שטורח לשלוח לנו בדרך את כל האותות שציינתי למעלה.
מי שהאימונים לא זרים לו/לה יודע/ת,
שאם עוברים את נקודות השבירה האלה -
הריצה פתאום הופכת קלה, כמעט איזי-בריזי,
כמו נכנסים למוד של טייס אוטומטי
המוח נהיה שקט וצלול
ונהנים משחרור ההורמונים הנעימים בגוף ומהנשימה הטובה והסדירה
ואח״כ גם מכל התועלות של הריצה, בטווח הקצר והארוך.

גם בצום אגב, מי שצמ/ה, וודאי מכיר/ה -
ב-10 שעות הראשונות אפשר להגיש רעב, ירידה באנרגיה, הקיבה מקרקרת, חולשה, וכו׳, אלא,
שיש את את השלב הזו שבו הגוף מתחיל לפרק שומנים
אחרי שכבר מיצה את הסוכר שבדם ואת שכבר פנה לפרק את מאגרי הגליקוגן (סוכר) בכבד כדי לייצר גלוקוז זמין (כלומר אנרגיה)
ואז אחרי 14-16 שעות, אצל חלק אולי קצת יותר מאוחר -
פתאום מתחיל החלק הכייפי בצום
הרעב דועך, הבטן מפסיקה לקרקר
ונהנים מבהירות מחשבתית, חדות, יש אפילו מעין תחושת אופוריה קלה.

אותו דבר קורה גם למי שמנסה לעשות מדיטציה
בפרט בשלבים ההתחלתיים כשלא מיומנים
נתקלים באינסוף מניעות ועיכובים
והמוח ינסה לגרום לנו להירדם, להשתעמם, נרגיש כאב ונתמקד בו, ברעש שבוקע מהסביבה,
רכבת-המחשבות תסע במהירות של 150 קמ״ש
המוח יעשה הכל כדי שלא נשנה מוד
כי המוד האחר (כשמצליחים לשנות גל לגלי אלפא ואפילו תטא) הרגוע בזמן עירות - מי יודע מה יתגלה שם אם נאפשר לזה להיות?
אם מצליחים לעבור את המשוכות האלה בתרגול מתמשך
מגיעים למצבים שבהם יש gap בין מחשבה למחשבה
יש מעין שקט, צלילות, תודעה ערה, רגועה,
רגעים של חסד שבהם הכל יכול לקרות, בקטע הכי טוב שיש.

כלומר,
אם נחבר בין הנקודות השונות שהדגמתי -
בסוף אנחנו מתוגמלים על היכולת שלנו להתגבר על אי-הנוחות המתמשכת
על העמידה באתגר ובקושי שבאותו רגע נדמים כנצחיים
המאמץ לבסוף נושא פרי
אבל בדרך - אנחנו צריכים לעבור צמתים לא פשוטים.
בעיקר - לחווט מחדש סינפסות וליצור קשרים והסתעפויות חדשים
נדרשת סבלנות והתמדה.

כשאנחנו רוצים ״לשבור״ את ההגה ימינה/שמאלה בחיים
כמו לעשות ׳טאקי-שנה-צבע׳/׳שנה-כיוון׳
אנחנו מפעילים אנרגיה גדולה
בכיוון ה*מנוגד* לכיוון שבו פסענו עד כה או אפילו בניגוד לכיוון התנועה
זו מאסה שצריכה להתמודד כנגד מאסה גדולה וותיקה ממנה בהרבה
מהלך כזה מאיים על הסביבה, על התודעה ועל הגוף שלנו
כי ברירת-המחדל היא להמשיך לנוע באותו הכיוון
מכוח האינרציה, להיצמד אל הישן המוכר וה״טוב״
כי מערכת ההשרדות שלנו יודעת היטב
איך לפעול בסביבה ה*מוכרת*
(גרועה /קשה/לא מיטיבה ככל שתהיה),
אבל אם אנחנו פתאום ״מנחיתים״ את מערכת ההישרדות שלנו
בכוכב חדש -
וואלה זה מסוכן ומאיים
היא צריכה מיידית להתחיל לסרוק את כל השטח החדש
את הסביבה הלא מוכרת שבה האדם פועל
ולחפש מה מסוכן שם, מה יכול להביא למותנו/לפגוע בנו
כדי לא להיות במצב הפתעה -
שהרי כולנו למדנו אולי את השיעור הכי קשה בעניין הזה
ב 7.10 -
מה קורה כשאנחנו לא ערוכים לסכנה שמגיעה בהפתעה
(וגם אם היו לא מעט גורמים שהזהירו מפני ה 7.10 - הקונספציה גרסה שמדובר בתרחיש לא סביר ולכן המערכת לא נערכה)

קודם שאלתי אתכם
אם הבחנתם מה קורה לכם כשאתם מנסים להכחיד קול/התנהגות/הרגל/אמונה וכו׳.
יצא לכם להרהר לרגע?
כשאנחנו מנסים להכחיד קול בתוכנו
להשתיק אותו או לסרס אותו או להתנגד לו
נבחין שהוא יצעק, יתגבר, יפעל ביתר-שאת
כי הוא ירגיש מאוים
הקיום שלו פתאום יהפוך לא ברור
העתיד שלו מוטל בספק והוא נמצא בסכנה
צריך לדעת איך לעבוד עם הקול הזה
ולא להתכחש אליו
גם לקיום שלו יש תכלית
״עץ הדעת טוב ורע״
ובחרת בחיים
הקול הזה מבקש להסב את תשומת ליבנו למשהו.

אין לנו יכולת לשלול את קיומו של הרע בעולם
הרע הוא חלק ממשחק החיים
ויש לו אינסוף מופעים וביטויים
העובדה שהאנושות בחרה ליצור לאורך שלבי קיומה תסריטים מהסוג שאנחנו לא מפסיקים לראות על מסכי הטלויזיה שלנו ובמציאות שלנו
משקפת לנו חומרים שהמוחות הקודחים ואולי הקדומים שלנו יצרו ורקחו
אם אגיד שאין לרע קיום ומקום
סביר להניח שמה שאצור זה עוד ממנו
משום שהוא יאבק על מקומו
אם אתמקד ברע
הוא יגדל
אבל גם אם אתנגד ואתכחש לו - הוא יאבק.

הרע העולמי ואולי גם הפרטי כרגע נאבק על קיומו.
החדשות הטובות הן
ששום דבר לא נאבק על קיומו
אלא אם כן הוא בסכנת קיום.
הא הא!

רוצה לומר -
אם המציאות שמשתקפת לנו מצגי הטלויזיה, מסכי המחשבים, הטלפונים הניידים, או מהרחוב, היא בלתי נסבלת
כאוטית, אלימה, רוויית שנאה, הרג, מוות, כאב, וסבל
במימדים שרק הולכים וגדלים
סימן שהניקוי נמצא בשלבים פעילים מאד

שפכנו חומר חזק מאד
והכל מבעבע
אנחנו רואים שכבות של לכלוך צפות אל פני השטח
ומבקשות להתנקות
סבלנות,
עוד קצת.

מה התכלית של הפוסט?
לא יודעת
אולי לעודד, אולי להעביר את המסר
שאני אישית מאמינה
שהעתיד עוד לפנינו
חוק טבע - אף פעם לא קורים דברים גרועים נטו בשביל להכאיב ולהרוס ותו לא
לכל יש סיבה,
גם אם היא לא ברורה כרגע
אולי אני רוצה לסחוף אתכם להאמין יחד איתי
שכרגע מכונת-הכביסה הקולקטיבית שלנו עובדת על תוכנית של 1500 סל״ד
וכן, אנחנו נבחין בג׳יפה של הלכלוך ובמי-הביוב שנשטפים
עד שהניקיון ייגמר

תבחרו להאמין שבסוף תצא כביסה ריחנית ונקייה
אולי אפילו לבנה
כזו עם ריח של מרכך הכי נעים שיש
תבחרו להאמין שהדיטוקס יעבוד
תבחרו להאמין שבסוף יהיה קל יותר לנשום ויהיה לנו מלא חמצן נקי
תבחרו להאמין שנצליח להגיע לגלי אלפא ותטא
שיגיע הרגע של מיינד שקט
שתגיע המציאות שבה חווים גרסה אחרת של אנושות
שאולי טרם נצפתה כאן
ולכן כ״כ מטלטל ומפחיד עכשיו
כי פנינו אל הלא-נודע
אולי ננסה לשמור על סקרנות
כי עוד אין לנו טיזרים ואין לנו preview
ונותר רק להאמין.

12/04/2022

בשבת האחרונה בסדנת "לנצח על התזמורת שלי", במסגרת פסטיבל כרמל ה-3 לתקשורת מקרבת, בףבשעה 18:00 בדיוק בבית מארח בחיפה, ובתזמון סמלי בדיוק שבוע לפני פסח,

12 אנשים פלוס מנחה אחת (עבדתכם הנאמנה) נפגשו לראשונה ויצאו יחד את יציאת מצרים הפרטית-קולקטיבית שלהם.
🦵🦵🦵🦵🦵🦵🦵🦵
אחרי עשרות שנים של עבדות, דורי דורות שלהן,
הם בחרו, ממש כמו 12 השבטים,
ואני איתם,
לשחרר עצמם סוף סוף מהכבלים (התודעתיים) שכבלו אותם לדמות המבקר/ת הפנימי/ת שלהם, הפרעה של כל אחד ואחת מאיתנו.
👺
בחרו באומץ לקרוא תיגר על אותו נוגש אכזרי שחי בתוכנו, שמצליף בנו ללא רחם, שוב ושוב 😤
להתחיל לצעוד אל עבר הארץ המובטחת.
אלא שלארץ המובטחת הזו אין נ.צ,
היא לא מקום גיאוגרפי.

היא המרחב הפנימי, המודע, שבכל אחד מאיתנו, שמאפשר לנו סוף סוף לבחור להשמיע את הקול ה"נקי" שלנו, אותו גרעין של אמת.

זו מעין אינטיליגנציית-על, ששומעת, בשלווה, את קולו של המבקר הפנימי שמושל בך, את קולה של הפרפקציוניסטית שבתוכך, את קולותיהם של אמא או אבא שלך שאומרים לך מה לעשות, את קולו של הילד המרדן שבך, את קולו של "המיינד" שלך, ועוד שלל קולות.
ואותה אינטיליגנציית-על?
היא לא מתבלבלת מכל הקולות הפנימיים והחיצוניים האלה שמושמעים לך כמו בערבוביה.
היא יודעת שכל אלה לא "אני".
היא גם לא יודעת איך היא יודעת. היא פשוט יודעת.

יש באינטיליגנציית-על הזו עוצמה ענקית לצד חשיפות כובשת
וברגע שהיא נשמעת loud and clear –
ההגשמה עוברת לקצב טורבו והדרך אל היעד (חיצוני או פנימי, זה לא משנה, הוא הופך ברור ומוגדר), מתקצרת פלאים.

המסע שמשתתפי הסדנה ואני יצאנו אליו בשבת היה קל וכייפי בהרבה מהצפוי.
הוא היה חווייתי, מאד יצירתי. הוא גם היה כל-כך מרגש ומסקרן.

זה לא הופך אותו לפשוט רגשית.
יש בו כאבים והזמנה פתוחה להתמודד איתם.

במהלך הסדנה המשתתפים נוכחו לראות ולשמוע, בצורה הכי מוחשית שיש, שבכולם חי הקול הזה.

כל אחד ואחת מהם ראיינ/ה את המבקר/ת הפנימי/ת של השני, צייר/ה את המבקר/ת של עצמו, ונוכח לגלות, שלמרות שכל מבקר פנימי חושב שהוא יחיד ומיוחד – הוא נוטה להשמיע את אותם הטקסטים לאנשים שונים.
כך המשתתפים הצליחו להפריד בינם לבין קולות המבקר/ת הפנימיים שלהם.
וזה רגע חזק.

מעבר לחוויה המרגשת כ"כ,
של לבבות שפועמים יחד בחשיפות, במין פרפור עדין שצלילו כמעט נשמע בסלון הבית בחיפה,
כמו הצליל שמשמיעה קשת כשהיא מתחככת בעדינות על מיתרי הכינור

אולי הדבר שהכי התרגשתי ממנו,
הוא השיתוף של המשתתפים בסוף הסדנה,
שהם חווים תחושות הקלה, שחרור, שמחה ספונטנית ובעיקר תקווה,
כי הם מבינים שהדרך לחיות את החיים כמו שהם רוצים באמת – בעצם כבר סלולה בפניהם, וכמה זה מקל לדעת שיש מפת-דרכים שאפשר להיעזר בה.
💜

תודה לרוית בל על הפקה וארגןן בלתי מתפשרים של הפסטיבל, על החזון שהתגשם.

30/03/2022

היי לכולם.ן 🤩
אז הבטחתי פרטים על הסדנה שלי "לנצח על התזמורת שלי" שתיערך ביום שבת 9.4.22 בשעות 18:00-20:00 במסגרת פסטיבל כרמל ה-3 לתקשורת מקרבת בבתים מארחים בחיפה!

אז אם בא לכם לדעת למה ממש שווה לכם להיות בסדנה שלי, איך ירמי קפלן ההורס (שכאן איתי בתמונה מהפעם הראשונה שהיכרנו בקונסברטוריון של תל-אביב) קשור אליה (רמז - המפגש איתו הוא התוצר של מה שאני מלמדת בסדנה🤗) ואיך גם אתם יכולים להצטרף - כל הפרטים ממש כאן בתגובה הראשונה👇

למידע פרטים והרשמה ראו לינק בביו 😍

03/02/2022

#מסריומי #מסריומימשניריף

02/02/2022

#מסר יומי משני ריף

01/02/2022

סיכום כתבה שפורסמה אתמול בדה מארקר- חלק שני #

01/02/2022

קריאה חשובה לצהריים->סיכום כתבה שפורסמה אתמול בדה מארקר

למה חשוב לשקם מנהלים בדרגות ביניים ועובדים שנשחקו עקב מגפת הקורונה ואחרי הפיק של גל האומיקרון?
איך משקמים בפועל?
פוסט 1 מתוך 2

01/02/2022

25/11/2021

מבצעי בלאק פריידי שווים אצלי בקליניקה:🤩
אתם/ן מוכנים/ות לזה? 🤓🥰
הנחה מטורפת על מפגשי ליווי עוצמתיים בגישת התקשורת המקרבת לזוגות!
-> רק 297 ש"ח + מע"מ למפגש היכרות זוגי של שעה !! (348 כולל מע"מ!)
--> תקף לרכישה מראש, עד מוצאי שבת הקרובה, 27.11, בשעה 21:00
אז מה עושים/ות?👈👇📲📞
--> מתקשר/ת אליי לנייד 052-3350293 עד מוצאי שבת הקרובה בשעה 21:00 (אם אני לא זמינה - מוזמנים להשאיר וואטספ) ומתאמים יחד מפגש, קל!
לא בטוחים? רוצים לבדוק התאמה? אין בעיה!🧐🤝
--> מוזמנים.ות לשיחת ייעוץ בטלפון/בזום איתי במהלכה נכיר ונברר יחד מה הייתם רוצים לשפר במערכות היחסים שלכם.🔍🔐🔛
נברר איפה המוקשים בתקשורת הזוגית שלכם, מה הדבר שקורה שוב ושוב בדינאמיקה ביניכם שיוצר לכם מתחים ומרחיק אתכם? על איזה "מוקש" 👣🦶💥אתם נוטים לעלות ומרגישים ממש מתוסכלים מזה ?
לרגל הבלאק פריידי שיחת ייעוץ כזו, בטלפון או בזום, עד חצי שעה (!) מגיעה לכם *ללא עלות*! כי אני רוצה שתרגישו הכי בטוח בעולם לבוא אליי 🙂
- עם מה תצאו כתוצאה ממפגשי הליווי?
* תחושת שקט, רוגע, הקלה, הרמוניה, חיבור, אינטימיות גדולה👩‍❤️‍💋‍👨🦋🌿
- איך הקסם הזה קורה?🌟💫🌈
* תדע/י לבקש בקשות מהפרטנר/ית שלך בקלות ולדבר על הדברים שמפריעים לך, לדבר על הצרכים והרצונות שלך, בדרך שמקרבת אתכם ותורמת להבנה, התחשבות ותחושה שהפטנר/ית שלך רואה אותך.
-> כל זה יתרום לשיתוף פעולה בריא בקשר ולתחושת הרמוניה גבוהה
*תקבלו ממני כלים פרקטיים לנהל את הקונפליקטים והריבים שלכם בדרך שמקדמת הסכמה, ומביאה לרוגע וזרימה בקשר.
תלמדו להגיע לפתרונות שעובדים לשני הצדדים.
בשורה התחתונה -
מטופלים מדווחים (לעיתים זה קורה כבר אחרי מפגש בודד !) שבעקבות המפגשים הקשר שלהם נעשה קרוב יותר, אינטימי יותר ומספק יותר,
הם מתנהלים באופן זורם ורגוע יותר יחד, ומבינים אחד את השניה בקלות.
ככל שמעמיקים בליווי, הם מצליחים להבין יותר טוב את עצמם ואחד את השניה, לחזק את הקשר ולהנות מחוויה של חיבור טוב ובריא.
--> מסקרן? נשמע טוב?
זו הזדמנות פז בשבילכם, ובא לי כבר שגם אתם תחוו את הריפוי הזה!
אל תחכו לריב הבא, או לרגע שבו תגיעו למלכוד נוסף בקשר שיהיה קשה לשניכם להשתחרר ממנו והמטענים יהיו כבדים מדי מכדי לטפל בהם...
יש חשיבות עצומה לתזמון וליצירת בסיס ותקשורת טובה ובריאה כאן ועכשיו.
אבל זה לא הכל!
בתום מפגש ההיכרות שלנו בקליניקה,
אחרי שנכיר ונרגיש כולנו שמתאים לנו להמשיך יחד -
תהיו זכאים להנחה ברכישת 3 מפגשי המשך בקליניקה איתי -
ב א ו ת ו ה מ ח י ר השווה של הבלאק פריידי!
(מותנה ברכישה במעמד סיום מפגש ההיכרות).
אז למה את/ה מחכה?
תגיעו לשנה האזרחית החדשה עם רוח חדשה ואנרגיות טובות🤩

26/10/2021

#אותנטיות #תקשורתמקרבת #סקרנות #חתונהממבטראשון #חתונמי
#דייטים

תקשורת מקרבת ועולם הדייטינג - הילכו השניים יחדיו? וגם מה קורה לנשים בחתונמי? (חתונה ממבט ראשון)

*הטקסט מנוסח בלשון נקבה אבל מדבר על חוויות שמשותפות לשני המינים.*

מי שנמצאת בעולם הדייטינג הרבה זמן, בין אם היא רווקה/פרודה/גרושה, יודעת שאחד מהאתגרים שהעולם הזה מציב הוא מה לחשוף, כמה, ומתי, בפני הגבר שאת יוצאת איתו.

בדייטים הראשונים, במיוחד אם יש "קראש" ומשיכה גדולה, אנחנו בד"כ רוצות "למכור" את עצמנו הכי טוב, מבליטות את התכונות הטובות שלנו, מספרות את הסיפורים שמציגים אותנו בצורה הכי מושכת, משתדלות להיות אטרקטיביות הן ברמת ההופעה החיצונית והן ברמת האישיות שאותה אנחנו חושפות לעולם. במילים אחרות - אנחנו מתאמצות וקצת משחקות, כי שאנחנו חושבות שככה נזכה בגבר שעומד מולנו.
חוויה כייפית?
- ממש לא.

לרוב, אנחנו מסננות מהשיח עם הגבר את פרטי המידע שחושפים חלקים באישיות שלנו שאנחנו משערות שלא ימצאו חן בעיניו, נמנעות מלדבר על המצוקות שלנו או מלהביא לדיון שאלות שנוגעות לערכים שלנו ולעתיד המיטיבי שאנחנו רוצות לבנות עם בן הזוג שלנו, נמנעות מקונפליקטים.
בדייטים הראשונים למדנו לא לעשות "שאלון 10,000" לדייט שלנו כי ידוע שגברים לא אוהבים להרגיש "בראיון עבודה", ואנחנו לא רוצות להיראות "לחוצות חתונה".

אבל מה קורה כשאנחנו לא אותנטיות ורק עסוקות בלהרשים/להתאים את עצמנו לדמות האישה האידיאלית שנדמה לנו שהגבר מולנו מחפש?
מה קורה כשאנחנו מציגות תמונה חלקית בלבד ולא נאמנות לאמת שלנו, לצרכים שלנו, למאווים שלנו?

נתחיל מהסוף - אם הקשר לא ממריא או לחלופין נגמר, על ידך או ע"י הצד השני, עולה השאלה, באופן בלתי נמנע (ופעמים רבות בחרטה) "מה היה קורה אם..." (הייתי מי שאני, הייתי מדברת על מה שחשוב לי, הייתי אמיתית)...

למי שצופה ב"חתונמי" (חתונה ממבט ראשון) אפשר לקחת דוגמאות מההתנהלות של קארין (עם איתמר) שלא רק עטתה על עצמה איפור שלא הסכימה להוריד גם כשהלכה לישון, אלא גם שמרה את הרגשות שלה לאורך זמן רב בבטן, ניסתה להתאים את עצמה באופן מלאכותי לצרכים של איתמר, להיות ה"אישה הקטנה" בטרנינג, המבשלת, החמה, שהיא כפי הנראה לא.
יש לה את התכונות המיוחדות והמרשימות שלה, ניכר שהיא בחורה טובה ואינטילגנטית, אלא שהן פשוט לא עולות בקנה אחד עם רשימת המכולת שלו (ואני לא נכנסת בכלל לסוגיית ההתנהלות האטומה והאלימה של איתמר).

ההתנהלות הזו backfire אליה בחזרה, כלומר, זה מוקש שהיא עצמה טומנת לעצמה, ואם הייתה מאווררת את מה שהיא מרגישה, מביעה את עצמה, לא מנסה לרצות, מציבה גבולות ולא מנסה להתיישר לפי הדמות האידיאלית שאיתמר מנסה לכפות עליה - סביר שהדברים היו נראים אחרת, או שהקשר היה נגמר מהר יותר, ובמקרה הזה, כמו במקרים רבים, זה היה דווקא דבר טוב.

דברים דומים מתרחשים גם בזוגיות שעל המסך שבין עומרי ומעין. מעין פעמים רבות מדי שותקת, לא מתייצבת מול עומרי, אלא רק על ספת הפסיכולוג. אבל להבדיל, מעין לא משחקת אותה מישהי אחרת (על אף שהיא שחקנית בהכשרתה) אלא אותנטית מאד עם עמרי.

וכאן מעניין אותי לשאול אתכן - שאלתן את עצמכן מה יקרה אם תעשו ההיפך?
אם תתנהלו באותנטיות ובסקרנות כבר מהדייט הראשון?

אני יכולה לספר שמאז שנכנסתי לעולם התקשורת המקרבת ושפת המצפן, כל המיקוד שלי בהקשר הזה התהפך.
מה זאת אומרת?
ב-4 שנים האחרונות מאז שאני לומדת, חוקרת, מעמיקה ומטפלת בגישה, למדתי בראש בראשונה לשאול שאלות, והרבה.
למדתי עוד יותר להקשיב, והרבה.

הפסקתי לנסות להרשים - אני לא מנסה למכור את עצמי /להתאים את עצמי לאימאג' האידיאלי שאולי יש לגבר בראש עליי.
מה כן?
אני משתדלת להיות אני, כולל לספר על הדברים ה"פחות טובים בי", בלי להתבייש ולהתנצל, ואפילו די על ההתחלה.
והדגש הגדול - במקום להיות עסוקה בלהראות - אני עסוקה בלשמוע, בלנסות ולקלוט מי עומד מולי, מה הצרכים שלו, הערכים שלו, מה הוא מבקש להגשים בחייו, איזו מערכת יחסים הוא מבקש ליצור,
ולבחון ביני לבין עצמי וגם ביני לבינו, בתקשורת ישירה ומדוברת, האם והיכן הצרכים והערכים שלנו נפגשים.

ובאמת, המשפט שיוצא לי לשמוע הכי הרבה בדייטים בשנים האחרונות הוא-
"יו אני לא מאמין שאני מדבר כל כך הרבה. זה לא פייר :-) כל הדייט הזה רק דיברתי על עצמי, אני מצטער...(מבוכה)...אז מה איתך? ספרי לי קצת על עצמך"

בשלב הזה אני תמיד צוחקת ברכות ואומרת בטון באמת משועשע (ואמפתי) שזה בסדר, ש"זה קורה לטובים ביותר", ומרגיעה את הגבר הלחוץ מולי שאני באמת ממש נהנת להקשיב לו, שאני אדם סקרן, שאנשים זה אחד הדברים שהכי מעניינים אותי בחיי ושנהנתי מכל רגע! ואז משתפת אותו בדברים שלי, כשהוא כבר מאד סקרן וקרוב.

ואיך כל זה קשור לתקשורת מקרבת?

אחת מאבני היסוד בתקשורת מקרבת היא הקשבה פעילה, כלומר - להקשיב באופן אמיתי ומלא סקרנות למה שיש לצד השני להגיד, כולל לשפת הגוף שלו, לאינטונציה, ולמה שלא נאמר,
לשאול שאלות שמעודדות קירבה ואינטימיות, תוך הימנעות משיפוטיות, עד כמה שניתן.
זו מתנה אדירה, שמאפשרת לצד השני להרגיש בנוח, להרגיש שאכפת ממנו, שרואים אותו, ומייצרת שיח אחר לחלוטין בין שני אנשים, במקרה הזה גבר ואישה - שיח אותנטי, אמיתי, מקרב.
המתנה הזו גם חוסכת לנו זמן רב, כי היא מסייעת לנו לקבל רושם מהימן בהרבה על מי שמולנו, ולא להתעכב על קנדידטים לא מתאימים.

כשאנחנו לא עסוקות יותר בתדמית שאנחנו חושבות שמקדמת אותנו, אלא בחתירה למפגש אמיתי בינינו לבין הגבר שיושב מולנו, נוצר דיאלוג כל כך מעניין ומרגש, שבונה אינטימיות בלתי רגילה בין בני זוג פוטנציאליים ומייצר אמון בזמן שיא.
אפשר לומר שזה "מטיס" את הדייטים הראשונים משהו כמו 10 דייטים קדימה, וחוסך זמן וכאבי לב.

הידיעה שלאורך הדרך את היית מי שאת, הבאת את עצמך במלואך, וגם עשית בירור אמיתי ביחס למי שמולך, שאלת את השאלות החשובות - מנחמת מאד ומונעת חרטה במקרה שהדברים לא מסתדרים.

יודעות מה? הכי חשוב -
אם הגבר שמולך לא מתאים לך בשל הערכים והצרכים השונים שלכם, או פשוט לא מוצא אותך המועמדת המתאימה לחתונה והקמת משפחה, אז את יודעת שבאמת אין התאמה מלאה ביניכם, והכל בסדר.
השיחות הללו, ביחס לנושאים יותר נפיצים או אפילו סיום הקשר, כשמתרגלים תקשורת מקרבת, הופכות כל כך הרבה יותר קלות, משום שמוציאים מהמשוואה את כל ה"בסדר -לא בסדר", המשחקים ואי הנעימיות, ומדברים את האמת שלנו.
הרבה פעמים, נוצרות מתוך זה חברויות לחיים. ממש כך.

חלק מהסיפור הוא להבין, שמערכת יחסים היא מפגש של צרכים, ושאם אנחנו דוחות מישהו, או שמישהו דוחה אותנו, זה לא אומר שום דבר עלינו, אלא על ההתאמה בינינו (או העדרה), והרבה פעמים אנחנו יוצאות חכמות יותר מהקשר, ולומדות מה אנחנו מחפשות ומה לא מתאים לנו, וגם, איך להשתפר לקראת המפגשים הבאים עם הגבר שאנחנו כמהות לו ושאנחנו מקוות שיהיה מדויק לנו.

מה אתן חושבות? מסכימות? איך אתן בדייטים הראשונים? ואיזו אסטרטגיה של התנהלות יותר עובדת עבורכן?
שתפו אותי בתגובות!

*בתמונה - עם דיויד בואי - בדיוק מה שאנחנו *לא* צריכות לעשות בדייט (אלא אם כן הדייט שלנו מדבר ואז - לגמרי כן!)