26/03/2026
איזה ימים מאתגרים עוברים עלינו, ההורים!
ההתמודדות קשה ולא פשוטה.
אז למה שלא נפרגן לעצמנו כמה רגעים, שיאירו לנו את הדרך ויעזרו לנו לעשות קצת סדר במחשבות?
אולי גם נגיע למסקנה הבלתי נמנעת -
אין דבר כזה הורה מושלם!
בטח בתקופה כזו מטורפת, נשאף להיות הורים ׳טובים דיינו׳ (Good Enough Parents ).
נעניק לילדינו את העוגן שהם כה זקוקים לו, ניתן להם חום ואהבה ותחושת ביטחון.
נשמח שהם פתאום נעשים תלותיים בנו בתקופה הזו (תקראו במאמר!!!) ונסלח לעצמנו שאנחנו ׳פועלים על אוטומט׳.
תלמדו מעליסה המקסימה, פסיכולוגית התפתחותית במרפאת גיל ינקות, שיודעת בהחלט על מה היא מדברת. ❤️
כשהבית הופך לחזית: מה מלמדים אותנו המחקרים על העומס הנפשי של הורים בחירום
בימים אלו, נדמה שלרבים מההורים בישראל אין רגע שבו הם רק "הורים".
הבית, שאמור להיות מרחב מוגן, הפך בו-זמנית למשרד, לגן הילדים, ולזירה המרכזית להתמודדות עם חרדות המלחמה.
הניסיון לתמרן בין עבודה מרחוק לבין טיפול בילדים צעירים ללא מסגרות יוצר מצב שחוקרים מכנים "התנגשות של תפקידים". מצב שבו נוצר עומס רגשי חריג הנובע מדרישות סותרות מההורה כעובד, כמחנך וכמגן.
נתונים שנאספו בתקופות של סגר ובידוד מראים כי רמות החרדה והדיכאון אצל הורים עשויות להכפיל את עצמן לעומת תקופות רגילות. עומס זה אינו רק "תחושה", הוא קשור לכך שהורים נדרשים להוות עוגן של יציבות עבור ילדיהם, בזמן שהמשאבים המנטליים שלהם עצמם הולכים ומתכלים.
הנה כמה תובנות ממחקרים על הקורונה ועל התמודדות עם טראומה מתמשכת באזורי מלחמה, שעשויות לעזור לנו להבין מה עובר עלינו:
👨✈️למה הורים מרגישים ב"טייס אוטומטי"?
במחקר משנת 2018, ד"ר טל יציב ופרופ' נעמה עצבה-פוריה מצאו כי בתקופות של לחץ מצטבר ו"כאוס ביתי" (רעש, חוסר שגרה וצפיפות), המוח ההורי נוטה לעבור למצב של תגובות אוטומטיות.
גם כאשר ההורה מבין היטב שהילד זקוק לו, העומס הגבוה עלול "לחסום" את היכולת לתרגם הבנה זו להתנהגות סבלנית ורגישה. עבור הורים רבים, עצם ההבנה הזו יכולה להביא הקלה מסוימת. ההבנה שהפער בין מה שאני יודעת כהורה לבין מה שאני מצליחה לעשות בפועל אינו כשל, אלא תגובה אנושית למצב עומס מתמשך.
⛲️"מפל הלחץ" כשהמצוקה מחלחלת הביתה
מחקרים מתקופת הקורונה מתארים מודל של "מפל": ההשפעה על מצבו הנפשי של הילד אינה ישירה בלבד, אלא מתווכת דרך מצבו הרגשי של ההורה.
הלחץ מהמציאות החיצונית (כמו איום המלחמה או דאגה בריאותית וכלכלית) חודר אל תוך התא המשפחתי דרך ההורה. כאשר המשאבים של ההורים מתדלדלים, גם היכולת לווסת את רגשות הילד נפגעת. זהו אחד הגורמים המרכזיים שעשויים להשפיע על אופן ההתמודדות של ילדים עם המצב.
🧒 המנגנון הפיזיולוגי של ילדים במלחמה - למה "היצמדות" היא דווקא סימן לחוסן
הורים רבים חווים את ילדיהם כ"תלותיים" או "דרוכים מדי", ולעיתים חוששים שמדובר בסימן לחולשה.
עם זאת, מחקריה של פרופ' רות פלדמן (2013) מציעים הסתכלות אחרת: ילדים שהפגינו חוסן גבוה יותר מול איום מתמשך היו דווקא אלו שחיפשו באופן פעיל קרבה להורה.
כאשר ילד נצמד, מבקש נחמה ומגיב בערנות למה שמתרחש סביבו, הוא למעשה מפעיל מערכת הסתגלות תקינה. הוא משתמש בהורה כ"עוגן" או "בולם זעזועים" רגשי, והעוררות שלו משקפת מוכנות להתמודדות.
כלומר, הילד לא "נחלש" אלא משתמש בכלים המשמעותיים ביותר העומדים לרשותו: הקשר אתכם. למעשה, התנהגויות אלו נקשרו לפחות סימפטומים פוסט-טראומטיים בהמשך.
🏝 איכות על פני כמות: יצירת "איים של קשר"
אחד הממצאים העקביים במחקר הוא שאיכות הקשר היא גורם חוסן מרכזי עבור ילדים.
מחקריה של רות פלדמן מדגישים את חשיבות ה"סינכרוניות", היכולת של ההורה והילד להיות בתיאום רגשי. גם בתוך יום עמוס ומוצף, רגעים קצרים שבהם מניחים את הטלפון והחדשות בצד, ופונים לילד במבט, בקול ובנוכחות יכולים לסייע בוויסות של מערכת הלחץ, עבור הילד וגם עבור ההורה.
אלו הם "איים של קשר" רגעים קטנים, אך משמעותיים.
מה אפשר לעשות עכשיו?
✔️ ייתכן שבתקופה הזו נדרשת התאמה של הציפיות גם מעצמנו וגם מהתפקוד בעבודה
הניסיון להיות "הכל מהכל" בו-זמנית עלול להוביל לשחיקה.
✔️ חפשו "מיקרו-רגעים" של קשר
לא צריך לחכות לשעה פנויה. גם דקות קצרות של נוכחות מלאה ומשותפת הן בעלות ערך.
✔️ נסו ליצור עוגנים של שגרה
מחקרים מדגישים את חשיבותם של שגרות, טקסים וחוקים. גם טקסים פשוטים וקטנים יכולים לייצר תחושת ביטחון ויציבות עבור ילדים.
אנחנו בתקופה מאתגרת מאין כמוה.
ייתכן שדווקא בתוך העומס, הקשר היומיומי הפשוט, לצד היכולת לגלות חמלה כלפי עצמנו כהורים, הם מה שמאפשר לנו, ולילדים שלנו, לעבור את התקופה הזו.
לא השלמות היא שמגינה על הילדים, אלא הקשר.
וגם קשר, בתקופות כאלה, נבנה מרגעים קטנים ולא מושלמים.
שנדע ימים שקטים יותר🙏🏻🧿
תודה לעליסה יגוטובוב פסיכולוגית התפתחותית בהתמחות, מרפאת גיל ינקות בגהה, על כתיבת הפוסט 🙏🏻
