31/03/2026
פסח מתקרב ופתאום אני שמה לב שיש הרבה כניסות באתר שלי לפוסט על רשימת הקניות לפסח. אז מקפיצה גם את הפוסט הזה פה, עם מסר חשוב.
למרות שבפוסט יש המלצות תזונתיות חשובות, היה רגע שהיססתי אם לכתוב אותו, כי חששתי שישמע כמו הכתבות השכיחות של "איך תיצלחי את החג בלי לעלות במשקל" ו"כמה קלוריות יש בכל מאכל" וכו'.
אבל בחרתי להעלות אותו בכל זאת, ופשוט להדגיש את המסר שאני רוצה להעביר דרכו.
בתרבות הדיאטות, העמדה מול הגוף היא של מלחמה. צריך לשנות את הגוף, לתקן את הגוף. להשתלט או להשתיק את הרעב. וכך גם מול האוכל - להימנע, לספור, לקזז, להיזהר.
בשפה של נון דיאט, העמדה מול הגוף היא של שותפות.
אני והגוף יחד. אני כאן לדאוג לגוף לצרכיו, להודות ולהעריך את כל מה שהוא מאפשר לי, ולקבל אותו גם על אי השלמויות שבו. והגוף כאן לאפשר את כל מה שהוא מאפשר, לאותת על צרכיו ולסמוך עלי שאספק אותם.
וכן, עבור מי ששומרת כשרות, פסח יכול לייצר אתגר מסוים בלספק את הצרכים של הגוף. לא כי זה לא אפשרי בפסח, אלא פשוט כי כשנכנס שינוי, וחלק מהמוצרים שרגילים לאכול לא אפשריים, זה יכול לערער את היציבות.
*
עכשיו כשאני חושבת על זה, בהתלבטות שלי אם לכתוב את הפוסט, יש משהו שמדמה את התנועה של אנשים בין דיאטה ללא דיאטה.
לא פעם אני פוגשת מטופלות בקליניקה שאחרי שנים במעגל הדיאטות הבינו את הנזקים עבורן והחליטו פשוט להפסיק. שזו החלטה מבורכת. אבל כשאין דיאטה מה כן יש? הרבה פעמים אחרי ש�
