25/05/2020
בשבוע שעבר, פגשתי זוג כמה ימים לאחר לידתה של בתם הראשונה. הם סיפרו שהלידה היתה טראומתית, עם ואקום, ושהם מתאוששים.
״טראומטית עבור שלושתכם?" שאלתי.
״עבור כולנו,״ הסכימה האם. ״אבל מה שמבאס זה שהתינוקת ניזוקה.״
״איזה נזק?״
״יש לה מציצה חזקה מאוד.״
״אבל זה דבר מבורך,״ עניתי. ״ואם ההנקה כואבת לך, נוכל לדאוג שלא תרגישי את זה.״
התברר שהם כבר ראו רופא שיניים שטען שלתינוקת יש בעיה במציצה, והציע להם תרגילים. הוא הוסיף שבהמשך, אולי יצטרכו לטפל בלשון קשורה אחורית.
ביררתי לגבי המשקל. עד כה, העלייה היתה תקינה.
״אם התינוקת עולה במשקל, והיא מתפתחת כמו שצריך, זה אומר שהמציצה תקינה. זה המדד העיקרי של הנקה מוצלחת. שיפור הכאבים בהנקה הוא המדד השני.״
הדרכתי את האם להשען אחורה במיטה, ולתת לילדה לגשת לשד בעצמה. בגלל שהיו פצעים בפטמות, הכאבים לא לגמרי עברו. אבל הפטמה יצאה מהפה עגולה ולא מעוכה, סימן של חיבור תקין. הישיבה היתה לה יותר נוחה, עם פחות מאמץ בידיים, ואפשרה לה לנוח תוך כדי ההנקה.
האם דיווחה שלרוב, ההנקה כאבה לה, אך לפעמים הניקה בלי כאב. בעיניי, האמירה הזאת, יחד עם צורת הפטמה מיד לאחר ההנקה, העידו שיש לשלול בעיות של אנטומיה או ״מציצה יותר מדי חזקה.״ אם הבעיה היתה לשון קשורה או מציצה לקויה, האם היתה חווה את הכאבים בכל הנקה, או שהעלייה לא היתה מספקת. (חשוב לציין שברוב המקרים, עלייה איטית במשקל נובעת ממעט מדי הנקות).
יש לא מעט אנשי מקצוע שממהרים להגיד להורים שלתינוקותיהם יש בעיה אנטומית כלשהיא, בלי להתייחס למצב הכללי של התינוק. לעתים אני פוגשת אמהות חודשים לאחר לידת תינוק, הגדל ומתפתח בדיוק כמו שצריך. אבל האמהות מייחסות התנהגויות נורמליות לחלוטין כגון פליטות, גזים, צקצוקים בהנקה, או הנקות תכופות כתוצאה של בעיה שאובחנה. אבל לרוב, הבעיה היא וריאציה אנטומית רגילה. גם אם ה״בעיה״ מוצגת כחשש בלבד, האמירה עלולה לפגוע בבטחון של ההורים, ולמנוע מהם לפתח קשר של אמון עם התינוק.
בתמונה: נכדתי בת חודשיים, שעליה אמר רופא ילדים ״יש חשש ללשון קשורה אחורית.״
