03/04/2026
לא מזמן, מישהו מחבריי שיתף אותי שקשה לו לראות תמונה של ילדים שמשחקים בפאזל.
הוא אמר שזה נוגע לו באופן אישי.
באותו רגע לא ממש הבנתי למה.
זה אפילו הרגיש לי מפתיע.
רק היום, ביום המודעות לאוטיזם, פתאום קישרתי.
הרי סמל הפאזל נקשר לאוטיזם כבר משנות ה-60, בין היתר דרך ה-National Autistic Society.
הרעיון המקורי היה לתאר מורכבות, שונות, וניסיון להבין משהו שנראה אז כמו "תעלומה שצריך לפצח".
אבל היום אני מבינה גם את הצד השני. עבור רבים על הרצף, הסמל הזה מרגיש אחרת:
כאילו משהו חסר. כאילו צריך "לתקן". כאילו הזהות שלהם היא בעיה שצריך לפתור וכאן נכנס שינוי עמוק יותר בשיח. יותר ויותר אנשים מאמצים היום סמל אחר - האינסוף הצבעוני. סמל שמייצג נוירודיברסיות, (שונות נוירולוגית טבעית), קבלה ומגוון אינסופי של דרכים להיות, לחשוב ולהרגיש.
באופן אישי, אני עובדת עם ילדים על הרצף האוטיסטי. אני פוגשת אותם במהלך השבוע, לומדת מהם, מתרגשת מהם וגאה מאוד שבחרתי בעיסוק הזה. עם הזמן, הקשר הזה לא נשאר רק מקצועי אלא גם נוגע בי ברמה האישית ואולי בגלל זה, שמתי לב לאחרונה למשהו קטן לכאורה: אחד הצמידים האהובים עליי הוא צמיד אינפיניטי. תמיד אהבתי את המשמעות שלו -של רצף, המשכיות, עומק, שונות, קבלה ומגוון אינסופי של דרכים.
ורק עכשיו אני מבינה כמה הוא מתחבר גם לרעיון הזה בדיוק.. שאין דרך אחת "נכונה" להיות.
אולי במקום לנסות להרכיב את הפאזל, אנחנו יכולים ללמוד לראות את התמונה כולה.
"כאשר אתה משנה את הדרך שבה אתה מסתכל על הדברים, הדברים שאתה מסתכל עליהם משתנים" (ויין דייר)
היום, יותר מתמיד, זה מזכיר לי שהשינוי האמיתי הוא לא באנשים עצמם, אלא בדרך שבה אנחנו בוחרים לראות אותם.
ומה אתכם?
האם יצא לכם לחשוב מחדש על סמל או תפיסה שהיו נראים לכם מובנים מאליהם? 🌈♾️
#אוטיזם
