16/04/2026
"מצטערת, הקדשתי לזה שעה – והשעה נגמרה."
זו תשובה שקיבלתי אתמול ממישהי שאני מאוד מעריכה.
והיא עצרה אותי.
יש אנשים שמתכננים זמן.
מקדישים זמן.
ושומרים עליו.
ואז יש… אותנו.
אלה שחיים תוך כדי.
תוך כדי ארוחת ערב,
תוך כדי ילדים שמדברים אלינו,
תוך כדי טלוויזיה ברקע,
ותוך כדי ניסיון להספיק עוד משהו קטן.
(כמו הפוסט הזה…)
כשקיבלתי את ההודעה הזו
עמדתי במטבח,
ילדה אחת מסבירה לי משהו בהתלהבות,
דרדסים ברקע,
חמותי מדברת,
ואני מנסה "לגנוב רגע" לעבוד.
כי ככה זה החיים, לא?
הכל קורה ביחד.
אין באמת זמן לעצור.
או ש… יש?
הבוקר ניסיתי משהו אחר.
רבע שעה – רק מדרגות.
שעה – שינה. נייד על שקט.
שעתיים – חברה בבית קפה.
שעה - קניות בסופר.
בלי במקביל.
בלי גם וגם.
רק זה.
ואני חייבת להגיד
וואו.
היום שלי מרגיש אחרת.
נראה אחרת.
אני אחרת.
אז אולי הבעיה היא לא שאין זמן,
אלא שאנחנו לא באמת מקדישים אותו.
אימצתי.
עוד רגע נגמרות 10 הדקות שהקדשתי לפוסט הזה 😉
שיהיה לכם סופשבוע מאורגן ונעים
ושתהיה שבת שלום
תמר
