04/06/2024
אני כועסת על עצמי!
למה? למה אני כפויית טובה?
נולדה לי בת מקסימה ובריאה,
למה אני לא מסוגלת פשוט להגיד תודה?
למה אני לא יכולה לשים את הלידה מאחוריי?
כי את צריכה זמן להתאבל על הפערים. אני עונה לה.
על הפערים בין מה שחלמת וקיווית ודמיינת שיהיה,
לבין מה שקרה בפועל.
זו חוויה של אובדן במובן אחר של המילה,
אבל זה אובדן שאין לו כל כך מקום בחברה שלנו,
ולכן גם לנו קשה להכיל אותו בתוכנו.
כי יש איזו ציפיה שאם יצאנו בידיים מלאות,
והחלמנו החלמה מלאה מניתוח קיסרי,
אז אין לנו זכות ״להתבכיין״ (כמו שנשים אומרות על עצמן),
ואם אנחנו מתבייכנות זה אומר שאנחנו לא מכירות תודה.
אז זהו, שהמשוואות האלו לא נכונות.
כשאומרים לאישה ״העיקר ששתיכן בריאות ושלמות״
מתכוונים לבריאות הפיזית,
וכמובן שאמא ותינוקת בריאות זה ערך עליון,
אבל מה עם בריאות הנפש?
פה אנחנו קצת מפקששים.
בוודאי שאנחנו שמחות ומכירות תודה,
אבל זה לא מבטל את מה שקרה בדרך לנפש.
זה לא הוגן לדרוש מעצמנו דיכוטומיה,
שחור או לבן,
כן, יש לך זכות!
זה לא צריך להיות או הכרת תודה או עצב,
יש זכות קיום לכל החלקים שהיו בלידה,
גם וגם, זה לצד זה,
החלק שמרגיש בר מזל והכרת תודה,
לצד החלק שמרגיש מסוגלות על ההתמודדות,
לצד החלקים הכואבים והמתייסרים-
על הכניסה הפתאומית לחדר ניתוח,
על תחושת הלבד והפחד למות,
על אובדן הרגעים הראשונים ביחד כמשפחה ועוד.
אז בבקשה ממך, אם הדברים האלו מהדהדים גם בך,
בפעם הבאה שאת מרגישה רגשות אשם
או כועסת על עצמך שאת לא בהכרת תודה,
תזכירי לעצמך שזה רק חלק אחד,
ושאת כן בהכרת תודה,
ושמותר לך להרגיש הכל!
את כל חלקי החוויה,
ובואי, בואי לעיבוד,
כדי שתוכלי למצוא המקום הנכון בתוכך לכל החלקים,
מבלי שהם ימשיכו להציף אותך.
מקום של קבלה והשלמה,
של שלום פנימי.
*************
משעשע שדווקא לי מכולם יצא הקלף הזה במפגש חברים.
אכן מודה על כך שאני במקום של שלום פנימי,
ושיש לי היכולת לכוון אחרות ואחרים למצוא אותו🙏
