21/11/2023
במים סוערים וכואבים, כשהכל לא יציב, נסענו קבוצת אנשים, ביניהם בן זוגי ועוד כמה אנשי בריאות נפש לחמולת בדואים ליד עין עובדת.
אין מיגון, אין צבע אדום, יש דגל ישראל, יש קסאמים שנפלו לידם והבריחו את כולם למכתש רמון לשהיה של יומיים מתחת לגשרים.
הבן של השייח שאירח אותנו, השתתף בחילוץ ניצולים מהטבח שעשו החמס ביומיים הראשונים. "אני מקווה שלא אראה שוב ושאף אדם לא יראה את המראות שראיתי".
"אתם היהודים הראשונים שהגיעו לשבט לעבוד עם הילדים" כך החלה הפגישה שלנו עם יוני, נציג המועצה המקומית. מקווה שיהיה לכך המשך.
הפעילות נערכה באוהל המארח. שוחחנו בעברית וערבית, עשינו הפעלות לילדים, ציירנו, הדבקנו רקדנו, שיחקנו בכדור, קינחנו בפסק זמן. וכמובן אי אפשר בלי ארוח בדואי, שתינו קפה, תה מתוק, אכלנו פיתה בדואית ולבנה. הכל נאפה על גחלים במרכז האוהל.
הבן של השייח סיכם את המפגש "אני נולדתי במדבר, גדלתי ואמות כאן, אבל אם המדינה רוצה שהילדים שיצאו מהמדבר, תרתי משמע. צריך להפגיש אותם עם החיים שבחוץ. שיפגשו יהודים, שידברו עברית, שילמדו כל מה שילדים עירוניים לומדים והוסיף שגם נשות השבט ישמחו ללמוד עברית.
קיבלנו את הצעתו שהמפגש הבא יהיה בבית הספר האזורי שבו לומדים כשלוש מאות ילדים בדואים. בצוות המורים אין אף יהודי, כולם בדואים או ערבים מצפון הארץ.
לעצמנו הבטחנו שהמפגש היה הראשון בסדרת מפגשים שבהם נלמד לחיות זה עם זה ושנראה זה את זה.
אם אתם רוצים לקחת חלק במפגשים ו/או לתרום לרכישת חומרי יצירה למטרה החשובה הזו, יותר מנשמח.