16/11/2025
לרפא את עצמי
הסופ"ש שלי היה מושלם.
אני לא זוכרת מתי כתבתי את המילים האלה, אם בכלל…
המזג האוויר החורפי יצר את התנאים המושלמים עבורי להתרפק על זיכרונות העבר. נתקפתי בנוסטלגיה וצורך לראות תוכניות שהשפיעו עליי עמוקות בתור ילדה. התחלתי עם "שנות הקסם" למי שלא מכיר, תוכנית שמספרת את סיפורה של משפחה בורגנית בשנות ה־60 בארה״ב, כשכוכב הסדרה הוא ארנולד, ילד בן 13 שמספר את החוויות שלו מבעד לבית הספר, המשפחה, האהבה הראשונה וכמובן הלך הרוח לאותה תקופה.
הסצנה הראשונה הייתה כשהילדה שגרה לידו, וונדי, התבשרה שאחיה נפל במלחמת וייטנאם. הכוכב שלנו הולך לטייל בחורשה לעבד את התחושות, והוא מוצא אותה יושבת מתחת לעץ. הוא היה נבוך ורק התיישב לצידה ואמר:
"אני מצטער על אח שלך."
הוא שם לב שקר לה, הוריד את הז’קט שלו והניח עליה ואז, ברגע המופלא הזה, הם התנשקו.
הסצנה הזאת זרקה אותי ישר לילדות שלי. לנשיקה הראשונה שלי. לקונספט של אהבה וקשרים. התחושה הראשונה שעלתה הייתה שאהבה = אכזבה. כי זה מה שחוויתי מאז ומתמיד מקשרים, אהבות, יחסים, בין אם רומנטיים או חבריים, והכי קשה גם מהמשפחה.
אבל לצד זה, אחרי כל המסע שאני עוברת, יכולתי לראות את השינוי שנוצר בי. לראות איך הדפוס של הילדה כבר לא מנהל אותי כאישה. נוצר בי דפוס חדש, כי היום אני יודעת מהי אהבה:
קודם כל אהבה לאלוהים.
ואז אהבה לעצמי, למי שנהייתי בעקבות המסע הזה.
אהבה לילדים שלי, ולאמהות.
ולבסוף אהבה רומנטית שאני זוכרת לא מהגלגול הזה, אבל יודעת שהיא קיימת, כי היא חרוטה לי בלב.
כשהסתכלתי על הדפוס שנוצר בי אהבה = אכזבה ראיתי שגם כל העבודה שאני עושה עם עצמי, כל דפוס שנחשף ונפרק, יצר דפוס חדש:
אהבה נולדה מתוך האכזבה.
וכך נולד בי השלם.
השלם שמבין שלכל קושי יש שני צדדים.
ועכשיו, אחרי שחוויתי את שניהם, אני מסתכלת על הקושי הזה מבעד לעיניים אחרות לגמרי בשלות יותר, מבינות יותר, משלימות עם העבר שהיה ואיננו.
ועם מוכנות להסתכל קדימה, לעבר העתיד, וליצור אהבה חדשה מתוך השלם לא מתוך אלינור הפצועה מאהבה.
שורה תחתונה תהליך הריפוי לא קורה ביום וגם לא ביומיים.
זה תהליך מתפתל, עמוק, מפתיע, אבל כשהוא מגיע לסיום הוא שווה כל רגע, בכל שיעור אינסופי שבחרתי לעצמי מראש: לאהוב את עצמי, גם כשאני לא מקבלת אהבה מהסביבה. 🙏❤️
אלינור נוס - מרפאה גוף/נפש.
