08/03/2026
בתקופות כאלה יש שני סוגי הורים:
אלה שנהיים קצת חילזון…
ואלה שעוברים פתאום למוד ניקיון.
כל אחד ואיך שהוא כבר מכיר את עצמו.
יש כאלה שמשתבללים.
האנרגיה יורדת, החשק יורד, הכול נהיה קצת יותר איטי.
ויש כאלה בדיוק הפוך.
מסדרים, מנקים, מארגנים, ממציאים משימות ומחלקים משלוחי מנות.
יש כאלה שאוכלים יותר.
יש כאלה שלא מצליחים לאכול כלום.
יש כאלה שלא ישנים.
ויש כאלה שמצליחים להירדם גם באמצע אזעקה
(כישרון ישראלי שהתפתח עם השנים).
כך או כך
עברנו עוד שבוע של הסתגלות.
ולצערי, אנחנו גם קצת מתורגלים.
כבר שש שנים של חיים לצד איום, משבר, חירום, פחד, עצב
ובעיקר הרבה אי־ודאות.
אז מה נעשה עם כל זה?
ניקח רגע לעצמנו.
אפילו כמה דקות.
ננשום.
נרשה לעצמנו להיות
הכי בינוניים שיש לנו כרגע.
נשמור מאגרים.
ניקח הפסקות קטנות שממלאות.
ונלך צעד צעד.
כי בתקופות כאלה לא תמיד צריך לדעת מה יהיה.
לפעמים פשוט צריך להיות.
דווקא בתקופות כאלה
החוסן הכי חזק הוא לא קשיחות.
הוא גמישות.
רכות.
וחמלה.
קודם כל לעצמנו.
ואז גם לאחרים,
לילדים, למשפחה, לחברים.
נרשה לעצמנו להיות במצב עובר.
וגם לילדים שלנו.
ואם היום גם הצלחנו לנשום,
גם חיבקנו ילד.ה,
וגם לא איבדנו את זה לגמרי
זה כבר יום די מוצלח.
שנדע ימים שקטים וחזרה מהירה לשיגרה
לילך נח 🥰
054-5446944
