1. כדי לצאת ממצב של חוסר נוחות או ״מחלה״- חזרה לשגרה רגילה
2. כדי לעבור ממצב שגרתי בו הכל בסדר למצב של בריאות או חיוניות גבוהה
נאמר שהייתי שואל אותך "מה רמת החיוניות חיים שלך, בין 1 ל-10?". אז במצב של מחלה רמת החיוניות בין 1 ל-4, בשגרה יש בין 4 ל-7, ובבריאות יש בין 7 ל-10. 'חיוניות חיים' כוללת רמת אנרגיה, מוטיבציה, סיפוק, בריאות כללית, ושמחת חיים. המטרה היא להעלות את החיוניות חיים למקסימום, בין אם ממחלה לשגרה, או משגרה לבריאות.
המילה מחלה באנגלית מסבירה את מצב האדם- DISEASE - ״דיס-איז״, משמע חוסר נוחות. המילה 'מחלה' בעברית בעלת קונוטציה קשה, אבל בפועל רובנו חווים חוסר נוחות בדרגות שונות. ניתן לאמר שחוסר נוחות קבועה או שחוזרת על עצמה- היא מחלה.
בריאות- מתבטאת בגוף ובנפש כזרימה חלקה. תנועה עם כמה שפחות התנגדות, עם מינימום תקיעות. תנו לזה רגע לשקוע: בריאות היא זרימה חלקה בגוף ובנפש.
בגוף הביטוי הוא זרימה חלקה של דם, לימפה, זרימה עצבית, תנועה בשרירים, במערכת העיכול וכו. בנפש הביטוי הוא זרימה חלקה של מחשבות ורגשות- היכולת לחוות רגש או מחשבה שעולים, לתת להם מקום, ולתת להם לחלוף.
קצת על הגוף:
ברפואה הסינית העתיקה, המקור של מחלות רבות הוא "סטגנציה"- STAGNATION - שמשמעו תקיעות. כך שהראיה הסינית המסורתית נותנת נקודת מבט זהה להבנה: שתקיעות מובילה לחוסר נוחות וחולי, ושזרימה חלקה מובילה לבריאות וחיוניות.
ההקבלה לזרימה חלקה גם מתחברת לאחוז המים ממשקל גופנו: לבוגרים הוא כ-60% מים לגברים, ו-55% לנשים. אחוזונים נוספים- לאנשים עם עודף משקל קשה: כ-15% מים; לתינוקות שרק נולדו: כ-93% מים; המוח והלב: כ-73% מים; הריאות: כ-83% מים. ואחוז זה יורד ככל שמזדקנים. מה זה אומר?
אם נכליל נאמר שככל שיש פחות אחוז מים בגוף, כך הגוף יחווה יותר חוסר נוחות. וככל שאחוז המים בגוף גבוה יותר- כך הגוף יחווה יותר נוחות. ואפשר להקביל את אחוז המים בגוף- ליכולת הזרימה בגוף.
הביטוי "איזה איש/ה קשה" יאמר על אנשים שחווים יותר חוסר נוחות, או "דיס-איז" בחייהם, ופעמים רבות אנשים אלו יחוו כאב פיזי או רגשי משמעותי. נוקשות היא אפקט של יובש ומחסור במים, ולעומת זאת גמישות היא אפקט של ריבוי במים, או כמות מספקת של מים. טיפ כללי ומתבקש- שתו מספיק מים למען בריאות הגוף והנפש שלכם.
קצת על הנפש:
בנפש, בהכללה רחבה, חוסר זרימה חלקה מתבטאת בחזרתיות או תקיעות של תשומת הלב על מחשבה ו/או רגש מסוימים. תקיעות זו מתבטאת בהתנהגות האדם, והתנהגותו מביאה להגדרה של מחלות נפשיות שונות. לדוגמא, תקיעות נפש משמעותית על דאגות ופחדים היא "חרדה". תקיעות הנפש על יאוש, אפאתיות ושליליות היא "דיכאון". תקיעות הנפש על אירועים טראומטיים שנדחקו אל הלא מודע וחוזרים למודע ללא שליטה היא "פוסט טראומה", ועוד.
אבל למה התקיעות היא המחלה? האם המחלה היא לא עצם הפחד, או העצב, או הטראומה?
וודאי שלא. שהרגש, המחשבה, או החוויה הטראומטית- אינם המחלה.
כל קשת הרגשות רלוונטית, ורגש נוצר לרוב ללא שליטה, אלא כתגובה. להרגיש פחד, כעס או עצב, זה חלק טבעי מהחיים. חשוב להרגיש. השאלה היא איך הרגש מבוטא בהתנהגות, והאם אני נותן לרגש מקום וביטוי בעצמי.
והמחשבות- גם הן אינן בשליטתנו. בגישות מדיטטיביות, המחשבות הם כמו עננים שעוברים במוח, ואני רק מתבונן בהם. כמו צופה בסרט קולנוע- אני לא הסרט, אבל מנתינת תשומת ליבי, אני חווה את כל קשת המחשבות והרגשות שהסרט מעביר. כך- אני רק חווה את המחשבות שעוברות בראש כמו עננים, ורק חווה את הרגשות שעוברים בגוף כמו גלים- אך אני זה לא הם. אני רק חווה אותם.
אז אם המחלה או חוסר הנוחות היא לא עצם המחשבה או הרגש, מה היא המחלה? המחלה היא התקיעות. כי אילו הייתה זרימה חלקה בנפש, כאשר היו עולים מחשבה או רגש קשים, הם היו מקבלים ביטוי בריא, ואז היו חולפים מעצמם. בהכללה ניתן לאמר שהגוף והנפש מרפאים את עצמם במנגנונים אוטונומיים- ומה שנתקע יוצר מחלות.
אז אם חווים חוסר נוחות בגוף או בנפש- איך משפרים את זה?
צריך להשקיע מאמץ, לצאת מאיזור הנוחות, להעזר בעצמך או באיש מקצוע, ולהתחיל בתהליך יציאה מהבוץ. חוסר הנוחות הוא כמו להיות שקוע בביצה- הרגליים כבדות וקשה להתחיל לנוע החוצה, אבל אם לא נתאמץ לצאת- נמצא את עצמנו תקועים עמוק יותר.
השליחות שלי בחיים היא הנגשה של בריאות הגוף והנפש והחיבור בניהם: למען חזרה לשגרה ממצב של חוסר נוחות או מחלה, ולמען יציאה מהשגרה כדי להעלות את רמת החיוניות בחיים. אני חי את הדרך הזו, WALKING THE TALK, כדי לחיות את החיים הכי מלאים שאני יכול.
בעזרת הדרך הזו יצאתי מסבל והגברתי את רמת החיוניות בחיי, כך שאני חיי חיים מלאי סיפוק, בריאות ואושר. זה ממש לא מובן מאיליו! הייתי צריך לעבור דרך הרבה סבל, ללכת דרך משמעותית וארוכה, להתחייב לתרגול, להשקיע מאמץ, להתקדם לאט ובסבלנות, לקבל את עצמי ואת מגבלותיי, להיכשל, לנסות ולהיכשל שוב, להרפות כשצריך לנוח, ולא לוותר לעצמי. אני עדיין בדרך, הדרך היא ההתמדה בדרך. וההתמדה בדרך משתלמת. יש פירות להשקעה.
המעבר משגרה לחיוניות גבוהה מוזכר פה למעלה. הוא בעצם תרגול, והתמדה בתרגול. כל אדם שמתאמן במשהו יעיד זאת- כדי להיות מעולה במשהו צריך לתרגל אותו- בין אם זה בריצה, בכדורגל, בריקוד, במתמטיקה, ביוגה, בבישול, ובכל דבר אחר בחיים. מובן שיש משמעות גדולה לכישרון מקדים, אבל רק כישרון ללא אימון לא יגיע למצוינות.
כך גם בחיוניות החיים, שהיא היכולת לחיות את החיים במלואם- בבריאות, מוטיבציה, יכולת, הגשמה, סיפוק ואושר- כדי להגיע למצוינות צריך להתאמן. ולהתמסר לתרגול. יש משפט של איזה מאסטר סיני שקראתי שנשאר איתי, שאמר "הדרך היחידה לשמור על בריאות לאורך החיים - היא ההתמסרות לתרגול".
יש לי שיטה שאני עובד איתה. שיטה שאספתי מהתבוננות בטבע, מחקירה עצמית, מחוכמת ספרים ומורים בדרך, מאינטגרציה של הדברים שהכי עבדו לי. אני משתמש בשיטה הזו בטיפול, והחזון להמשך השנים הוא להוציא את השיטה הזו וללמד אותה למטפלים ולאנשים שרוצים לטפל בעצמם. שיטה שמשלבת את חוכמת הגוף, הנפש והרוח.
כדי להמשיך להעמיק בחוכמת הנפש התחלתי השנה לימודי תואר בפסיכולוגיה. לחוכמת הגוף למדתי נטורופתיה, שיאצו, דיקור יבש, שיקום שריר, וטכניקות גוף נוספות. לחוכמת הרוח אני מתרגל מדיטציה על סוגיה המגוונים מ-2007. ובכולם אמשיך להעמיק. הדרך לא נגמרת, זה היופי והחוכמה, שנהנים מהדרך.
אם התוכן נגע בכם, מוזמנים למפגשים אישיים איתי.
המפגש בקיבוץ דפנה בגליל, או בתל אביב בימי ראשון אחת לשבועיים.
מאחל בריאות לכולנו!
