31/05/2023
פעם בחודש אני עונה על שאלה בטור ההורות של מגזין פנימה.
בגלל שאלו נושאים חשובים, חשבתי לחלוק את התשובה גם אתכם..
שאלה: החופש מתקרב, והילדים רוצים להירשם למחנות הקיץ השונים, לצאת לפעילויות וגם לקבל דמי כיס ליציאה לבילויים עם חברים. אנחנו רוצים להיערך מראש ולהחליט ביחד לאילו פעילויות הם יוכלו ללכת וכמה כסף יקבלו לניהולם האישי. מה חשוב לדעת לפני שיחה כזאת?
תשובה: התואר הראשון שלי היה בכלכלה וניהול, ועסק באקסלים ובמספרים. בתואר השני כבר למדתי חינוך, ונגענו במושגים כמו תהליכים, שפע - הרבה יותר מעניין... אני אניח כאן כמה שאלות שיעזרו לכן לבנות את הקומה הדרושה כדי לעבור את הקיץ בשלום מבחינה כלכלית גם מול הילדים.
השאלה הראשונה: האם אתם יודעים מה מצבכם הכלכלי? האם אתם יודעים אם אתם מרוויחים יותר משאתם מוציאים, או מוציאים יותר ממה שאתם מרוויחים? השאלה השנייה היא: האם הילדים שלכם יודעים מה מצבכם הכלכלי? האם הם יודעים אם אתם גומרים את החודש או שהחודש גומר אתכם?
אם הפרנסה באה לכם בשפע רב ואינכם דורשים מעצמכם לעמוד במסגרת תקציבית, ייתכן שגם ילדיכם לא ילמדו לעמוד בתקציב. ומנגד, אם יש יותר הוצאות מהכנסות ואתם לא מצליחים לעמוד במסגרת תקציבית - גם ילדיכם ילכו בעקבותיכם ולא יבינו למה אי אפשר גם וגם וגם.
אז המסקנה הראשונה והחשובה מהסעיף הזה היא שכדי שהילדים שלכם יעמדו במסגרת תקציבית בקיץ הקרב ובא, אתם חייבים להיות מאוזנים. אם אתם לא, כדאי שתיקחו את הסיפור בידיים. היעזרו באיש מקצוע או בתוכנית ליווי ופתרו את הבעיה שנקראת "לא לגמור את החודש". זה מעגל שאפשר לצאת ממנו.
אם אתם מאוזנים ומנוהלים במסגרת תקציבית מבורכת, עליכם לחשוב עם עצמכם כמה מעוגת התקציב המשפחתית צבועה לפעילות קיץ לילדים, ולאחר מכן ליצור סדר עדיפויות שנכון לכם ולהם.
אין משוואת אמת אחת איך לחלק את התקציב. לכל משפחה מתאים משהו אחר. אצלנו באופן אישי, אנחנו דוגלים בכך שיש הוצאות שצריכות לצאת רק מכיסם של הילדים (אוזניות למשל), יש דברים שהם חצי־חצי (טלפון), ויש דברים שעליהם רק ההורים משלמים (חינוך, חוגים). אני אוהב לחשוב על כך כהשקעה ולא כבזבוז. חוג ספורט, מינוי לספרייה, מחנה קיץ או תוכנית העשרה הם השקעה בילד.
עודדו גם את הילדים להוציא את הכסף על דברים מצמיחים ולא רק על בילויים חד־פעמיים. זהו שיעור חשוב, להבין שניתן להוציא שקל אחד רק במקום אחד, ואם הוצאתי אותו במקום מסוים, הוא לא יהיה לי לדבר אחר. ההבדל המהותי בין אדם בוגר לילד הוא היכולת "לשלם מחיר", ולהבין שכשאני קונה משהו אחד, אני מוותר על משהו אחר.
כשאני מגיע לקופה בסופר ומגלה שהגעתי לסכום גבוה יותר מהתקציב שעימו הגעתי, אני חייב להוציא משהו מהעגלה. הפעולה הזו מיטיבה עימי על אף הקושי הגלום בה. אני מוותר עכשיו על משהו מהעגלה, אבל מרוויח חיים מאוזנים מבחינה כלכלית, וזה יקר ערך יותר מכל מוצר שהוא.
חינוך הוא החלק האומנותי. מה קורה כשיש משהו שהילד מאוד רוצה, ואנחנו החלטנו שזה לא יהיה כלול בסל שלנו בחופש הזה? כדאי שתשאלי את עצמך, מדוע קשה לך לומר "לא"? יש פה מקום תדמיתי? מפריע לך שכל הילדים האחרים יצאו למחנה ורק הילד שלך שלא? את שואלת את עצמך מה יגידו עליכם אם לא תעשו מה ש"כולם עושים"? או שאת באמת חושבת שהמחנה הזה מלא תוכן וערכים וחבל לך שהילד לא יוצא?
חשבו מה אתם כן יכולים לתת להם. היו אנשים שיודעים למלא את עצמם מדברים אחרים, שאינם דורשים תשלום כספי, והנחילו את היכולת המופלאה הזו לילדיכם. גם אם יש לכם אמצעים, השקיעו בכך. זו יכולת מדהימה.
ועוד עצה חשובה לסיום: את מה שכבר נותנים - תנו באהבה וברוחב לב. כבר שילמתם על מחנה קיץ למרות שהיה קשה? תנו לו הרגשה טובה, שאתם שמחים לשלם עליו, ולא שאתם עושים לו טובה. אל תגידו "שילמתי עליך למחנה, אז למה אתה..."
לתת מבלי לגרום לייסורי מצפון זה אולי הדבר שהכי חשוב להפנים. כבר נתתם לו כסף לבילוי? דמי כיס? אל תיתנו ביד קפוצה, אלא ביד רחבה, עם חיוך, חיבוק ו"תיהנה חמוד, מגיע לך!" זה מעורר שפע.
מגזין פנימה לנשים
