המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין

07/08/2025

חולמים על קריירה עם משמעות?
בואו להיות חלק מהמרכז המוביל בארץ בתחום השיקום, ולהשפיע על בריאותם ועל איכות חייהם של אלפי מטופלים בשנה. כל הסיבות לעבוד אצלנו:
✔ קריירה עם משמעות: עשייה יומיומית שמעצבת חיים
✔ יציבות וביטחון תעסוקתי: תנאים סוציאליים מהטובים במשק
✔ התפתחות מקצועית: הכשרות, תוכניות למצטיינים, וייעוץ אישי
✔ חזית המחקר והטכנולוגיה: לקחת חלק במהפכת השיקום החדשנית
✔ אופק מקצועי: השתייכות לקבוצת "כללית" עם אפשרויות קידום רבות
✔ איזון בית-עבודה: סיפוק מקצועי לצד חיים פרטיים מאוזנים.
✔ קידום הבריאות הפרטית שלך: פילאטיס, קבוצות ריצה, חדר כושר ועוד.
בואו לעבוד בלוינשטיין – כאן הקריירה שלכם תפרח והעשייה שלכם תשנה חיים!
📌 מעוניינים לבדוק את המשרות הפנויות אצלנו? לחצו והצטרפו למשפחת לוינשטיין >>

לחצו עכשיו

04/08/2025

"כשהלוחם שאיבד את שתי רגליו בעזה, חוזר לתרגל יוגה, אני יודעת שאני לא רק מרפאה בעיסוק, אלא גם מחזירה חיים למסלולם." גיל אפק, מרפאה בעיסוק במחלקה לשיקום אורתופדי.

31/07/2025

שנה חלפה מאז האסון הקשה במג’דל שמס.
12 ילדים נהרגו, עשרות נפצעו ופצעי הגוף והנפש עדיין מלווים את כולם.

השבוע ציינו את יום השנה לאירוע הכואב ואיתו גם את סיום מסע השיקום הארוך של תיא מרעי בת ה-12, שהייתה הפצועה הקשה ביותר באותו יום.
לאורך חודשים של עבודה אינטנסיבית במחלקה לשיקום ילדים ונוער בלוינשטיין, תיא נלחמה כל יום מחדש וכיום היא הולכת, מדברת, מציירת וחולמת, אבל גם מתמודדת.

השבוע תיא חזרה אל המגרש בו נפצעה, בטקס זיכרון מרגש עם זר פרחים, מכתב ודמעות.
היא חזרה הביתה, חזרה למגרש ובכל צעד שלה יש סיפור נוסף של גבורה.

עם סיום תקופת השיקום וחזרתה לקהילה, התרגשנו לקבל מדולאן אבו סאלח, ראש מועצת מג׳דל שמס, את המסר הבא:

"בשם מועצת מג׳דל שמס, חבריה, עובדיה ותושביה, אנו מבקשים להביע את תודתנו העמוקה והכנה לצוות לוינשטיין. הייתם אור גדול ברגעים קשים, ונתתם לתיא ולכולנו, תקווה מחודשת. המסר נכתב מהלב, מתוך הערכה עמוקה לצוות המסור של לוינשטיין שליווה את תיא ואת משפחתה ברגישות ובאהבה בתקופה קשה מאוד.
תודה על הכול,
ובשם כל תושבי מג׳דל שמס, שולחים חיבוק חם."

31/07/2025

"אני מרגיש חלק מיחידה מיוחדת. כולם יחד, כמו סיירת, למען מטרה אחת: שיקום המטופל." עדן וקסלר, פיזיותרפיסט במחלקה לשיקום ילדים ונוער.

28/07/2025

"כשמטופל שותק במשך חודשים ופתאום משמיע קול, אני נזכרת למה אני כאן. בלוינשטיין, כל הצלחה קטנה היא רגע של קסם". טלי ליבוביץ בן מיכאל, קלינאית אחראית במחלקה לשיקום חבלות מוח וסגנית קלינאית תקשורת אחראית.

24/07/2025

המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין הוא לא סתם עוד מקום עבודה.
אצלנו, כל יום הוא הזדמנות לשנות מציאות של מישהו. אנחנו מאמינים שאי אפשר לטפל באנשים מבלי לדאוג לאלו שמטפלים בהם ולכן אנחנו דואגים לעובדים שלנו לצמיחה אישית ומקצועית, לבריאות ולאיזון, ובעיקר לתחושת המשמעות שהם לוקחים איתם הביתה בסוף היום. 😍
אז אם גם את חולמת או שאתה עדיין חולם על קריירה עם מטרה, על עשייה עם יכולת להשפיע על חיים של אחרים – אנחנו המקום עבורך. זה הזמן להצטרף אלינו ולהרגיש איך העבודה שלך משנה חיים >> http://bit.ly/4f3iiLX

22/07/2025

השיקום לא נגמר בשחרור מהאשפוז – הוא רק מתחיל שם.

הייתה לנו הזכות לקחת חלק בישיבת השדולה בכנסת למען נפגעי הראש ממלחמת חרבות ברזל.
זו הייתה חוויה מרגשת ומשמעותית, שהעלתה אל קדמת הבמה את קולם של הפצועים ובני משפחותיהם. קולות שמזכירים לכולנו כמה קשה, ארוך ומטלטל הוא המסע אחרי פגיעת ראש, גם הרבה אחרי סיום האשפוז.

אנחנו בלוינשטיין מכירים את המציאות הזו מקרוב - את הכאב, את חוסר הוודאות, את השבר, אבל גם את הכוחות, את התקווה ואת האפשרות לשוב ולבנות חיים.

דווקא מהמקום הזה, של היכרות עמוקה עם הדרך, חשוב שלוינשטיין יהיה חלק פעיל בשדולה ובמעגל מקבלי ההחלטות, כדי להבטיח מענה שיקומי כוללני:
מענה שרואה לא רק את הפגיעה הגופנית, אלא גם את הקשיים הקוגניטיביים, הרגשיים, המשפחתיים, החברתיים והתעסוקתיים ובעיקר את העתיד.

אנחנו כאן כדי להמשיך לשקם, אבל גם כדי להשפיע ולעצב את הדרך קדימה.

ד”ר עדי גרנט,
מנהלת השירות הפסיכולוגי, המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין.

20/07/2025

בזמן שהוא נאבק על חייו, אישתו ילדה את בנם הבכור 💙

רון עבר תאונת דרכים קשה.
רכב שצץ פתאום בין שני כלי רכב אחרים פגע בו בעוצמה, והוא הועף מהאופנוע אל הכביש.
הוא זוכר את רגעי הפגיעה ומשם - חושך.

בזמן שהוא היה בתרדמת, אשתו שלי , נשאה את בנם הבכור בבטנה.
היא התפללה שיתעורר לפני שיגיע רגע הלידה, התפללה שלא תצטרך לעבור את זה לבד.

אבל החיים כותבים לפעמים את הסיפור אחרת.
שלי ילדה את בנם, אור, חודש לפני הזמן.
ובאותו היום ממש, רון פקח את עיניו.

היום רון נמצא אצלנו, במחלקה לשיקום אורתופדי בלוינשטיין.
הוא הגיע אלינו על כיסא גלגלים, עם פציעות פנימיות קשות, רגל מרוסקת, שברים והמון חוסר וודאות.

אבל רון לא מוותר.
הוא עובד קשה, כל יום. פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, תזונה מותאמת, ליווי פסיכולוגי - כל אנשי הצוות סביבו, עוטפים אותו מכל כיוון, לא מוותרים לו ולא נותנים לו לוותר לעצמו.

“אני מרגיש שיפור מטורף,” הוא אומר. “מכיסא גלגלים להליכון, לזוג קביים והיום, אני כבר הולך עם קב אחד.
המשפחה בהלם, נדהמים ונרגשים לראות אותי.
הבלתי אפשרי, בעיני, קורה!
אני פוגש פה לוחמים שנפצעו בקרב ואני רואה אותם מחייכים, ממשיכים, זה מרים אותי.
המטופלים, המטפלים, כולם פה מחייכים. אין דבר כזה ‘לא יכול’. אם זה לא יצליח היום, זה יצליח מחר.”

הכוחות, הוא אומר, מגיעים מהבית.
מאור הקטן.
משלי.
מהמשפחה החדשה שמחכה לו.

וכל יום הוא צועד עוד צעד, בשבילם.
בשביל לחזור הביתה 🤍

17/07/2025

רמית, אמא של ע׳, שנפצע לפני שנה ושלושה חודשים בזמן הלחימה כלוחם גולני, כתבה לנו מכתב שכולו תודה גדולה ותקווה.

"לפני כחודשיים התייצבנו לוועדה הרפואית בלוינשטיין, ע׳, אביו ואני, מלאים בחשש. שמענו לא מעט סיפורים קשים על ועדות מנוכרות, על רגעים שבהם מרגישים שקוראים רק את המסמכים ולא רואים את האדם שמאחוריהם.

אבל הפעם, לשמחתנו, זה היה אחרת.

פגשנו את ד”ר שיילה גולדברג, רופאה שיקומית שבמבט, במילה ובגישה האנושית והמקצועית שלה הצליחה להעניק לע' את מה שכל פצוע צריך: הקשבה. הכלה. רגישות.
היא אפשרה לע' לספר את סיפורו האישי ואת התחושות שנושאות אותו מאז הפציעה. הייתה עדינה בכל מגע, ראתה אותו, לא רק את היד הפגועה.
גם לנו, כהורים, נתנה מקום לשתף, להסביר, להציג את מה שלא כתוב בדו״חות.
היא ביקשה לראות מסמכים עדכניים, הקשיבה, ביררה ובעיקר, ראתה.

לא מובן מאליו לפגוש אנשי מקצוע שפועלים לא רק עם סטטוסקופ, אלא גם עם לב. שרואים את האדם ולא רק את המסמך.
אני מבקשת להודות מעומק הלב לד”ר גולדברג, ולכם, על הבחירה באנשים שלא שוכחים את מה שבאמת חשוב.

בכבוד ובהערכה,
רמית, אמא של ע'."

08/07/2025

לרקוד את השיקום

נועה גרה בסרי לנקה, רוקדת, גולשת וחיה את החלום.
כשהיא חזרה לארץ, הכול עוד הרגיש כמו המשך של החלום. אבל שבוע וחצי אחרי הנחיתה, הגיעו כאבים באוזן, חום גבוה, קוצר נשימה. לאט לאט היא הרגישה שהיא מפסיקה לנשום.

הרופאים גילו חיידק אלים, ששלח אבצס אל קנה הנשימה.
הוחלט להכניס את נועה לניתוח חירום שהיה אמור להימשך שעתיים-שלוש.
אך לבסוף היא הייתה מונשמת ומורדמת ארבעה ימים.

כשהתעוררה, היא ניסתה לקום והתמוטטה.
“לא הרגשתי את הרצפה. כאילו אני דורכת לתוך תהום”, היא מספרת.
היא לא הרגישה את השמיכה על הרגליים.
לא הצליחה לתת פקודה לגוף.
הגוף פשוט לא ענה.

נועה הגיעה אלינו למחלקה לשיקום שדרה בלוינשטיין כשהיא יושבת על כיסא גלגלים.
היא החלה בטיפולי פיזיותרפיה עם נעמה סונזנביץ׳ וטיפולי ריפוי בעיסוק עם אופיר מרקוס – לכל אחת יש אבן דרך בתהליך השיקום של נועה.

היום היא עומדת, הולכת, רוקדת. היא נושמת את החיים בעוצמה.

אין לה תחושה בכפות הרגליים, אבל היא הולכת. כששאלנו אותה איך זה יכול להיות? היא ענתה "בזכות דורית ולינור".
לינור קנת, המרפאה בעיסוק, ודורית נאמן, הפיזיותרפיסטית מהמחלקה לאשפוז יום, לימדו אותה לרקוד מחדש.

והדרך הזו, שהתחילה כסיוט הגדול ביותר של חייה, מסתיימת עם געגועים. געגועים לצוות שלא פחד להראות לה קושי מהו.
כי לפעמים, הדרך לקום, היא פשוט ליפול ולהבין שמישהו יתפוס אותך.
או לפחות מאמין שתצליחי לקום לבד.

נועה, שחלמה לרקוד, לבשל, לגלוש, מתחילה להגשים את החלומות שלה
ולכולנו יש את הזכות להיות עדים לזה.

06/07/2025

לפני שנה וחצי עברתי אירוע מוחי.
זה הגיע משום מקום, פתאום, בלי שום התראה.
באותו בוקר ניסיתי להדליק את האור, ולא הצלחתי. הרגשתי שאני לא שולט ביד שלי. כעבור רגע שמתי לב שגם הרגל הימנית רדומה.
נכנסתי לגוגל, הקלדתי “תסמינים לאירוע מוחי” ומיד הבנתי מה קורה. קראתי לבת שלי וביקשתי ממנה להזמין אמבולנס. ידעתי שהזמן הוא קריטי.
הגעתי לבלינסון משותק בצד ימין - יד, רגל וגם קצת בפה.

בסוף פברואר 2024 הגעתי למחלקה לשיקום מוחי ג' בלוינשטיין, כשאני על כיסא גלגלים.
אחרי חודש של עבודה אינטנסיבית, הצלחתי לעמוד, בהתחלה עם ליווי צמוד ואז לאט לאט גם לבד.
אין לי מילים לתאר את הדרך שבה טיפלו בי. עברתי טיפולי פיזיותרפיה עם הילה מרדכי וריפוי בעיסוק עם עדן שמעון - שתי נשים מדהימות, מקצועיות ורגישות.
השילוב הזה של מקצועיות ואנושיות הוא לא מובן מאליו.
הילה לימדה אותי כלים שאני היום מעביר לתלמידים שלי – איך להתמודד עם קושי. היא אמרה לי פעם: “אם קשה לך - זה סימן טוב. אז יאללה, נמשיך.”
והמשכתי.
אבל לא רק הגוף נפגע. הקושי המנטלי הוא אולי החלק הקשה ביותר בשיקום. הייתי תלוי באחרים, וזה שבר אותי. היו רגעים שהתנתקתי מעצמי, פשוט ככה.
זה שורט את הנפש. להיות על כיסא גלגלים זה קשה, אבל להיות סיעודי, להרגיש שאין לך שליטה - זה כבר משהו אחר לגמרי.
דווקא שם, במקום הכי חשוך, פגשתי אור. צוותי כוח העזר בחרו לראות אותי לא רק כמטופל, אלא כבן אדם.
מחוות קטנות, רגעים אנושיים הם אלו שהפכו את החוויה הלא פשוטה הזאת, למשהו שאפשר לנשום בו.

משם, עברתי למחלקה לאשפוז יום, שגם לחבר'ה שם מגיעה תודה ענקית.
היום אני כמעט עצמאי. החולשה בצד ימין עדיין קיימת ואני נעזר בקב במידת הצורך, אבל חזרתי לעשות את מה שאני אוהב - לבשל, לעבוד על המחשב, להתלבש לבד, פשוט לחיות.

צוותי כוח העזר, שעוסקים בלב העשייה בשיקום, לא תמיד מקבלים את ההכרה שמגיעה להם. אבל הם אלה שפוגשים אותנו ברגעים הכי חשופים וקשים שלנו.
ולפעמים, מילה טובה או חיוך מהם, זה בדיוק מה שצריך בשביל לא לוותר. תודה לכם.

עמי קרואני

02/07/2025

שמחים וגאים לבשר: אוריה שלנו זכתה באות “אחים לעורף”!

אוריה ברוך, פיזיותרפיסטית במחלקה לשיקום אורתופדי, נבחרה לאחת מתוך 9 אנשי צוות רפואיים מכל רחבי הארץ שקיבלו את אות ההוקרה מטעם עמותת “דרכי מרים”, שפועלת למען פצועי הלחימה מתחילת המלחמה.

האות מוענק לאנשים שעושים יותר. כאלה שלא מסתפקים במה שהתפקיד מבקש מהם, אלא נותנים מהלב, בגישה, בנוכחות, באנושיות.

כ-1,000 פצועים בכל בתי החולים בארץ התבקשו להמליץ על אנשי צוות רפואי יוצאי דופן - ואוריה נבחרה.
לא הפתעה בשבילנו, אבל בהחלט רגע מרגש ומלא גאווה!

אוריה היקרה, תודה על מי שאת. את גאווה ללוינשטיין ולכולנו.
יישר כוח! ❤️