07/10/2024
"פשוט רציתי לחבק אותך, כי מי יודע מה יהיה מחר" (פאר טסי)
השנה הזו הרגישה כמו יום אחד ארוך מאוד.
חווינו בה כל כך הרבה רגשות שונים- כעס, תסכול, פחד, אכזבה, תקווה, שמחה, ייאוש, צער ועוד ועוד...
אבל אני חושבת שהרגש החזק ביותר שעוטף את כולנו מאז אותה שבת נוראית הוא חוסר הוודאות..
כי מי יודע מה יהיה מחר.
לצערנו זה הבסיס המושלם לחרדות.
בדיוק לפני שנה כולנו השתננו,
הפכנו לתמימים פחות,
כועסים יותר,
אופטימיים פחות,
מפחדים יותר.
על חלקנו רואים, על אחרים מרגישים ויש את אלו המסתירים.
בכולם זה נגע וזה נורמלי.
מאחלת לנו שהשנה נהיה הפוכים,
נחזור להיות קצת תמימים (רק קצת), פחות כועסים, יותר אופטימיים ופחות מפחדים.
שנבין שהסיסמא "יחד ננצח" היא אינה סלוגן פוליטי אלא מציאות והכרח.
ושנצליח להחזיר את כולם הביתה.
בתמונה, ארז וגבע בדיוק לפני שנה.
אי השפיות בתוך כל המהומה.
