01/10/2023
חוזרת לכתוב בפייסבוק אחרי הפסקה ארוכה, אשר התחילה בשל עצירת הסדנאות הנהדרות אותן עשיתי בצל הקורונה ונמשכה בעקבות שינויים משמעותיים בחיי אשר הובילו לשנתיים מבורכות של עבודת ריפוי עמוקה. הכלים איתם אני עובדת כמטפלת היו כלי הריפוי שלי: התמקדות (Focusing), וויס דיאלוג (Voice Dialogue) ,מדיטציה, SE, CBT, ואפשרות לשילוב תהליכי יצירה מבורכים.
האם ריפוי הוא אפשרי? היום יותר מתמיד אני מאמינה שכן. כמטפלת וותיקה הייתה לי הזכות ללוות תהליכי שינוי מבורכים. לגבי שאלת הריפוי שזו שאלה מאוד מהותית, מרגיש לי נכון להעיד על עצמי, לאחר שנים של עבודה פנימית, כי משהוא במרחב הפנימי שלי השתנה, התרחב, נרגע ומדייק את עצמו. אך זהו תהליך למיטיבי לכת אשר דורש אומץ, התמדה, תנועה בין התכנסות פנימית לצד חיבור לשותפות/ים לדרך.
אחת ההחלטות המשמעותיות אשר קבלתי לפני שנה הייתה ללמוד לראשונה בחיי ציור ראליסטי בצבעי פסטל. בקורס הראשון חוותי התקפה אכזרית של הדמויות המבקרות בתוכי כמעט בכל שיעור, אשר ניסו בכל כוחן לכווץ ולהחליש: "זה נורא...זה מכוער.. מה את עושה פה? לכי הביתה"... וכו. (לימודי האמנות במדרשה בגיל צעיר לא הטיבו עם ההכרה ביכולות שלי כאישה יוצרת) הקולות הציפו בתחושות של אי שקט לא נעים ולא מיטיב. לשמחתי לא וויתרתי ולאט לאט הקולות נחלשו כשהחלק המודע מתרגל את היכולת שלא להזדהות אתן ונושם...נושם... "תמשיכי, זה אפשרי", "זה נראה ממש בסדר"... "את מתקדמת"... אמרו דמויות שמאמינות ביכולות שלי, הקשבתי להן בשמחה מעורבת בחוסר אמון ונרשמתי לקורס נוסף וארוך יותר.
המאמץ נשא פרי והיום אני מרגישה הנאה גדולה ממלכת הציור (רוב הזמן...) וממשיכה ללמוד מדי שבוע בסטודיו של המורה הנהדר עמיר סטאריק יחד עם קבוצת נשים נעימה ותומכת. מצרפת הציור האחרון שציירתי. קראתי לאישה "רוח השבט" היא מייצגת עבורי את החיבור לפשטות, לאותנטיות, לטבע הדברים ולמעגל הנשים המרפאות אשר מלוות אותי כנוכחות פנימית מיטיבה.
חג שמח ושנה טובה ומתוקה
חוזרת לכתוב בפייסבוק אחרי הפסקה ארוכה, אשר התחילה בשל עצירת הסדנאות הנהדרות אותן עשיתי בשל הקורונה ונמשכה בעקבות שינויים משמעותיים בחיי אשר הובילו לשנתיים מבורכות של עבודת ריפוי עמוקה. הכלים איתם אני עובדת כמטפלת היו כלי הריפוי שלי: התמקדות ((Focusing, וויס דיאלוג ((Voice Dialogue ,מדיטציה, SE, CBT, אם אפשרות לשילוב תהליכי יצירה מבורכים.
האם ריפוי הוא אפשרי? היום יותר מתמיד אני מאמינה שכן. כמטפלת וותיקה הייתה לי הזכות ללוות תהליכי שינוי מבורכים. לגבי שאלת הריפוי שזו שאלה מאוד מהותית ומרגיש לי נכון להעיד על עצמי, לאחר שנים של עבודה פנימית, כי משהוא במרחב הפנימי שלי השתנה, התרחב, נרגע ומדייק את עצמו. אך זהו תהליך למיטיבי לכת אשר דורש אומץ, התמדה, תנועה בין התכנסות פנימית לצד חיבור לשותפות/ים לדרך.
אחת ההחלטות המשמעותיות אשר קבלתי לפני שנה הייתה ללמוד לראשונה בחיי ציור ראליסטי בצבעי פסטל. בקורס הראשון חוותי התקפה אכזרית של הדמויות המבקרות בתוכי כמעט בכל שיעור, אשר ניסו בכל כוחן לכווץ ולהחליש: "זה נורא...זה מכוער.. מה את עושה פה? לכי הביתה"... וכו. (לימודי האמנות במדרשה בגיל צעיר לא הטיבו עם ההכרה ביכולת של כאישה יוצרת) הקולות הציפו בתחושות של אי שקט לא נעים ולא מיטיב. לשמחתי לא וויתרתי ולאט לאט הקולות נחלשו כשהחלק המודע מתרגל את היכולת שלא להזדהות אתן ונושם...נושם... "תמשיכי, זה אפשרי", "זה נראה ממש בסדר"... "את מתקדמת"... אמרו דמויות שמאמינות ביכולות שלי, הקשבתי להן בשמחה מעורבת בחוסר אמון ונרשמתי לקורס נוסף וארוך יותר.
המאמץ נשא פרי והיום אני מרגישה הנאה גדולה ממלכת הציור (רוב הזמן...) וממשיכה ללמוד מדי שבוע בסטודיו של המורה הנהדר עמיר סטאריק יחד עם קבוצת נשים נעימה ותומכת. מצרפת הציור האחרון שציירתי. קראתי לאישה "רוח השבט" היא מייצגת עבורי את החיבור לפשטות, לאותנטיות, לטבע הדברים ולמעגל הנשים המרפאות אשר מלוות אותי כנוכחות פנימית מיטיבה.
חג שמח ושנה טובה ומתוקה, שנה של בריאות טובה וריפוי
