הקליניקה - מרכז לאבחון וטיפול פסיכולוגי

18/12/2023

14/05/2023

על תפקידם המיוחד של ילדים בכורים במשפחה.
אם תכתבו בגוגל "ילדים בכורים", הכותרות בשני דפים הראשונים יטענו בתוקף ש"ילדים בכורים מוצלחים יותר", יתהו "למה לילדים בכורים קשה יותר?", יבטיחו ש"ילדים בכורים חכמים יותר", יצטטו מחקרים בהם כתוב ש"בכורים הישגיים ושאפתניים יותר" וימשיכו בכך ש"ילדים בכורים מגיעים למנכ"לות מהר יותר", "ילדים בכורים סובלים יותר מאלרגיות", "ילדים בכורים מחוסנים יותר", "ילדים בכורים זועמים יותר", "ילדים בכורים סמכותיים וקפדנים" ובעיקר - "ילדים בכורים נוטים להיות מבוגרים יותר מאחיהם הצעירים!" (מתנצל על הבדיחה הגרועה – אף אחד לא אמר שילדים בכורים מצחיקים יותר....) אבל למה בעצם זוכה (או נענש?) הבכור בתכונות אלו? מה ההבדל בינו לבין שאר אחיו שנולדו לאותם ההורים? אז זהו, שהם לא נולדו לאותם ההורים. אחים בכורים בכלל לא נולדים להורים! הם נולדים לשני אנשים (בד"כ) שרוצים להיות הורים. תחשבו רגע, לאיזה רופא הייתם בוחרים ללכת עם הכאב בלסת העליונה ממנו אתם סובלים כבר חודש - לרופא שעדיין לא ראה פציינט מימיו? שהוא ממש בשנייה הראשונה של ההסמכה שלו? או לדוקטור ההוא בקומה השניה של בניין המשרדים המפואר שצריך לקבוע לו חודש מראש? בדיוק. עכשיו תחשבו עם מה הבכורים נאלצים להתמודד.... אבל התמונה קצת יותר מורכבת; אומנם הרופא החדש חסר כל ניסיון ובעל מעט מאוד ידע, אך הוא מלא במוטיבציה, יקדיש לכם שעה שלמה, יתייעץ עם קולגות בכירות בתחום, יפנה למאמרים חדשים ובאופן כללי – יקדיש לכם מעל ומעבר לכל רופא אחר. אתם בעצם הופכים להיות מאה אחוז מהיותו רופא - בלעדיכם הוא לא רופא - ולכן הוא יתלה בטיפול בכם את כל הציפיות, התקוות, הפנטזיות והחששות שלו. גם במטופל המאה הוא יטפל מצוין, אבל המטופל המאה כבר פחות יגדיר אותו כרופא בעיני עצמו. אז בואו נשאל שוב, הייתם הולכים לרופא שאתם הפציינטים הראשונים שלו? התשובה קצת פחות ברורה... ובהשאלה, ילד בכור נולדים לזוג אנשים ללא כל ניסיון וידע, חדשים לחלוטין במקצוע ההורות, מבולבלים, חסרי ניסיון, ובקיצור – ללא כל מושג. אבל גם – ילד בכור נולד לזוג אנשים שהופכים אותו לכל עולמם, משקיעים בו כל דקה פנויה מיומם, הולכים לקורסים וסדנאות לגבי האופן בו הוא צריך לינוק, לישון, להיגמל ולזחול. מעבר לכך, כל הציפיות והתקוות יונחו על כתפיו, הוא הכל, וכל חיוך או גרעפס עשוי לשנות לחלוטין את האופן בו הם תופסים עצמם כהורים. מטופל שלי (ודווקא לא בכור) אמר לי פעם שלדעתו כל ילד בכור צריך להסתובב עם תעודת נכה בארנק. אמירה זו נאמרה כמובן בהומור, אבל היא טומנת בחווה אמת מסוימת; ילדים בכורים – שיהיה לכם בהצלחה....:)

18/04/2023

לפני 11 שנים ישבנו כל הנכדים עם סבתא שלי לשמוע מה עברה בתקופת השואה.
לקח לה הרבה זמן, הרבה שנים של שתיקה, עד שהייתה מסוגלת לדבר על מה שעברה

סבתא שלי תמיד בלטה באופטימיות, באהבה ובחיות שלה.
כילדה אף פעם לא הצלחתי לקשר בין האשה הזו שהכרתי ובין הזוועות שידעתי שעברה

לפני 10 שנים, כשישבנו איתה ושמענו אותה מספרת הדברים התחברו לי. הדרך שבא היא רואה את החיים היום הייתה טבועה בה גם אז. היכולת שלה לאהוב, לקבל אהבה, להצליח לראות יופי גם בכל הזוועות הייתה שם גם כשהייתה ילדה.

היא סיפרה שהעלו אותם לרכבות לאושוויץ ביום שבת, ופתחו את הדלתות ביום שני בבוקר.
היא מתארת את הצפיפות, הבכי, הצמא, הריח הרע, אבל יחד עם זה, באותו משפט גם אומרת
"אני תמיד מצאתי מקום ליד החלון, אני צריכה אויר... ואיזה נוף היה בדרך... כל כך יפה. ההרים והבתים הגדולים"
כולה התפעלות. כבר אז היא הצליחה להחזיק יחד עם הפחד והכאב גם את העובדה שיש גם יופי ולהנות ממנו, לא רק לכאוב את חסרונו.

היא המשיכה לספר אח"כ על מחנה העבודה ועל הקאפו היהודיות שהרביצה להן כשלא עבדו מספיק מהר.
אחת הנכדות שאלה אותה "אבל למה? למה הן הרביצו?"
וסבתא שלי ענתה לה "הן כבר היו 3 שנים שם, לקחו ילדה בת 16 והעבידו אותה ככה 3 שנים, זה לא חיים, הן כבר לא ידעו אחרת... זה היה להן קשה".
היא סיפרה על אירוע אחד שכולן חטפו מכות, אבל כשהגיעו אליה חסו עליה. "הקאפו הסתכלה עלי, ואני לא יודעת למה, אבל היא הפסיקה ולא הרביצה לי". אני תוהה אם הקאפו הצליחה לראות בעיניים של סבתא שלי את החמלה הזו כלפיה ואת זה שהיא מבינה מאיפה היא באה, ואולי לשבריר שניה הקאפו הצליחה לראות שוב את עצמה.

היא סיפרה על נקודות שבירה ועל אחותה הגדולה שלא נתנה לה לוותר ועל הכרת התודה שלה על כך.

היכולת שלה להחזיק במורכבות של המציאות ושל אנשים, להרגיש חמלה והבנה ולהכיר תודה, הפכו אותה למה שהיא ואנחנו זכינו לגדול בצילה.

יום השואה עבורי הוא בצלמה. הוא יום של זיכרון. זיכרון של דברים כדי שלא יחזרו וגם זיכרון של החיים שאחרי טראומה, של בחירה בכל רגע נתון.

17/04/2023

לפני 10 שנים ישבנו כל הנכדים עם סבתא שלי לשמוע מה עברה בתקופת השואה.
לקח לה הרבה זמן, הרבה שנים של שתיקה, עד שהייתה מסוגלת לדבר על מה שעברה

סבתא שלי תמיד בלטה באופטימיות, באהבה ובחיות שלה.
כילדה אף פעם לא הצלחתי לקשר בין האשה הזו שהכרתי ובין הזוועות שידעתי שעברה

לפני 10 שנים, כשישבנו איתה ושמענו אותה מספרת הדברים התחברו לי. הדרך שבא היא רואה את החיים היום הייתה טבועה בה גם אז. היכולת שלה לאהוב, לקבל אהבה, להצליח לראות יופי גם בכל הזוועות הייתה שם גם כשהייתה ילדה.

היא סיפרה שהעלו אותם לרכבות לאושוויץ ביום שבת, ופתחו את הדלתות ביום שני בבוקר.
היא מתארת את הצפיפות, הבכי, הצמא, הריח הרע, אבל יחד עם זה, באותו משפט גם אומרת
"אני תמיד מצאתי מקום ליד החלון, אני צריכה אויר... ואיזה נוף היה בדרך... כל כך יפה. ההרים והבתים הגדולים"
כולה התפעלות. כבר אז היא הצליחה להחזיק יחד עם הפחד והכאב גם את העובדה שיש גם יופי ולהנות ממנו, לא רק לכאוב את חסרונו.

היא המשיכה לספר אח"כ על מחנה העבודה ועל הקאפו היהודיות שהרביצה להן כשלא עבדו מספיק מהר.
אחת הנכדות שאלה אותה "אבל למה? למה הן הרביצו?"
וסבתא שלי ענתה לה "הן כבר היו 3 שנים שם, לקחו ילדה בת 16 והעבידו אותה ככה 3 שנים, זה לא חיים, הן כבר לא ידעו אחרת... זה היה להן קשה".
היא סיפרה על אירוע אחד שכולן חטפו מכות, אבל כשהגיעו אליה חסו עליה. "הקאפו הסתכלה עלי, ואני לא יודעת למה, אבל היא הפסיקה ולא הרביצה לי". אני תוהה אם הקאפו הצליחה לראות בעיניים של סבתא שלי את החמלה הזו כלפיה ואת זה שהיא מבינה מאיפה היא באה, ואולי לשבריר שניה הקאפו הצליחה לראות שוב את עצמה.

היא סיפרה על נקודות שבירה ועל אחותה הגדולה שלא נתנה לה לוותר ועל הכרת התודה שלה על כך.

היכולת שלה להחזיק במורכבות של המציאות ושל אנשים, להרגיש חמלה והבנה ולהכיר תודה, הפכו אותה למה שהיא ואנחנו זכינו לגדול בצילה.

יום השואה עבורי הוא בצלמה. הוא יום של זיכרון. זיכרון של דברים כדי שלא יחזרו וגם זיכרון של החיים שאחרי טראומה, של בחירה בכל רגע נתון.

10/04/2023

הפרעות חרדה הינן שכיחות ביותר באוכלוסיה וחלק גדול מהפונים לטיפול פסיכולוגי סובלים מהן או מהשלכותיהן. מחקרים שונים מצביעים על אחוזים שונים מקרב האוכלוסיה אשר סובלים מחרשה ,אך ניתן לאמר בבטחון ,שכמעט כל אדםלאורך חייו,יחווה סימפטום זה או אחר של החרדה, לעיתים אפילו מבלי לדעת שמדובר בכך.לחרדה פנים רבות וביטוייה שונים ומגוונים ,תחושות כגון :מתח,חשש ,מועקה בחזה,פרפרים בבטן ,אי שקט בגוף ,הפרעות בשינה ,כאבים פיזים ,כעס,זעם,בלבול,תחושת ניתוק,מחשבות "שנתקעות "בראש ועוד....

27/03/2023

טיפול בעזרת משחק הינו כלי משמעותי בעבודה עם ילדים. הוא מאפשר עבודה על עולמו הפנימי של הילד באופן שמאפשר עבודה על התכנים שמעסיקים אותו באותו הרגע (תחרות, קושי בהפסדים ואכזבות, חווית חוסר יציבות, עיבוד של טראומה או משבר, הבנה או התמודדות בתוך יחסים משמעותיים בחייו, פרידות וחרדת נטישה).

משחק מאפשר תקשורת משמעותית ומקרבת גם בין הורים לילדים ומהווה חלק מתהליך ההתפתחות של הילד. טיפול במשחק מתפתח ברוב המקרים לטיפול בשיחה בהמשך כשהילד בשל לדבר את התכנים והחוויות שבאו לידי ביטוי במשחק.

13/03/2023

יוצרים Space מהחרדה, בעזרת שיטת טיפול חדשה!

הילד סובל מחרדה? מסרב לקחת חלק בפעילויות? או אולי פשוט מקפיד מאוד שדברים יבוצעו רק בדרך מסוימת...?
במקרים כאלו נחפש בדרך כלל עזרה פסיכולוגית לילד והדרכה לנו, ההורים. אבל מה נעשה אם הילד מסרב בכל תוקף ללכת לטיפול?
גישת טיפול חדשה מציעה טיפול בחרדה בכלל, ובהפרעה טורדנית כפייתית (OCD) בפרט באמצעות עבודה עם ההורים בלבד.
נראה שכבר כולנו כבר יודעים לזהות הימנעויות שנובעות מחרדה – הילד מסרב ללכת לבית הספר, לא רוצה חוגים, מפחד מימי הולדת, ומגיב בבכי וצעקות כאשר אלו מקרבים. אנחנו, ההורים מנסים לדרבן אותם לצאת מהבית ולהתגבר על החרדה, אבל פעמים רבות, בלי אפילו לדעת, רק מזינים ומחמירים את החרדה וגורמים לתגובה קיצונית אפילו יותר.
מה למשל? אנחנו יכולים בטעות לעזור להם להימנע מסיטואציות מסוימות בלי להבין שזו חרדה. אנחנו יכולים לתת מענה לא מתאים לשאלות חוזרות ונשנות, ללוות את הילד יותר מידי, ללוות את הילד פחות מידי, לבצע יותר מידי הכנות לקראת פעילויות מסוימות, לבצע פחות מידי הכנות....
למרבה הצער, כאשר התגובות שלנו לא מתאימות, אנחנו אולי מפחיתים את החרדה באותו הרגע, אבל בטווח הארוך רק מקצינים אותה ולפעמים אפילו מקבעים אותה.
מה אנחנו בעם באים להגיד? לתגובה שלנו ולאופן ההתמודדות שלנו עם החרדה של הילד יש השפעה אדירה. ולכן, גם אם הילד מסרב להגיע לטיפול, אנחנו יכולים בעצמנו לעשות את השינוי.
ועכשיו לגישה עצמה –

טיפול חדש מבוסס מחקרית בשם SPACE, מעניק לנו, ההורים, כלים להתמודד עם החרדה של ילדנו באמצעות שינוי בתגובות שלנו. השיטה מורכבת בבסיסה על מסרים המכילים שני מרכיבים: הכרה וקבלה של החרדה והסבל שהיא גורמת לילד, יחד עם הבעת אמון ביכולת של הילד להתמודד עם החרדה שלו.
שיטת העבודה מספקת לנו כלים יישומיים לזיהוי ההתאמות המיוחדות שאנחנו עושים בכדי להפחית את החרדה של הילד, ועוזרת לנו לגבש תוכנית מפורטת ומעשית להפחית את ההתאמות הלא נכונות , ולהרחיב את השימוש בתגובות תמיכה.
בנוסף, הטיפול מצייד אותנו באסטרטגיות ובכלים להתמודדות עם התנהגות צפויה של הילד שכעת לא מסופקות לו התגובות (השגויות) שהוא רגיל אליהן.
Space מתאים להורים לילדים בין הגילאים 5 -15 ונמשך כ- 15 מפגשים בלבד. מוזמנים לפנות אלינו לקבלת פרטים נוספים ולהתאמת מטפל מתאים לילדכם!

02/03/2023

קורס ביבליותרפיה למטפלים , מתחילים ב 14.3 יום שלישי ,למשך 10 מפגשים בשעות : 09:00-11:15 בבוקר בזום, , לפרטים נוספים :
איילה +972 53-326-2345

14/02/2023

הביבליותרפיה עושה שימוש במפגש עם טקסטים ספרותיים – קריאה וכתיבה – במפגש הטיפולי, ובעצם מסייעת למטופלים להכיר באופן עמוק את העולם הפנימי שלהם ולהביא לביטוי חלקי נפש שאולי פחות מתבטאים בדרך אחרת. בנוסף, היא מפגישה מטופלים עם כוחות היצירה שבתוכם.
הביבליותרפיה משמשת לטיפול פרטני וקבוצתי, עם ילדים ומבוגרים.

בקורס נעמיק את ההכרות עם התכונות שנחפש בטקסט שמתאים לעבודה רגשית, נראה איך בוחרים טקסט לטיפול, נלמד כיצד לעבוד איתו ונתרגל בחירה של טקסטים ועבודה באמצעותם עם מטופלים במצבים רגשיים שונים .
חוץ מזה, ניחשף בקורס למגוון טקסטים ספרותיים מתחום השירה וספרות הילדים (שמיועדת גם לעבודה עם מבוגרים) ולהתנסויות בכתיבה ביבליותרפויטית.

מזמינה אתכם להצטרף אלי למסע בשבילי המילים והנפש.

08/02/2023

לא צריך יותר לחכות.קורס נוסף נפתח סוף סוף👏👏👏

06/02/2023

אבחון הינו תהליך הערכה שמטרתו להסביר קשיים בתחומי הלמידה, הרגש, החשיבה וההתנהגות. מטרת האבחון הינה לבחון את התחומים השונים ולבנות מפה של חוזקות וקשיים ועל בסיסה לבנות תכנית התערבות שתסייע בהתמודדות עם הקשיים שעלו.

כל אבחון כולל שיחה מקדימה עם ההורים והילד בה יוחלט על סוג האבחון הדרוש. לאחר מכן יוקדשו מספר מפגשים למבדקים השונים. לבסוף תתקיים שיחת משוב על מנת להסביר את ממצאי האבחון ולתת ההמלצות להמשך.

24/01/2023

בהדרכת הורים מטפלים בקשר שבין ההורה לילד דרך הבנת הקשיים היחודיים שמאפיינים קשר זה. כיוון שתהליכי התפתחות בילדות מובילים לשינויים רבים בפרקי זמן קצרים, יש חשיבות גדולה לגמישות הורית ולנכונות לנסות גישות חדשות. התפתחות משותפת של הקשר בין ההורה לילד הינה הבסיס להתמודדות עם קשיי גדילה והתפתחות נורמטיביים. הדרכה הורית מתקיימת בדרך כלל בנוכחות שני ההורים ללא הילד, כאשר המטרה הינה לצייד את ההורים בכלים ותובנות לגבי הגורמים לקושי שנוצר בקשר עם הילד. הדרכות הורים יכולות להתקיים ללא טיפול פרטני בילד או במקביל לטיפול בילד, בהיקף ותדירות משתנים.