08/04/2026
בחמלה,
אז אחרי שרעמו התותחים, ונשלחו טילים, ואימה גדולה, וא-נשים וחיילים שאיבדו חייהם, ואחרים שאיבדו יקיריהם, ורכושם, ולא מעט א-נשים שנותרו עם חשיפה לטראומות שהמוח מתקשה עדיין לעבד.
ואחרי לילות ללא שינה, וימים מהולים בחרדה, ושיגרה שהשתבשה, וריצה בבעתה במדרגות, ושכיבה לצד הדרך, וילדים חסרי סבלנות ומסגרות, והורים שנאלצו להמשיך לתפקד למרות הכל.
אחרי כל אלו, בהינתן השקט היחסי המובטח לנו מהבוקר, והלוואי ולא נתבדה....
אני רק מקווה, לחמלה.
רק מקווה שהחל ממחר או מראשון ,
לא יידרשו הא-נשים לחזור לתיפקוד מלא,
לא יידרשו הילדים להשתלב מיידית,
לא יידרשו התיכוניסטים להתאפס ולהשלים מה שפספסו...
שלא ידרשו הסטודנטים לקפוץ מיידית ולהתפקס על המשימה.
שלא יצפו מאמהות ואבות, מבני ובנות זוג, מילדים וילדות,מאחים ואחיות, שהיקרים שלהם עדיין בלחימה/במילואים, לחזור לשיגרה כי "נגמר"...
אני רק מקווה שלא נשכח את נפש האדם,
שזקוקה אצל כולנו לחמלה, לתהליך הדרגתי, להשתלב, להסתגל.
לתת לגוף להחלים אט אט מהדריכות של זינוקים ביום ובלילה מאפס למאה.
אני רק מקווה שתהיה הפרדה בין עיקר לטפל,
ביעדים, במטרות, במשימות.
אני רק מקווה שיינתן מרחב להתאוששות, לנשימה, להיזכר בשיגרה נורמלית יחסית ולצעוד אליה בקצב שמאפשר.
רק מקווה שנזכור שחוסר הוודאות עדיין כאן איתנו במלוא העוצמה, שרעש מטוסים עדיין נשמע... שאין לדעת מה יילד יום, ומה תלד שעה או שבועיים....
רק מקווה שנהיה סבלניים, שנצפה ציפיות תואמות למציאות, שנזכור שאנחנו כבר כמעט שלוש שנים במלחמה די רצופה ושהנפש והגוף זקוקים להחלמה.
🙏🏼🩷
אורית נחמיאס- חימוביץ'