15/02/2026
את חוזרת הביתה אחרי יום עבודה.
ואז את רואה את החדר שלה...
בגדים על הרצפה, עטיפות של ממתקים, כאוס.
את מבקשת, בנועם.
"תסדרי, בבקשה, את החדר, לא חבל על כל הבגדים שזרוקים על הרצפה?"
"עוד רגע", היא עונה.
"נו, שנייה".
את כבר יודעת מה עומד להגיע,
את מכירה את הסוף של הסיפור.
למרות זאת,
את מחכה.
הרגע עובר.
את מזכירה לה שוב ומוסיפה:
"כמה פעמים אני עוד צריכה לבקש,
כדי שתעשי מה שאני מבקשת..."
פיצוץ!!!.
"די כבר, את כל כך מעצבנת",
"אין לי רגע של שקט בבית הזה"
"מתה כבר לעוף מפה, את כל כך נודניקית".
ובשבילך זה לא רק בלגן.
זה המאמץ שלא נגמר.
התחושה שאת מבקשת דבר כל כך בסיסי,
ואפילו לזה אין מקום.
המחשבות שוב מתחילות "להרים ראש"
למה כל דבר צריך להיות מאבק?
למה היא לא יכולה פשוט לענות בצורה נורמלית?
ואם ככה זה נראה עכשיו,
איזה אדם היא תגדל להיות?
ומה נשאר לך לעשות כדי לזכות במעט שליטה בהורות שלך?
את צועקת.
את מאיימת.
ואת אומרת דברים שלא תכננת להגיד.
את מותשת, שחוקה ובעיקר מרגישה כל כך לבד.
את דמיינת ילדה אחרת,
ילדה שאת יכולה לדבר איתה, לשבת איתה על כוס של שוקו וללכת יחד איתה לשופינג.
בדיוק כאן,
שווה לעצור רגע ולשאול:
איזו משמעות את נותנת לתגובה שלה,
והאם זו המשמעות היחידה שיכולה להיות כאן?
אם ננסה, לרגע אחד, להוסיף גם את הזווית שלה,
זה אולי היה נשמע ככה:
"אמא, החדר שלי הוא המקום היחיד שהוא באמת שלי.
זה המקום שבו אני מרגישה שיש לי קצת שליטה,
שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה, שיש לי בו שקט.
בגלל זה אני גם סוגרת את הדלת כדי שארגיש בבועה שהיא רק שלי
אני רוצה לסדר כשזה יתאים לי, לא כשאת רוצה שאני אסדר.
את בכלל לא שואלת אותי איך עבר עלי היום
את יודעת שרבתי היום עם נופר (החברה הכי טובה שלי).
אין לי כבר כוח, לכולם יש דרישות וטענות אלי.
אמא, זה לא כי אני עושה לך דווקא...
ממש אני לא רוצה לריב איתך כל יום כל היום.
אבל, את פשוט לא מבינה אותי."
אם ננסה רגע להקשיב למה שעומד מאחורי המילים,
זה נשמע שהיא מותשת והיא מרגישה שיש עליה המון עומס,
ובגלל זה התגובה שלה יוצאת חדה, מתגוננת ובלי סינון.
אני רוצה לחזור אליך.
זה לא אומר שמה שחשוב לך לא חשוב.
וזה לא אומר שאת צריכה לוותר על גבולות.
אבל זה כן פותח פתח לדרך אחרת,
דרך שמתחילה בהבנה של הפער.
אם הפוסט הזה נגע בך, אפשר פשוט להשיב "כן".
תזכרי, את לא לבד בזה.
ואפשר ללמוד להוביל גם רגעים כאלה אחרת,
לאט, צעד צעד, מתוך הקשר.
שלך,
רונית
"לחשב קשר מחדש"
מלווה אימהות למתבגרים
דרך הבנה, נוכחות והובלה בקשר
