פיסות של הווה- הפרעת קשב בגוף ראשון . דלית קפלן

09/09/2019

ספגטי בולונז

כמה פעמים שמעת את עצמך אומרת לו:
"אל תאכל עם הידיים!"
"שמתי לך סכין ומזלג!"
"תעשה שיהיה נעים לאכול לידך!"
"יש לך מפית. למה לנקות את הפה עם החולצה?"....

ולא עוזר כלום. כלווווום!
שוב ושוב הוא אוכל עם הידיים.
מתערבב כל כולו עם האוכל, על כל מרקמיו, צבעיו ושומניו.
שוב ושוב נדמה כי זה חזק ממנו.
בעיקר נדמה כי ככה הוא, וכי ככה טוב לו.

ואת?
את נעה בין ההכרח החברתי הזה שבלחנך אותו, להעיר לו ליישר אותו,
לבין הכמיהה לשחרר, להרפות ולאפשר לו להתענג על האוכל.
פשוט.
כמו פעם.
כשהוא עוד היה ממש קטן וזה היה "מותר".
כמו פעם כשזה היה "מתוק".

מזמינה אתכם לקרוא על כל הסיפור הזה,
אבל הפעם מנקודת המבט שלו.
של הילד שלכם.
זה שלא יכול אלא לאכול עם הידיים.

בואו.
תיכנסו ל"טעם" של כל החגיגה הזו.
תהיו שם לרגע איתו.
כמו שהוא.
כמו שהוא כל כך רוצה אתכם גם.
עם ידיים.
נוגע, מלכלך, חי וקיים.
בתיאבון.
https://dalitkaplan.co.il/eatingspagetti/

24/07/2019

"חוטי כביסה"
הוא רק רצה לעזור לה.
בדיוק כמו שהיא ביקשה.
זה הכל.
אז למה, למה לעזאזל שוב הכל התבחבש?!

אלון כותב לאמא על עצמו, עליה ועל חוטי הכביסה.
https://dalitkaplan.co.il/adhdhelpingmom/

15/07/2019

"בוקר"

ואולי עכשיו כשזו רק קייטנה ואין צלצול בשמונה, זה קצת יותר פשוט.
ואולי עכשיו כשהוא כבר מספיק גדול ויכול לישון עד מתי שהוא רוצה בבוקר כי כבר אין לו בכלל קייטנה, אפשר סוף סוף להרפות מעט, אפשר להסדיר נשימה.
לעת עתה.
אבל בשגרה השוטפת ובשגרת בית הספר בפרט, כל בוקר (כמעט) הוא עוד מערכה, לא פעם כזו המסתיימת בתבוסה. תבוסה של מי? של כולנו....
שלו , שלי, של שנינו יחד.

מזמינה אותכם לקרוא את הפוסט "בוקר" ולהציץ דרכו לחווית קימת והתארגנות הבוקר של אלון, ילד עם הפרעת קשב.
מזמינה אתכם לקרוא גם את שני הפוסטים הנלווים לפוסט "בוקר" (ראו הפנייה בגוף הפוסט), אלו המסבירים למה זה כל כך קשה כל בוקר מחדש, וכיצד ניתן להתמודד עם זה כדי שזה יהיה קצת פחות קשה. לכולנו.

"בוקר"- מתוך הבלוג שלי : "פיסות של הווה"
קריאה מהנה.
אשמח לשמוע תגובות.
https://dalitkaplan.co.il/morning/

08/07/2019

"שכחתי"

אלון שוכח הכל.
הוא כל הזמן שוכח.
זה מתסכל אותו,
זה מייאש אותו,
וזה גורם לו להרגיש לגמרי "מקולקל".

מזמינה אתכם להציץ פנימה אל חווית השיכחה של ילדים עם הפרעת קשב.

https://dalitkaplan.co.il/forfettingworkingmemory/

צילם: ארנון אביב

04/07/2019

בפוסט "מכתב לים" אלון משתף אותנו ברגעים בהם הוא סוף סוף מרגיש טוב עם עצמו.
משהו בחיבור שלו לים, לגלים ולגלשן גורם לו להרגיש ממוקד, יציב, אסוף, זקוף ויפה.
כל אלו הינן חוויות מאד שונות משלל החוויות הדומיננטיות יותר בחייו, כאלו המכילות איכות של "לא הצלחתי", "שוב אכזבתי", "שוב הייתי פחות טוב מאחרים" וכיו"ב.....
ילדים עם הפרעת קשב חווים את עצמם לרב כ"מקולקלים". משהו שם כל הזמן לא מדוייק, משהו שם כל הזמן דורש תיקון ושיפור.
על רקע החוויה הדומיננטית של "קילקול", חיוני הדבר שיהיו להם גם מרחבים בהם הם יוכלו לחוות את עצמם אחרת- מצליחים, אוהבים, אהובים, ממוקדים ובעיקר מאושרים.
מרחבים בהם הם יוכלו להתחבר ל"יש" שיש בתוכם ולא רק ל"אין".
ויש בתוכם המון!!!!
מוזמנים לקרוא את הפוסט בלינק

ובסופו של יום, התפקיד הכי חשוב שלנו ההורים, הוא לעזור לילד למצוא את הדבר הזה שעושה אותו מאושר. עלינו לעשות הכל כדי שהוא יהיה מחובר לחזוקות שלו, כדי שהוא יידע שיש בו הרב...