27/02/2021
בגיל 25 עליתי לארץ מאנגליה והייתי כבר נשואה. בסוף השבוע שהייתי צריכה להיפרד מהמשפחה, אימא הייתה עצובה ואני חשבתי שזה בגלל שאני נוסעת לארץ אחרת. מאוחר יותר התברר לי שיום לפני שאני נפרדתי מהמשפחה, היא גילתה שיש לה סרטן שד.
אחרי כמה שנים התקשרו לספר לי שלאימא חזר הסרטן בפעם השלישית.
אחותי הייתה בת 35 גילו סרטן שד. אימא ובת חולות יחד בסרטן שד.
חשבתי לעצמי שזה מוזר
למדתי קבלה וחיבור גוף ונפש. חשבתי שאני מחוברת לגוף שלי ולי זה לא יקרה.
כשהגעתי לגיל 35, ממש כמו אחותי, מיששתי גוש. הלכתי לכירורג במרפאת שד.
עשו לי אולטרה סאונד והופניתי לביופסיה.
שכבתי על המיטה וראיתי מולי את אימא שלי עם סרטן שד ואת אחותי עם סרטן שד והבנתי שעכשיו התור שלי.
אנחנו חמש נשים במשפחה וזה היה כמו קללה.
שאלתי את הכירורג: "מה זה ששלוש נשים במשפחה שלי קיבלו סרטן שד?" והוא ענה לי: "מקריות".
חזרתי לארץ אחרי השבעה של אימא והתחלתי לשאול שאלות על סרטן שד גרורתי גנטי. הכירורג אמר לי שאני לא צריכה לעשות את הבדיקה הגנטית הזו. ניסיתי להתייעץ עם רופאים נוספים, אבל אף איש רפואה שפניתי אליו, לא נתן לי מענה לשאלות שלי על סרטן שד גרורתי גנטי.
חיפשתי חומר בחו"ל על סרטן שד גרורתי גנטי ומצאתי עמותה שעוסקת בדיוק בסוג זה של סרטן.
הסיפור במלואו והאטימות הלא תאמן שנתקלה מהמערכת הרפואית, והוביל את ליסה לייסד את עמותת "ברכה" לסרטן תורשתי. לקרוא בספר דף 75
לרכישת הספר באתר www.lilit-b.com ובטל' 052-2925341 ויישלח אליכם.