10/05/2023
אם אתם הורים לילדים שסובלים מחרדה, אתם בוודאי מכירים את זה, שהילד החכם. העצמאי, שיודע להסתדר כל כך טוב בעצמו, פתאום צריך אתכם לידו ואיתו רוב הזמן.
אתם מוצאים את עצמכם מנוהלים על ידי פחדים של ילד, שמסרב ללכת לבד לחברים, לישון בחדר שלו, להכנס למעלית, לנסוע באוטו, או שהוא מסכים לכל אלה, אבל רק כשאתם לידו. ואם זה לא מספיק, אז החששות שלכם - אולי אתם מפספסים משהו? אולי עושים משהו לא נכון? אולי אתם בכלל אשמים ? והשאלה מה יהיה ? והאם זה יעלם יום אחד, כמו שזה הופיע, ומה אם לא? ומה אם? ואם ?
בפוסט הזה אעשה קצת סדר ואענה על כמה שאלות מרכזיות, שחוזרות בפניות של הורים אלי.
המצוקה העיקרית, אותה חווים הורים לילדים שסובלים מחרדות, נובעת מכך שהחרדה מתחילה לנהל את החיים בבית. והיא מנהלת תובענית ואיומה.
הם מוצאים את עצמם משנים את סדר היום, מוותרים על דברים שחשובים להם או עושים דברים שהם לא רוצים, והכל כדי - להפחית את החרדה של הילד/ה.
למה זה בכלל קורה? למה חרדה של הילד שלנו מנהלת אותנו כל כך?
ובכן – זה כי ככה אנחנו מתוכנתים, ביולוגית.
כן, כן. פחדים שמרו ושומרים עלינו לאורך שנות קיומנו. אם לא היינו פחדנים, לא היינו שורדים.
פחד הוא רגש בסיסי, ראשוני, שמתעורר כשאנחנו מזהים סכנה, אמיתית. כמו - דב ביער, או מכונית שמתקרבת אלינו במהירות. הוא מניע אותנו לפעולה, כדי להגן על עצמנו מפני הסכנה.
חרדה, לעומת זאת, דומה מאוד לפחד מבחינת החוויה והתחושות, רק שהיא מתעוררת כשמשהו מזוהה בטעות כמסוכן, אבל הוא לא באמת כזה.
כשהילדים שלנו פוחדים ומאותתים לנו שהם חווים תחושת סכנה, מופעלת מערכת ההתקשרות בין ההורה לילד, אנחנו מתגייסים להגן עליהם מפני סכנה וגם לווסת ולהרגיע מפני חרדה.
אז אם זה טבעי אז ככה נכון לעשות ?
אז זהו שכאן התשובה היא – לא בהכרח. (זוכרים את ההבדל בין פחד לחרדה?)
אנחנו מגיבים כך באופן טבעי, אבל כשאנחנו מתאימים את עצמנו לתגובה של הילד, כדי שלא ירגיש את החרדה, בין אם על ידי שמאפשרים לו לישון במיטת ההורים כי הוא פוחד מהחושך, נמנעים מלצאת בערב, כי הוא לא רוצה להשאר לבד או לא מזמינים הביתה אורחים כי הוא נלחץ כשיש סביבו אנשים, אנחנו אמנם מפחיתים את החרדה שלו בטווח המיידי, אבל בטווח הארוך, ההימנעות גובה מחיר. הילד לא לומד להתמודד ומקשר בין נוכחות ההורה, להפחתת החרדה. בשורה התחתונה - הוא לא לומד לווסת ולהרגיע את עצמו בעצמו. ומי כמונו יודע כמה המיומנות הזו הכרחית להמשך חייו.
מחקרים מראים באופן חד משמעי, שיש קשר בין מידת ההתאמות שעושים ההורים בהתנהלות שלהם, במטרה להפחית את החרדה של הילד, להחמרה בתסמיני החרדה של הילד בטווח הארוך.
במלים אחרות - ככל שנלווה אותו יותר, נחזיק לו את היד כשהוא פוחד וכו', כך אנחנו מחזקים את החרדה שלו בטווח הארוך.
ואיך זה קורה?
הורים שעושים כל שהם יכולים כדי להפחית את החרדה של הילד:
1. מעבירים לו מסר שהוא זקוק להם כדי להירגע .
2. הילד לא לומד שחרדה היא כמו גל, שיעבור בכל מקרה. מכיוון שהוא חווה את הגל הזה כשהוא עולה, ואז ההורה מגיע "להציל" אותו, הוא לא מודע לכך שהגל הזה גם יורד מעצמו, ומקשר את ירידת החרדה עם נוכחות ההורה.
אז מה עושים?
1.נותנים תוקף. מפגינים הבנה, הכרה וקבלה לחוויה של הילד. מה שהוא חווה זה אמיתי וגורם לו סבל.
2. עושים הבחנה בין מה שמסוכן למה שרק מפחיד,
ומביעים אמון ביכולת שלו להתמודד עם החרדה .
3.רגע, מה? הוא פוחד ונעזוב אותו לבד?
בתור התחלה, אנחנו יכולים לתרגל איתו להמתין קצת,
ולנסות להתמודד בעצמו, להזכיר שהוא במקום בטוח,
לתרגל נשימות עמוקות או להסיח את הדעת למשהו
שנעים לו לעשות ולדעת שהגל הזה, יעבור.
אם אתם מעוניינים לקבל כלים נוספים, כדי לעזור לילדים שלכם להתמודד במצבי חרדה, שלחו הודעה לוואטסאפ הפרטי שלי, ואשלח לכם במתנה קובץ שמכיל מקבץ כלים שתוכלו לתרגל עם הילדים.
אם יכול להיות רלוונטי לאנשים אחרים שאתם מכירים, מוזמנים לשתף.
