09/07/2025
מענה מקצועי לא נמסר על רגל אחת בשיחה ראשונית
או במענה לפוסט בפייסבוק
ובטח לא דרך מילים נחרצות, שקובעות מיד שזו הבעיה,
ובפרט שאין בידי האנשים איתם אתם מתייעצים: את התמונה המלאה.
נתחיל בשיתוף:
לפני כמה חודשים פנו אליי זוג הורים, שהילד שלהם הוא ילד רגיש מאוד.
אחרי שהכרתי את הילד ואת ההורים -
גיליתי ילד עם מערכת בהלה רגישה מאוד.
הוא מתנהל מאוד באיטיות, בזהירות, (גם עם ההורים וגם במסגרת החינוכית)
נמנע מעימותים חברתיים,
יש קושי לווסת את הרגשות והוא חווה הרבה הצפות רגשיות מהירות,
יש קשיי פרידה מההורים,
יש היצמדות גבוהה להורים ולמבוגרים בגן.
היום שלו במסגרת ככל הנראה ארוך לו מדי, ממה שהמערכת הרגשית שלו יכולה להחזיק,
והוא נרדם בכל צהריים בקלות ובמהירות בגן או בבית.
אחרי שהייתה בידי את התמונה המלאה, על פי נקודת מבטי המקצועית :
מצאתי שההורים הם הורים רגישים בעצמם,
שיש כאן צורך בתהליך משולב עם ליווי צמוד להורים.
והמלצתי שיפנו להדרכת הורים צמודה עבורם.
האמא חזרה אליי, אחרי שפנתה למדריכת הורים,
וסיפרה שהמדריכה אמרה לה נחרצות שילד בגילו לא אמור לישון כבר שנת צהריים, ואם יש קושי בבית סביב השינה בערב - כדאי להוריד לילד את מנוחת הצהריים באופן גורף בגן ובבית.
(התערבות ממוקדת בסימפטום ההתנהגותי – שיוביל לקריסה של הילד בשעות הערב – במטרה להקל על ההתמודדות ההורית)
פניתי למדריכת ההורים כדי להבין את פשר הנחרצות.
מההתכתבות שלי איתה הבנתי שהיא קיימה רק שיחה טלפונית מקדימה עם האמא.
לא בתוך תהליך טיפולי,
מתוך מקום שהאמא ניהלה את השיחה למקום של מנוחת הצהריים - כי זה הקושי העיקרי של ההורים כרגע : הם עייפים ומותשים בעצמם. (ובצדק..זה באמת יכול להיות מתיש)
והמדריכה הזו חיזקה את האמא מתוך זה שהיא הרגישה שזה מה האמא צריכה או רוצה לשמוע. מבלי לקחת בחשבון את התמונה המלאה ואת הילד.
היא לא מכירה אותו הרי *וגם לא את הוריו*
אם העצה של מדריכת ההורים, שלא פגשה את ההורים לתהליך טיפולי מלא, הייתה פשוט מתקבלת - הדבר עשוי היה לייצר מתח וסטרס גדולים יותר על הילד.
תחנת העגינה היחידה שלו ביום הארוך במסגרת - היא מנוחת הצהריים. שם הוא משחרר את הדריכות והאחיזה ונותן לגוף ולנפש מנוחה קצרה.
נפש של ילד היא לא סכמה או תבנית.
היא לא לינארית והיא לא הולכת יד ביד עם מה שכתוב בספרים מבחינת התפתחות וגיל.
בקליניקה אני לא מוותרת על בירור איך הילד במסגרת.
ופעמים רבות אני מקיימת שיחה גם עם הגננת או המורה - ככל והקושי של הילד עולה ונצפה גם או רק במסגרת החינוכית.
אני חייבת את התמונה המלאה.
וזו הסיבה שאני אישית לא נותנת טיפים להורים,
ואני גם לא נותנת מענה על רגל אחת,
או על סמך כמה משפטים בפוסט שלא משקף דינמיקה ביתית, הורית ומשפחתית.
זה פשוט לא מקצועי בעליל.
מענה מקצועי חייב להיות מותאם:
למקום ההתפתחותי של הילד,
להבנת הצורך שמתחת להתנהגות (ולא פלסטר שמטפל בהתנהגות אלא טיפול לצורך העמוק שבשורש),
לדפוס ההורות
ולהבנת החיבור והקשר של ההורים עם הילד
והמענה שהם יכולים ונותנים כיום.
