שקט נפשי - טיפול cbt ואשפוז ביתי פרטי לשיקום הנפש

01/06/2025

לקראת חג השבועות – רגע למחשבה על הנפש שלנו

בחג הזה, שמסמל שפע, התחדשות ומתן תורה אנחנו מרבים בטוב. שולחנות מתמלאים במטעמים, בתנובה, במשפחתיות.

אבל בתוך כל זה – אולי כדאי שנשאל גם:
מה המזון של הנפש שלי?
מה מחזק אותה, מה מעשיר, מה מרגיע?

כמו שהגוף שלנו זקוק להזנה יומיומית – גם הנפש צריכה מזון רגשי.
פסק זמן. שיחה טובה. הקשבה. חיבוק. טיפול.

אם יש משהו שמכביד, אל תישאו אותו לבד.
אם אתם מזהים עייפות נפשית – אצלכם, או אצל הילד שלכם – אל תתעלמו ממנה.

שבועות הוא חג של קבלה. אז אולי ננצל אותו כדי לקבל גם את עצמנו – עם הקושי, עם הרגש, עם כל מה שאנחנו.

מאחלת חג מלא שקט פנימי, חמלה עצמית, ואומץ לבקש עזרה כשיוצאים מהאיזון.
כי גם זה חלק מהשפע.

17/05/2025

היא התיישבה מולי וניסתה לחייך.
רציתי לשאול מה שלומה, אבל היא הקדימה אותי:

“אני עייפה. אין לי בשביל מה לקום בבוקר. כל דבר קטן מרגיש כמו הר שלם.
אני יודעת שזה נשמע מוגזם… אבל זה אמיתי.”

וכשהיא אמרה את זה – לא ראיתי נערה שרוצה תשומת לב, או דרמה, או הקלה.
ראיתי נערה שויתרה.

או יותר נכון – נערה שניסתה כל כך הרבה פעמים, עד שהתחילה להאמין שלא שווה לנסות יותר.

בתוך תוכה היא מחזיקה מחשבה אחת, שמנהלת לה את כל החיים:
“אני לא אצליח. אני לא שייכת. אין טעם.”

והדבר הכי מבלבל בלהיות הורים ברגעים כאלה,
זה שאת רואה שהילדה שלך סובלת, אבל אין לך מושג מה לעשות.
את רוצה לעזור ולא יודעת איך.

ואת נשארת עם הלחץ, עם הדאגה, עם התחושה שאולי את מפספסת משהו חשוב, קריטי…

אבל יש דרך.
לא קסמים.
לא פתרונות מהירים.

תהליך. כזה שמכבד את הקצב של הנערה, את המקום שבו היא נמצאת, ויותר מהכול – מזכיר לה לאט־לאט:
מחשבה היא לא עובדה.
והעייפות לא חייבת להיות הסוף של הסיפור.

12/05/2025

חוסר ביטחון? קושי חברתי?

הקבוצות שלנו נבנו במיוחד לנוער שמרגיש לבד – הקבוצות נפתחות עכשיו לרישום.
בקליניקה בלב רמת גן :
מפגשים שבועיים בקבוצות קטנות של 6-8 משתתפים (בהתאמה קבוצתית)
בשיטת CBT עם תרגול מעשי, דינמיקה קבוצתית וליווי רגשי ואישי.

למי זה מתאים?
לבני נוער בכיתות ז׳–י״ב עם קושי חברתי, ביישנות, דימוי עצמי נמוך או חרדה חברתית

מה יוצא להם מזה?
• יותר בטחון
• חברויות חדשות
• תחושת שייכות אמיתית

מי מנחות הקבוצה?
צילה דאי – אחות פסיכיאטרית ומטפלת CBT מקימת קליניקת "שקט נפשי" ברמת גן.
בעלת ניסיון של מעל 10 שנים בטיפול פרטני וקבוצתי בנוער ומבוגרים, והכשרה בהנחיית קבוצות.
אלינור כהן – עובדת סוציאלית קלינית עם תואר שני והתמחות בטיפול בילדים ונוער. מנחת קבוצות חברתיות ובעלת קליניקה בחולון. ניסיון וותק של שנים רבות במערכות בריאות הנפש.

**הזדרזו להרשם מקומות אחרונים הפעילות בקבוצות נפתחת בעוד כשבועיים**.

11/05/2025

היא לא מבקשת להיות פופולרית.
רק מישהי אחת… שתהיה איתה.

היא בת 14. ילדה מקסימה, עדינה, חכמה – ובלתי נראית.
לא בגלל שאין לה מה להציע,
אלא כי פשוט – אין לה עם מי.
אז היא מוותרת.
על טיולים.
על מסיבות.
על פעילויות של סוף שנה.
כי כשאין לך עם מי להיות – הכל נהיה מאיים.
לא כיף. לא שווה. לא אפשרי.

השבוע היא אמרה לי :
“אני תכף מסיימת את כיתה ח’,
ובעוד רגע מתחיל התיכון
ואני מפחדת שכל זה ימשיך גם שם…”

והלב שלי נשבר.
כי זה לא שהיא לא רוצה. היא רוצה.
אבל כל כך הרבה פעמים ניסתה – ונדחתה, שלא נשאר לה אומץ.

אפשר לעזור לה. באמת.
לא בכוח. לא בהרצאות. לא ב”פשוט תגידי שלום”.
אלא בליווי רגשי, בקבוצה בטוחה, עם מתבגרים אחרים שמרגישים בדיוק כמוה.

כאן היא תלמד
איך ליצור קשר בלי לשכוח את עצמה.
איך לדבר בלי לחשוש מ”לצאת מוזרה”.
איך להרגיש שייכת – באמת.
כי אין דבר חזק יותר מנערה שמבינה פתאום,
שלא רק שהיא לא לבד,
אלא שיש מקום שמקבל אותה בדיוק כמו שהיא.

אם יש לכם בבית ילדה שוויתרה,
תנו לה הזדמנות לחוות קשר אחר.
כזה שלא מחייב אותה להשתנות
רק להיות.

28/04/2025

23/04/2025

את לא מבינה שאין לי עם מי להיות?"

איך היה בבית ספר?
סבבה.
עם מי דיברת בהפסקה?
לא זוכרת.
מה זאת אומרת לא זוכרת? דיברת עם מישהי?
לא.
ומה עשית?
כלום.
כלום?! אז עמדת לבד כל ההפסקה?
כן.
ולא ניסית להצטרף למישהי? למה לא דיברת עם אלה או עם נועה?
כי אין לי עם מי להיות.
אבל יש לך חברות, לא? אתן מדברות בווטסאפ...
אמא.
מה אמא? אני רק שואלת.
את חופרת!
כי אכפת לי!
אני לא רוצה לדבר על זה יותר.
(שתיקה)
(כתפיים מתכווצות)
(מבטים שמתחמקים. דממה שלא נשברת)
היא לא התפרצה. לא צעקה.
אבל משהו בה נסגר – חזק.
כי היא לא רוצה להסביר שוב.
לא רוצה להרגיש אשמה על משהו שגם ככה כואב לה.
היא שומעת את הדאגה שלך,
אבל כשהיא עטופה בלחץ – היא מרגישה כמו כישלון.
ויותר מהכול – היא רק רוצה לדעת
שגם אם אין לה עם מי לדבר בהפסקה,
יש לה עם מי לשתוק בבית.

20/04/2025

"האם זה מאוחר מדי להציב גבולות?"

זו שאלה שחוזרת הרבה.
הורים שמרגישים שפספסו את הרכבת.
שהילדים כבר גדלו, התרחקו, סגרו את הדלת,
ועכשיו – כל ניסיון להחזיר שליטה נתקל בהתנגדות, זלזול או התעלמות.
והלב שואל בשקט:
"אם לא עשיתי את זה בזמן – זה אבוד?"
אז לא. זה לא מאוחר מדי.
זה אולי יותר עדין, יותר איטי, יותר סבלני – אבל זה לגמרי אפשרי.
בגיל ההתבגרות, הגבולות נראים אחרת.
זה כבר לא "שעה קבועה לשינה",
אלא "איך מדברים בבית",
"מה הגבול במריבות",
"עד איפה אני מאפשר – ומתי אני עוצר".
וגם אם בעבר לא הצבתם גבולות
הנפש של הילד עדיין כמהה למבוגר יציב מולה.
כזה שלא מפחד ממנו.
כזה שלא מוותר כשהוא בודק את הגבול שוב ושוב.
גבול בגיל ההתבגרות לא נועד לשלוט.
הוא נועד לחבר.
הוא אומר:
“אני כאן. אני רואה אותך. גם כשאתה מתרחק. גם כשאתה מתנגד. אני עדיין שומר עליך.”
ולפעמים, דווקא מתבגר שלא חווה גבולות ברורים בעבר –
מרגיש הקלה כשמבוגר מציב אותם עכשיו.
כשהמבוגר נשאר יציב מול הסערה שלו – ולא נבהל.
זה אף פעם לא מאוחר מדי – להציב גבול שהוא גם חיבוק.
גבול שלא מגיע מכעס – אלא מאהבה.
שלא נועד "להחזיר שליטה" – אלא להראות לילד שיש מישהו שאפשר להישען עליו,
גם כשהכול בפנים מרגיש מבולגן.

17/04/2025

מתי גבול הוא הצלה – ולא עונש?

הרבה הורים פוחדים להציב גבולות.
הם מפחדים להיתפס כקשוחים מדי,
מפחדים לפגוע בקשר,
מפחדים שהילד יתרחק – אם “נכביד” עליו יותר מדי.

אבל גבול – כשהוא נכון – לא סוגר.
הוא מחזיק. הוא מחבק. הוא מציל.

גבול הוא לא קיר – הוא מגן.
הוא אומר לילד: “יש פה מבוגר שאכפת לו מספיק כדי לעצור אותך. לא כי אתה רע – אלא כי אתה חשוב.”
כי ילד – גם בגיל ההתבגרות – צריך לדעת שיש מסגרת.
שמישהו רואה אותו גם כשהוא מתבלבל.
שיש קווים ברורים שגם כשעוברים אותם – לא מאבדים את ההורה.

השאלה האמיתית היא איך מציבים גבול:
• האם זה נאמר בכעס? או מתוך שקט פנימי?
• האם זה בא “להחזיר שליטה”? או כדי לשמור על הילד?
• האם אנחנו מציבים את הגבול כי נמאס לנו – או כי אכפת לנו?

גבול יכול לנבוע מאהבה – ומלחץ – גם יחד.
גבול שמונע מלחץ – מרחיק.
אבל גבול שמונע מאהבה – מחבר.

ילדים, גם אם הם מתנגדים לגבול – זקוקים לו.
הם צריכים להרגיש שיש מבוגר שהוא יותר חזק מהם,
לא בכוח – אלא בנוכחות.
שהוא לא יקרוס גם כשהם דוחפים אותו לקצה.
שהוא לא ייבהל מהסערה שלהם – אלא יעמוד שם, יציב, ויגיד:
“אני איתך. וגם כשאתה כועס – אני לא עוזב אותך.”

וזה, אולי, הביטוי הכי עמוק לאהבה הורית:
לא רק להיות שם כשהם מתוקים ונעימים –
אלא גם כשקשה, גם כשהם לא רוצים אותך – לדעת להציב קו שמחזיק אותם שלא יפלו.
גבול הוא לא עונש. גבול הוא יד מושטת.
ולפעמים – זה בדיוק מה שהילד צריך כדי לא ללכת לאיבוד.

13/04/2025

זה יכול להיראות אחרת. באמת.

אם הילד שלך מתמודד עם קושי חברתי, אם את רואה אותו נסגר, נמנע או פשוט לבד.
אל תחכי שהוא יגיד משהו. לרוב, הם לא אומרים.
אבל הם מרגישים. חזק.

הקבוצות שלנו נבנו בדיוק בשביל זה.
סביבה בטוחה, מקצועית, מכילה, שמובילה לצמיחה אמיתית, בקצב שלו, בהנחיית עובדת סוציאלית קלינית ואחות פסיכיאטרית ומטפלת CBT.

רוצה לבדוק אם זה מתאים?
אנחנו כאן כדי להקשיב, להבין, ולעזור לכם להתחיל תהליך שיכול לשנות הכול.

10/04/2025

היא יושבת לבד. ואת כבר לא יודעת איך לגשת אליה.

יש הורים שצריכים לדאוג כשהילד שלהם לא מדבר בשיעור.
ויש הורים שצריכים לדאוג כשהוא לא דיבר כבר שבוע עם אף אחד.
כשהוא תמיד לבד בהפסקה.
כשהיא לא הולכת לאף חוג, לא לישון אצל אף אחת.
כשהם כבר לא שואלים “מה שלומך” – רק כדי לא לחטוף “תעזבי אותי”.

אם את שם – אני מכירה את המקום הזה.
לא מהספרים. מהקליניקה. ומהחיים.

יש בני נוער שלא מצליחים להשתלב.
לא בגלל שהם בעייתיים.
כי הם רגישים יותר. עדינים יותר. לפעמים קצת אחרים. לפעמים פשוט פצועים.

הקבוצות החברתיות שאני מנחה הן לא “טיפול חברתי”.
הן מרחב.
שקט. בטוח.
שמבינים בו גם שתיקה.
שלוקח נערים ונערות שמרגישים כך, ומחבר אותם. אחד לשני. ולאט־לאט גם לעצמם.

אני לא מבטיחה קסמים.
אני כן יכולה להבטיח שנראה את הילד שלך – באמת.

חייגו עכשיו! 03-5222739 אם אתם מרגישים שהילד שלכם לא מצליח להשתלב חברתית, כשהקשרים החברתיים לא נבנים לבד – טיפול נכון יכול לשנות את הכל. תנו לו את הכלים לבנות קשרים אמיתיי...

07/04/2025

“אמא אחת ששינתה מסלול”

היא לא רצתה שיגידו לה שהיא מגזימה.
היא גם לא חיפשה להציל אותו – רק להבין איך לעזור.
אז היא חיפשה, קראה, התייעצה…
ובסוף התקשרה.
שעה אחר כך כבר התחלנו לבנות תוכנית.

שלושה חודשים עברו.
הוא לא התאשפז.
הוא לא נפל.
הוא פשוט קיבל סיכוי – בזמן.

לפעמים כל מה שילד צריך, זה אמא אחת שלא מוותרת.

05/04/2025

*“אני בסדר”*

שתי מילים.
משפט ההגנה הכי משוכלל שראיתי.
כי מאחוריו יש לפעמים חרדה.
לפעמים דחייה.
ולפעמים ילדה קטנה שאף פעם לא הרשתה לעצמה להיות לא בסדר.

אז אם מישהו שקרוב אליכם אומר שהוא “בסדר” – תשאלו אותו פעם שנייה.