15/05/2026
“בעזרת ה׳ יהיה טוב” — או ההרגל לפספס את מה טוב?
המשפט שנשמע הכי אמוני
הוא לפעמים המשפט הכי מרדים.
“יהיה טוב בעזרת ה׳”
נשמע כמו אמונה —
אך שווה לעצור רגע ולשאול בכנות:
האם אני באמת רואה את הטוב…
או דרך “אני המאמין” שבי אני דוחה אותו לעתיד?
כי ברגע שאני אומר “יהיה טוב” —
אני כבר קובע שמה שיש עכשיו
עוד לא טוב.
וזה לא רק דיבור.
זו תפיסת חיים.
חיים שמתרחשים עכשיו —
או חיים שמחכים להתחיל “אחר כך”.
וכאן נכנס העניין העמוק של “עזר כנגדו”.
“כנגדו” זה לא מישהו בחוץ.
זה בדיוק מה שקורה בפנים:
הסיפור, הפרשנות, הפחד וההרגל להגיד
“זה עוד לא זה”.
אך כשהאדם מפסיק להיאחז בסיפור
ה“כנגדו” לא נעלם.
הוא מתהפך.
הוא הופך ל“עזר”.
לא כי המציאות השתנתה
אלא כי הראייה השתנתה.
ובמרחב הזה נזרע באדם משהו חדש:
לא לחכות לטוב — אלא לבחור לראות אותו.
אז מה זה באמת “בעזרת ה׳”?
בעתיד המדומיין — זו דחיית הטוב.
בהווה — זו נוכחות הטוב.
ובנוכחות אין “יהיה טוב”.
יש גילוי פשוט:
הטוב לא נעלם — הוא רק כוסה בפרשנות.
והשאלה היחידה שנשארת היא:
את/ה מחכה לטוב… או בוחר/ת לראות אותו כבר עכשיו?
