אורית שמש - דיאטנית קלינית ותזונאית ספורט

16/05/2026

מחשבה לשבת –
ואיך לא...נועה קירל ו"את הכי יפה שטעים לך"

שניה לפני שנדבר על השיר, מידע חשוב -
ישראל נמצאת במקום הראשון מבין 33 מדינות מערביות, ברמת העיסוק וחוסר שביעות הרצון של בני הנוער שלה מהגוף שלהם.
מקום ראשון.
ראשונים בכמות הדיאטות, השנאה העצמית, העיסוק באוכל ובמשקל בקרב בני ובנות נוער...

יופי לנו.
אז אחרי שחגגנו, בואו נחזור לנועה קירל.

על פניו, ואני באמת מאמינה שזו הייתה הכוונה של נועה, זה שיר שרוצה לעשות טוב.

נועה, מודל להערצה שחוצה גילאים, אומרת "יאללה, שחררו דיאטות, לא זה מה שיעשה אתכן יפות, להפך. תאכלו בכיף! תהנו, ודווקא אז תהיו יפות!"
אמירה יפה סה"כ.
אבל זה לא המסר שעובר.

ואני לא מדברת על המילה "מחר" שחוזרת שוב ושוב ומשאירה אותי סקרנית לשמוע מה כבר יקרה בבוקר?
מה יכול לקרות אחרי שאוכל ארגז צ'יפס בביקיני על שפת הבריכה ואבלוס המבורגר תוך כדי רכיבה על אופני כושר?!
(ניחוש מהיר: בחילה ורצון להקיא, שנאה עצמית, ואולי אפילו הקאה יזומה או יום צום...)

אני כן רוצה לדבר על האשליה שנועה מתחזקת פה (ואולי לא בכוונה) עבור אילו שעושים מיליארדים על גבינו.
תעשיית המזון, תעשיית דיאטות הבזק, מכוני הכושר, התרופות, הטיפוח, התוספים והזריקות, כל אילו משלבים ידיים, ודוחפים לנו מצד אחד מודל יופי בלתי מושג של רזון, פנים חלקות, שער גולש ושפתיים בולטות, ומצד שני תרבות של נהנתנות, בליסה ושתייה ללא חשבון.

מצד אחד תלבשי חולצת בטן קצרצרה, מכנס צמוד ותתאמני מלא, ומצד שני, תאכלי כל שבא לך, בכל מקום, בכל מצב, בכל כמות. בדיוק כמו נועה בקליפ – אוכלת הרבה, רע, עושה (תוך כדי) מלא כושר, עד שהיא נשכבת מותשת על האופניים, ועדין נראית מדהים בבגדי גוף צמודים בכל צבע.

מניעת הפרעות אכילה?
הצחקתם אותי.
ככה, בדיוק ככה, נראית אכילה מופרעת.

08/05/2026

מחשבה לשבת

באחד הפורומים בהם השתתפתי השבוע, נעצרתי מול שם ייחודי של אחד המרצים. לקח לי רגע להיזכר שאני באמת מכירה אותו.
מבית הספר.
הנושא שהוא הרצה עליו היא פחות רלוונטי עבורי, אבל נכנסתי לראות. בכל זאת, מכר מהילדות.

והסתכלתי על האדם שהופיע מולי על המסך. מילד גמלוני עם קול גבוה משקפיים והליכה כפופה, גדל גבר זקוף, שמקרין ביטחון עצמי עמוק ושקט פנימי. אה, וגם בלי משקפיים.
והרגשתי שאני נמלאת הערכה. איזה שינוי מטורף הוא עבר!
עבר?
אולי עשה?

הבחור עשה עבודה. חוץ מלעשות ניתוח לייזר, או לשים עדשות שזה החלק הקטן והקל בשינוי, ניכר שהוא עצמו עשה תהליך שינוי. הוא נראה אדם שגידל יכולות, ביטחון בעצמו, וברור שזה לא "קרה לו", ובטח לא "פתאום", ביום אחד.

כדי להיות אדם עם ביטחון עצמי אתה צריך לעבוד קשה מאד. ביטחון עצמי אמיתי מושג רק עם התנסויות, כישלונות, למידה, אכזבות, וכמובן גם הצלחות שמצטברות.

וברור לי שאם הייתי שואלת את אותו ילד, אז לפני יותר מ 30 שנה, אם הוא רוצה עכשיו להיות בעל ביטחון עצמי, הוא היה ללא ספק "קונה" ומוכן לשלם לי הרבה.
אבל האם התוצאה הייתה זהה? לא.

אין תחליף לעבודה הקשה
עבודה בה האדם יוצר את מי שהוא רוצה להיות, ולא רק "משחק ב-כאילו".

ומעניין לחשוב למה, בכל מה שקשור למשקל ולאוכל נדמה לנו שזה עובד הפוך.
נרזה, ואז נהיה האנשים ש...(שמחים/יפים/בטוחים בעצמם/מצליחים...)

במה שקשור לנראות אנחנו מתקשים מאד להחזיק "דרך", ולהפנים את המשמעות של ללכת בה.
אנחנו מחפשים קיצורים, תוצאה המהירה, ומאד חסרי סבלנות כלפי עצמנו אם הדברים לא קורים באופן או בקצב שציפינו.

אנחנו שוכחים שגם האכילה שלנו היום, היא שיקוף של האדם שאנחנו עכשיו.
ולכן, גם אם המשקל ישתנה ואני לא – זה לא יחזיק מעמד.

אבל אם נשנה את דפוסי האכילה שלנו באופן עמוק, גם בנו יהיה שינוי. והשינוי בנו הוא זה שיחזיק את המשקל ואת דפוסי האכילה לאורך החיים.

ועוד משהו קטן, שאולי בהתחלה לא תסכימו איתי לגביו,
אבל אני מקווה שתסכימו להרהר בו -
מה שווה להיות רזה אם לא הפכת בדרך ל"שם" להיות אדם בריא, אנרגטי, שיודע לווסת את האכילה שלו, שיודע להנות מהאוכל ומהגוף שלו?

מה אתם אומרים? אשמח לשמוע.
שבת של שלווה

04/05/2026

היי,
יצרתי קבוצת וואטצ'אפ שקטה,
בקבוצה אשלח את לינקים לכתובות שלי, הדרכות, ותכנים אחרים שאני מייצרת עבורכם בנושאי תזונה וספורט.

הקבוצה מיועדת לספורטאים, הורים לספורטאים, ומי שספורט הוא חלק מחייו ורוצה "לעשות את זה" כמו שצריך.

זה יהיה תוכן מקורי שלי, כמו שאני יודעת לכתוב ולהנגיש,
בתדירות של פעם בחודש עד פעם בשבוע.
(אפשר להסיר כמובן בכל שלב)

אשמח ממש לפגוש אותך גם שם! 💐

הלינק לקבוצה -

WhatsApp Group Invite

19/04/2026

תשמעו קטע.
התחשק לי עוגת גבינה כמו במלון, החמה הזו, הלבנה-צהובה-חומה, פשוטה וכל כך טעימה. מצאתי מתכון והכנתי. יצא מעולה.
וכשהילדים טעמו, הם אמרו "זה הגביניות של סבתא אסתר"...

ולקח לי זמן להיזכר שזה באמת עוגה שאמא שלי הייתה מכינה לאבא שלי!
היא קיבלה את המתכון מדודה שושי או דודה שולה, שאבא כל כך אהב את העוגות שלהן, והייתה מכינה אותה לו, ולנו.

והעוגה הזו "התחשקה" לי בלי שבכלל ידעתי בדיוק, אבל בדיוק, ביום השנה שלו.
אז הדלקתי נר זיכרון, דמעתי ו...אכלתי.
בשבילי ובשבילו.
כי אם יש משהו שאבא שלי מאד אהב (חוץ משחייה, ריקודים, מוזיקה, המשפחה שלו, ועוד) זה לאכול טוב...

****
אנחנו באמצע שבוע הזיכרון, שמתחיל ביום הזיכרון לשואה וממשיך ליום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה,
ופתאום באמצע מופיע יום זיכרון אחר – של אבא שלי.
וכאילו, מה יש לומר?
הוא נפטר סה"כ בגיל מפואר של 77, זכה לילדים, לנכדים, לחיים טובים ובריאות מלאה ממש עד שנותיו האחרונות.
יותר מזה, מה אפשר לבקש?
תאורטית? אין.
פרקטית? כל כך הרבה.

כשאוהבים, קשורים, ומחוברים אין יותר מדי זמן יחד,
וביחסים של הורים וילדים שהם יחסים שמשתנים כמו אקורדיון, לפעמים קרובים מאד, לפעמים רחוקים, החוויה הזו יותר חזקה. לפחות עבורי.

אז אבא שלי, תודה על כל רגע, על כל חיבוק, על כל חיוך וצחוק.
תודה שלמדת אותנו את השמחה שבהנאות קטנות כמו אכילה ותנועה,
ועל הזכות ללמוד ממך לתת לאחרים, גם דרך האפשרות לתת להם להיות עבורך, בין אם זה לאפות לך עוגה או לעזור לך לקום מהמיטה.

אני אוהבת אותך.

19/04/2026

שנתיים בדיוק למותו של אבא שלי.
הוא נפטר מסרטן אמנם, או מדלקת ריאות שהתפתחה כתוצאה מהסרטן,
אבל הגורם כנראה לכל זה היה משהו אחר
IPF
מחלת ריאות נדירה, שלא ברור עדיין מה הגורם לה, שאובחנה אצלו שנים לפני הסרטן.

במהלך המחלה לוו אותנו הרופא המדהים שלו מאיכילוב וגם עמותת חו"ף, שעזרו לנו להתמודד עם חוסר ידע, חוסר אונים ותלישות שמאופיינים חולים במחלות נדירות ואת המשפחות שלהם.

המעט שאני יכולה לעשות זה ללמד את מה שאני יודעת בהתאמה למחלה - איך התזונה יכולה לעזור לחולים.
מצורף הוובינר שערכתי לחולי העמותה - איך ניתן לשמור על מסת השרירים למרות המחלה.
אז אם אתם מכירים מישהו שיכול להעזר - בבקשה, עיזרו לי להפיץ.

תודה על הזכות לתת מעט בחזרה

איך שומרים על מסת השריר כשהריאות מתאמצות?
חולי פיברוזיס ריאתי שורפים הרבה יותר אנרגיה רק כדי לנשום,
מה שעלול להוביל לאובדן שריר מהיר ומסוכן
בהרצאה של אורית שמש תגלו טיפים מעשיים להתמודדות עם חוסר תיאבון ובחילות: מאכילת ארוחות קטנות ותכופות ועד העשרת המזון בשומנים בריאים וחלבון איכותי
אל תוותרו על הדלק של הגוף שלכם
מוזמנים לצפות בוובינר

https://youtu.be/ML_ozHXqY1c

19/04/2026

ביום ג' ה 21.4 יתקיים מרוץ "רצים לזכרם" בכל הארץ.
כל משתתף מקבל שם של לוחם שנפל ובכך מנציח ומעלה את זכרו.
אני ארוץ להנצחת זכרו של ניר יונה, שנפל ב 2001.
https://www.izkor.gov.il/remembering/en_e5dffae895ec38bc7c7f1ca97c40d3f9

הריצה קצרה - סה"כ 2 ק"מ, ואפשר גם ללכת אותה.
המהות היא ההנצחה, לא הריצה.
מוזמנים גם אתם, מצרפת לינק להרשמה (בעלות סמלית של 10 ש"ח לאדם)

תתייגו אותי כשאתם נרשמים גם

https://www.memorun.org/

15/04/2026

"אני רוצה חיטוב", היא אמרה לי בפעם הראשונה שנפגשנו.
ילדה-נערה, בת 13, שירדה במשקל (יותר מדי), ומתעסקת באוכל (הרבה יותר מדי) והגיעה כי הדיאטה שעשתה עבדה יפה, אבל פתאום התחילו התקפי אכילה שהיא לא מצליחה לשלוט עליהם.
פה היא נבהלה. בבית ספר היא כבר ראתה ילדה אחרת שאושפזה בגלל אנורקסיה, וממש לא רצתה להגיע לשם.
ההורים שלה ראו את העיסוק החדש בתזונה וספורט ופרגנו. ובצדק.
יש בזה משהו מרענן ומשמח.
הרי כולנו רוצים לראות את הילדים שלנו דואגים ומטפלים בגוף שלהם, אוכלים בריא במקום ג'אנק, ועושים ספורט.

אבל עם הזמן היא איבדה לא רק (יותר מדי) משקל, אלא את שמחת החיים.
וזה מה שהדליק אצל ההורים אור אדום.
אני רוצה את הילדה שלי בחזרה, אמרה לי האמא בשיחת הטלפון.
היא תמיד הייתה ילדה שמחה וחברותית, מלאת שמחת חיים וביטחון עצמי, שאהבה ונהנתה לאכול. היא תמיד נראתה טוב, ובחודשים האחרונים היא הפכה להיות רזה יותר, אולי, אבל בעיקר אובססיבית, עצובה, ומאד מאד מרוכזת בעצמה.
אבל בפגישה הילדה רצתה משהו אחר – חיטוב.
מה הכוונה שלך ב"חיטוב", שאלתי
שיראו את השרירים, היא אמרה.
אוקיי, את זה אני יודעת לעזור לך להשיג.
במשך 3 חודשים עבדנו, וכל פעם היא הייתה שואלת ובודקת: "את בטוחה? את כל זה אני צריכה לאכול ?זה לא יותר מדי?"
המחזור חזר להיות סדיר, ואיתו חזרו הצבע לפנים והאנרגיות.
אבל אחרי ה"היי" הראשוני, היא נבהלה.
"אני אוכלת יותר מדי", היא אמרה לי " והאמת היא שאני רוצה לחזור להיות רזה כמו קודם..."
******
וזו נקודת משבר.
יש לנו בראש את התוצאה הסופית אליה אנחנו שואפים, והיא מנותקת בהרבה מדי מקרים ממה שטוב לגוף שלנו.
לא כולנו צריכים ויכולים להיות דקים כמו דוגמנים, לא כולנו יכולות לתחזק גוף נערי, עם מותן צרה וישבן מוצק, לא כל נער יכול להשיג ריבועים בבטן גם אם הוא מתאמן המון.
וההתנגשות הזו, בין מה הגוף שלי מאפשר לי, לבין איך שהחברה אומרת שיפה להראות, היא קשה מנשוא.
חלק יבחרו לוותר . "הכל או כלום".
אם הגוף שלי לא מאפשר לי להיות כמו שאני רוצה, אז אין לי סיבה להתאמץ.
חלק אחר יבחר להמשיך להילחם בגוף כדי להגיע לאותו אידיאל יופי שהם שואפים אליו, גם אם המחיר יהיה יקר.
והחלק השלישי יעשה את העבודה הקשה באמת.
*****
"דיאטה" אמרתי לה, "זה לא מקום".
אי אפשר לחיות "בדיאטה" כמו שאי אפשר ללמוד כל השנה כמו בימים ש"לפני מבחן".
את שני התהליכים עושים למשך זמן קצוב בעוצמה גבוהה, ומצליחים להחזיק אותם רק כי יש "דד-ליין", וכל שאר הדברים היומיומיים נדחקים הצידה.
אם נרצה להפוך את החומר שלמדנו לכלי בחיים שלנו, לא נוכל ללמוד אותו בבת אחת לפני מבחן, אלא נצטרך לתרגל אותו תוך כדי היומיום שלנו, לאורך זמן, כי רק ככה הוא יהפוך לחלק מהם.
ככה גם עם דיאטה.
אם לא נצליח לשלב את אופן האכילה של הדיאטה בחיים, נהיה כל הזמן בקפיצות בין "אני בדיאטה" לבין "אני לא בדיאטה".
במצב כזה, נצטרך להזיז את היומיום שלנו הצידה כדי שנוכל להיות מרוכזים בדיאטה, וכל יציאה מהריכוז תתבטא באובדן כל מה שעשינו.
כדי לצאת ממעגל הדיאטות ולהשתחרר מעריצות תרבות האוכל והמשקל, לא מספיק ללמוד על מה לאכול, כמה ומתי.
צריך לעבור שינוי תפיסתי עמוק תהליך של התבוננות ביקורתית וכנה הן על עצמי והן על תרבות היופי והאכילה המערבית והן על המציאות.

ואז, ורק אז, נוכל גם לקחת את החומר שלמדנו ולהפוך אותו לדרך חיים..

14/04/2026

אין מילה שעושים עליה יותר גוגל לאחרונה בארץ מאשר "אכילה רגשית".
אבל אולי תתפלאו לדעת שאכילה רגשית היא לא המצאה חדשה שלנו, הדור השבע של עולם השפע.

עוד בשואה הייתה "אכילה רגשית" רק שהיא לא הייתה אכילה פיזית, בעיקר כי לא היה מה...
את האכילה הרגשית תרגמו אז לשיחות על אוכל, כתיבה והשוואה בין מתכונים ואפילו השתמשו בבדלי עיפרון ודפים שהיו צריכים להבריח רק כדי שהמתכון של אמא או סבתא לא ישכח.

כתבה שלי בנושא בשם - "להזין את הנפש במתכון" מצורפת כאן,
https://katzr.net/eb337b
וגם
כתבה נוספת - על מחקרי הרעב של אושוויץ.
כתבה שאתם חייבים לקרוא.

https://www.oritshemesh.com/hunger/

24/03/2026

היי, מה שלומך?
כמעט 4 שבועות מפרוץ "שאגת הארי".
אנחנו כבר לא ב"מצב חרום" אלא ב"שגרת חרום", שזה אותו דבר, רק יותר קשה...

מודה שהייתי בטוחה שמדובר באירוע של שבוע-שבועיים, לכן כל פעם דחיתי את הפגישות הפרונטליות ל"שבוע הבא". בטוחה ש"תכף נפגש".
אבל איפה אני ואיפה המציאות.

בפועל, לא הגעתי פיזית לקליניקה מאז פרוץ השאגה.
במפגשים הזום שיש לי, האוכל הוא אמנם הטריגר לפגישה, אבל בפועל השיחה תמיד גולשת למשהו אחר.
ככה זה עם אוכל. הוא תמיד קשור למשהו אחר.

ובתקופה הזו הוא קשור לעייפות, לסטרס, לחוסר חשק, לתשישות, לדאגה. כשמצליחים להבין בתחומים האלו משהו, או למצוא פתרון יחד, גם האוכל מקבל תפנית.

אז רציתי לשאול, איך אני יכולה לעזור לך עכשיו?
יש נושאים שמעניין שאכתוב עליהם?
יש תחום משיק לתזונה שתרצו שאכתוב עליו בזמן הזה?
סרטונים, הדרכות?
משהו אחר?
אני כאן, זמינה להודעות חוזרות.
מתגעגעת.

אורית

08/03/2026

היי 🌸,
מה שלומך שם, בין האזעקות?

אם אצלך זה כמו אצלי, אז גם לך קשה בימים האלו להגיד "לא" למתוק, לשוקולד, או למאפים...
ואנחנו לא לבד בזה
ולא סתם.
הפניה למתוק זו לא חולשה אישית שלך, וזו גם לא בריחה, ואפילו לא פינוק...
זה רפלקס של המוח שלנו, מעין כלי עבודה, שעוזר לו להירגע.

המתח המלווה ימים מורכבים, כמו אילו שאנחנו עוברים, פוגע בפעילות המוחית שלנו, ביכולות הריכוז, הזיכרון וקבלת ההחלטות.
וכן, זה קורה גם אם נדמה לנו שאנחנו כבר מנוסים ו"למודי קרבות".

במצב כזה המוח שלנו מבקש מחפש דרך לווסת את הרגשות באופן ביולוגי, כך שהוא יוכל לאזן את עצמו אל מול האתגרים.
סוכר, למשל, עוזר למוח בדיוק בזה, ולכן אנחנו פונים אליו בקלות.

אבל, למרות שכאמור מדובר בכלי הישרדותי ולגיטימי, יש לו גם פן מזיק.
הנזק אינו מוגבל למשקל או לדיאטה שלנו, אלא למוח עצמו. מינוני סוכר גבוהים פוגעים ביכולת של המוח להמשיך לתפקד במיטבו, ונוצר מעגל הרסני.

😕אז מה עושים?
נחפש למוח דרך אחרת לוויסות רגשי- ביולוגי, שיהיה מיטבי יותר.
נקרא לה "נחמה אלטרנטיבית".
זו פעולה שתפעיל את אותם גירויים במוח שיעזרו לו לחזור לאיזון, אבל גם תאפשר לנו לתפקד טוב יותר, גם היום וגם לאחר שהכול יסתיים.

יש 2 סוגים עיקריים של נחמות אוטומטיות - מיידיות, והימנעותיות.
ננסה להבין מה הן עושות כדי שנוכל למצוא להן תחליף אפקטיבי מתאים.

1. נחמות מיידיות: 🥨🍪🍫🎂
לרוב אלו נחמות גופניות-פיזיות, למשל, אכילת פחמימות או שוקולד.

המרה של נחמה מיידית לנחמה אפקטיבית - 🏃🏽‍♀️🏃🏼‍♂️
פעילות גופנית גם אם קצרה ומתונה תשחרר את אותם חומרים כמו הפחמימות, אבל בלי הנזק שלהן.
למשל - סיבוב של 10-20 דק' בקרבת הבית, אימון הליכה במקום או ריצה בין מקלטים כמו שאפשר לתכנן באפליקציה ייעודית (קישורים לאתרים רלוונטיים בסוף הפוסט).

2. נחמות הימנעותיות:📱
המוח מנסה להפחית בצורך המתיש לקבל החלטות או לעבד מחשבות חדשות מורכבות, בכך שהוא פונה למשהו אחר שיעסיק אותו בלי מאמץ.
האוטומט יהיה גלילה אינסופית, צפייה מרתונית בסדרות וכד'.

אמנם, נדמה לנו שהשגנו מנוחה והפוגה, אבל האמת היא הפוכה.
פעמים רבות נחמות כאלו עלולות להוביל לתחושת בזבוז זמן ופגיעה באיכות השינה

המרה של נחמה הימנעותית לנחמה אפקטיבית - 🪴🧘🏼‍♀️🤹🏻‍♀️
לקרוא ספר, לטפל בעציצים או בגינה, לנקות את הבית, לשמוע מוזיקה, לסרוג, לצייר, לצבוע מנדלות... כל דבר שדורש מעט ריכוז, אבל נותן תחושה טובה של עשייה והתקדמות.
לסיכום -
מציעה לך לבחור כלי אחד, שמתאים לך לקחת איתך ל"ארגז הכלים" הייחודי שלך, שיוכל להחליף לפחות באופן חלקי, את ה"נחמות המהירות" ב"נחמות אפקטיביות".

מקווה שנתראה חזקים יותר (גם אם לאו דווקא רזים יותר) בקרוב.🧡

מצרפת לך *לינקים למקורות של "נחמה אלטרנטיבית" * שיוכלו לשמש אותך בימים אלו 📌

1. אפליקציה לריצה מוגנת בתקופת מלחמה -
https://www.geektime.co.il/this-tool-will-let-go-on-a-run-while-keeping-safe/
2. סרטוני יו-טיוב לאימוני הליכה בבית
https://www.youtube.com//videos

25/02/2026

זריקות הרזיה - איך לא לעלות הכל חזרה?

הגענו לחלק האחרון בסדרה שלנו, והוא אולי החשוב ביותר.
נניח שהזרקתם, אכלתם פחות והמספר על המשקל צנח ב-15 קילוגרם.
האם זה נגמר? ממש לא.
עכשיו מתחיל המאבק האמיתי: המאבק על איכות הגוף שנשאר ועל היכולת לשמר את ההישג לאורך זמן.

כמו שציינתי בכתבות הקודמות, מחקרים עצמאיים מראים שבתנאים מסוימים, עד 40% מהמשקל שיורד מגיע ממסת גוף רזה (שרירים, עצמות ונוזלים).
כלומר, על כל קילו שירדתם, איבדתם 400 גר' שריר...
זה המון!

למה זה קריטי? כי השריר הוא המנוע המטבולי שלכם. אם תאבדו מסת שריר משמעותית בתהליך:
1. קצב חילוף החומרים שלכם במנוחה (RMR) יצנח.
2. הכוח והתפקוד היומיומי שלכם ייפגעו.
3. המראה שיתקבל יהיה של "Skinny Fat" – משקל נמוך, אבל אחוזי שומן גבוהים יחסית ומראה פחות חיוני.

הנתונים המחקריים ממחקרי ההמשך של סדרת ה-STEP היו חד-משמעיים:
מטופלים שהפסיקו את הטיפול התרופתי ללא שינוי עמוק באורח החיים, העלו בחזרה שני שליש מהמשקל בתוך שנה.

אבל הבעיה היא לא רק החזרה למשקל הקודם, אלא מה עולה...
הגוף מעלה קודם כל שומן, בעוד שבניית שריר ומסת גוף רזה הם תהליכים ארוכים.
ולכן על קילו שירדתם שהכיל 400 גר' שריר ו-600 גר' שומן תעלו – 1000 גר' שומן.

התוצאה?
מי שמפסיק בבת אחת ללא ליווי, עלול למצוא את עצמו באותו משקל התחלתי, אבל עם הרבה פחות שריר והרבה יותר שומן ממה שהיה לו בנקודת הזינוק.

אז איך נעשה את זה נכון?
כדי שהירידה הזו במשקל תהיה האחרונה שתצטרכו לעשות, אנחנו חייבים לבנות "חליפת הגנה" למטבוליזם שלכם:
• אימוני התנגדות הם לא רשות: הם חובה!
הגירוי המכאני לשריר הוא הדרך היחידה לסמן לגוף "אל תפרק אותי".
• תעדוף חלבון: בגלל השובע המוקדם, כל ביס חייב להיספר. חלבון הוא אבן הבניין שתשמור על המנוע שלכם עובד.
• בניית הרגלים תחת השפעה: התרופה נותנת לכם "חלון הזדמנויות" של שקט מרעב.
זה הזמן ללמוד מחדש איך נראית צלחת מאוזנת, איך לנהל אכילה רגשית ואיך להקשיב לגוף – כדי שביום שהתרופה תצא מהמערכת, יהיו לכם כלים אמיתיים בידיים.

אז בואו נסכם -
אי אפשר להתעלם מהמציאות - עולם ההרזיה השתנה לנצח.
לא בטוח אם ההבטחות שהוא מציג בפנינו כרגע הן גם אילו שילוו אותו בהמשך, אבל עובדה אחת בטוחה -
התרופות החדשות הן כלי עוצמתי מאין כמוהו, ודווקא משום כך, הכלי הזה זקוק לידיים מקצועיות שינווטו אותו.

בין אם אתם כבר בטיפול, מתלבטים אם להתחיל או חוששים מהיום שאחרי, אל תהססו!
אני כאן כדי לסייע לכם בהתלבטות, ולוודא שהמסע הזה יסתיים בגוף חזק ובריא, ולא רק במידה קטנה יותר במכנסיים.

________________________________________
רוצים לוודא שאתם עושים את התהליך נכון?
מוזמנים לקבוע פגישת ייעוץ לבניית פרוטוקול תזונה ואימונים מותאם אישית