17/05/2026
מיתר שילדה אצלנו משתפת את חויית הלידה שלה 🩷
יום שלישי, 5.5, שבוע 40+3.
הגעתי למיון למעקב הריון, ובמוניטור ראו האטות בדופק.
הפרופסור ביקשה שאצא לאכול משהו, לשתות מתוק ולחזור למוניטור נוסף.
חזרתי, ושוב הופיעו האטות.
בבדיקה ראו פתיחה של 1.5 ס״מ ומחיקה של 80%, והוחלט לאשפז אותי לזירוז עם פיטוצין.
חיכיתי לחדר לידה, ובינתיים בעלי הגיע מהעבודה.
כשנכנסנו לחדר לידה התחילו בסטריפינג, ואז פיטוצין במינון הכי נמוך.
בשעה 22:00 הייתי בפתיחה 4.5 וקיבלתי אפידורל.
בסביבות חצות המיילדת נכנסה וראתה שוב האטות משמעותיות בדופק. הרופאה בדקה אותי, הייתי בפתיחה 6, ואז הבינו שככל הנראה במהלך הסטריפינג פקעו המים.
חיברו אותי לנוזלים שמדמים מי שפיר, עצרו את הפיטוצין, ולאט לאט הדופק התייצב.
בבוקר, אחרי החלפת משמרות, חזרנו שוב לפיטוצין והתחילו להעלות מינון.
בסביבות 14:00 הייתי בפתיחה 9, התחילו לחיצות קלות, אבל שוב ראו ירידות בדופק ועצרו את הפיטוצין.
בערך ב־14:40 כבר הייתי בפתיחה 10, הראש היה בתעלה, והיה ברור שצריך להתקדם ללידה. העלו שוב את הפיטוצין והתחלנו לחיצות.
ופה התחיל האתגר: בגלל האפידורל לא הצלחתי להרגיש לאן ללחוץ, והלחיצות פשוט לא עבדו.
בשעה 15:05 התעלפתי בפעם הראשונה. המיילדת לחצה על כפתור חירום, וכשפתחתי עיניים ראיתי סביבי מלא אנשים ולא הבנתי מה קורה. לפי בעלי, זה קרה כמה פעמים.
ברגע האחרון המיילדת תפסה אותי, הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי שעכשיו אני יולדת, ואם לא- הולכים לקיסרי.
משם היא ליוותה אותי בכל לחיצה, החזיקה אותי, כיוונה אותי, ולא ויתרה לי לרגע.
ובשעה 15:25, בעזרת וואקום, המלך של העולם שלי הגיע לעולם.
תודה ענקית לרעות, מזל, נטלי, יוליה וסיגל-
המיילדות המושלמות של שיבא, אחת אחת.
על מקצועיות, רגישות, קור רוח, ועל זה שברגע הכי מפחיד שלי- הייתי בידיים הכי טובות שיש.
