יוגה בשכונה, עמק החולה 17, Ramat Gan (2025)

08/06/2025

*****איך זה הרגיש לקחת אחריות על הרגשות שלי

מיינדפולנס הוא היכולת להתבונן על עצמנו ממרחק, לשים לב למצב הפנימי שלנו, לקבל אותו אך לא להיצמד אליו. אז הנה סיפור קצר על איך זה מרגיש ברגע האמת, לא מה שהייתם מצפים.
לפני הרבה שנים יואב פישל במשהו ואני לא זוכרת מה זה היה אבל אני כן זוכרת שזה ממש עצבן אותי. אמרתי לו והוא הבין את הטעות שלו אבל זה כבר היה אבוד מבחינת מה שנגרם, אי אפשר לשנות. רק מה שקרה זה שבראש שלי זה לא נגמר. התחלתי לשחזר באובססיביות את מה שהיה אמור לקרות ולא קרה, שיחזרתי באובססיביות את התרחיש שוב ושוב ושוב והרגשתי את העצבים מבעבעים לי בגוף. מוכר לכם?
בגלל שכבר הייתי די מנוסה בלשים לב מה קורה לי, ניסיתי לשים לב לנשימה ולהתחיל לשחרר את הסיפורים שרצו לי בראש... בשלב כלשהו נכנסתי למקלחת אבל פשוט לא הצלחתי להשתלט על המחשבות שחזרו שוב שוב וכל רגע תפסתי את עצמי מחדש, כלא מאמינה שעוד פעם זה חזר, הרגשתי שאני מתפוצצת. זה היה מיותר לגמרי, הסיפור נגמר, יואב התנצל אין מה לעשות, אבל אצלי זה בעבע. הקול בראש היה כל כך חזק שפשוט תפסתי את הראש וצעקתי במלקחת "דיייייייי כבר!!!!!".
בבודהיזם מדמים את הסיטואציה הזו לסכין שדוקרת אותנו (הנמשל הוא אירוע הלא נעים שקרה) ואז במקום להוציא את הסכין ולרפא את הפצע, אנחנו ממשיכים לדקור את עצמנו שוב ושוב.
****מיידפולנס זה לשים לב, זה לא אומר שנעים לנו, זאת טכניקה שעוזרת לנו להיות נוכחים בזמן שמשהו קשה עובר עלינו ולתת לו לחלוף בלי להיצמד אליו, כלומר לנסות לא לדקור את עצמנו שוב ושוב. הכל תמיד חולף בסוף. כמה כעסתי אז והיום אני לא זוכרת אפילו מה זה היה.
******מה שחשוב הוא לא רק ההתמודדות שלי עם הרגשות שלי אלא גם מה שהיכולת הזאת מאפשרת בתוך מערכת יחסים. כשיש לנו רגשות קשים בתוכנו, זה יוצר מתח בלתי נסבל בגוף שמחפש פורקן, לכן אנשים מתפוצצים אחד על השני ורבים.
******במידה מסוימת מיינדפולנס מאפשר לך לפרוק את המתח בתוך עצמך בלי לערב את האדם השני, וזה לא נעים, קצת כמו לבלוע רימון ולתת לו להתפוצץ בתוכך. אני ויואב בטוח היינו רבים ריב קשה אם לא הייתי לוקחת אחריות על הרגשות שלי לאחר שהמקרה הסתיים.
******וטיפ נוסף, לפעמים בעימותים בין אנשים העימות נגמר אבל המתח נשאר הרבה יותר זמן. יש צורך לכבד את הזמן שהגוף שלנו צריך בשביל לפרוק את המתח הזה. אנחנו יכולים להישאר עדיין כועסים או עדיים עצובים למרות שהעניין הסתיים ואין מה לדון בו יותר. זה השלב שצריך קצת ספייס, לאפשר לעצמנו או לאדם השני שחווה את הכעס את הזמן והמרחב הדרושים כדי לתת למתח להתפוגג לאט לאט ולדעת שזה גם תהליך פיזי בגוף שלנו. הזמן שאחרי, יכול להיות ארוך, שעות אפילו יום יומיים תלוי בחומרת הסיטואציה, לפעמים אחד מהצדדים לוחץ לחזור לשגרה, אז אל תלחצו ועל תלחיצו... תנו קצת זמן וזה יעבור. מה שעוזר כאן זה לתקשר את הצורך: אני צריכה קצת זמן לתת לעצמי להרגע.

**** בתמונה, בעזרת GPT אני צועקת במקלחת "דיייייי כבר"

11/05/2025

**** יוגה ואנרגיה

ביוגה אנחנו משנים משהו במצב האנרגיה שלנו.

כשהייתי ילדה או מתבגרת וגם בכל שנות ה20 שלי, אנרגיה לא היתה עניין, היתה לי אנרגיה בשפע, התחושה שאין אנרגיה זה משהו שלרוב מגיע עם הגיל ועם העומס של החיים.

חוסר אנרגיה היא שילוב של מצב פיזיולוגי (עייפות, מתח, חוסר בשינה או תזונה שמכבידה) עם מצב מנטלי – הצפה, דאגה, חוסר מיקוד.

תחת המצב הזה היוגה לא מייצרת אנרגיה חדשה.
אבל היא מפנה מקום למה שכבר יש,

אנחנו פונים למה שזמין לנו תמיד:
– נשימה עמוקה- פעולה שמשפיעה ישירות על מערכת העצבים
– תנועה- מפעילה את מחזור הדם והמערכת הלימפתית
– מעבר ממאמץ להרפיה- וכך ויסות עומס עצבי ומנטלי

הרבה פעמים העייפות שלנו נובעת מהתארגנות לא יעילה של הקיים. הגוף מתוח, הראש עסוק, הנשימה שטחית.

יוגה היא דרך לארגן מחדש את המשאבים שלנו.
לא להוסיף – אלא לאפשר, לפנות מקום, לווסת.

**** בואו לשיעורי יוגה:

שני 19:30
שישי 8:30

וביוני עוברת מקום ופותחת עוד מלא שיעורים

052-4545443

11/02/2025

**** מגרד לי בתודעה
אחד הדברים שמאתגרים אותי במיוחד במדיטציה הוא גירודים, אני יושבת וישר מגרד לי בכל מקום. לגרד כמובן לא עוזר, כי אז מתחיל לגרד במקום אחר. אם אני לא מגרדת אז זה מאוד מסיח את דעתי, אני יכולה ממש להשתגע.
הסחות דעת מגיעות מהחושים: רעש מסיח את דעתנו, ריח כמובן... ומה לגבי מחשבות? האף מריח, העור חש, העין רואה ו.... התודעה חושבת. התודעה שלנו היא גם חוש, אולי החוש שהכי מסיח דעתנו במדיטציה. כשם שפתאום מגרד לי ברגל, ככה גם מחשבה קופצת לי לתודעה, אין הבדל בין שני הגירויים. בתרגול אנחנו מזהים את מה שמגיע, בין אם זאת מחשבה, או כל הסחת דעת אחרת ואנחנו צריכים לבחור איך להגיב. אם מגרד לי בזמן מדיטציה אני מתאפקת והגירוי בסוף משנה צורה ועוזב, כך גם עם מחשבה, אם מגיעות מחשבות אני יכולה לבחור האם להגיב למחשבה ע"י עוד מחשבה ועוד מחשבה או להחזיר את תשומת הלב שלי לנשימה.
מה התגובה הרצויה? הישיבה ללא תנועה היא התגובה שלי לגירוי, ריכוז בנשימה היא התגובה שלי למחשבות. המחשבות הן בסך הכל גירוד: לספק את יצר הגירוד מעולם לא הרגיע אותי, כי הוא רק הביא איתו עוד גירוד ועוד גירוד. גם יצר החשיבה מעולם לא הרגיע אותי, הוא רק הביא עוד מחשבה ועוד מחשבה.
מדיטציה היא לשבת עם כל הגירויים, להתבונן בהם ממרחק ולא להזין אותם, אנחנו מטפחים יציבות בגוף ובתודעה. מי אמר שמדיטציה זה קל?

19/01/2025

התחלתי לפני כמה חודשים פרוייקט של שיעורים קצרים ברוחניות.
הנה סרטון חדש בנושא חוק הקארמה.
למרות שאנחנו לא רגילים לחשוב על קארמה באימון היומיומי שלנו בין אם זה יוגה או מדיטציה, בעיניי הבנת הקארמה היא בסיס להבנה של התרגול הרוחני הרחב.

18/11/2024

****מיינדפולנס של מחלה פוסט 2

מחשבות שליליות

בפוסט הקודם כתבתי שלהפתעתי הרבה גיליתי מחשבות חיוביות תוך כדי הזמן שהייתי חולה, אבל אני לא רוצה ליצור רושם שתוך כדי המחלה שקעתי באופוריה של מחשבות טובות ולמעשה נהנתי מכל רגע, חחחח ממש לא. האמת היא שהיו לי לא מעט מחשבות שלילות.

אז הנה הצצה אל תוך המוח השלילי:

כשמסגלים הרגל של התבוננות במחשבות אז אפשר לשים לב שמחשבות שליליות יכולות להגיע באופן מאוד תוקפני ובדרך כלל הן יבואו בצורה של דברים לא פתורים בחיים. מחלה היא מקרה קלאסי שבו המצב הגופני משפיע על המחשבות יותר מאשר ההפך. כלומר קודם אני מרגיש רע ואז התודעה מלבישה על זה סיפורים ודמיונות.

כך למשל הגיעה אלי מחשבה בזמן המחלה שלמרות שסוף סוף קיבלתי זמן איכות עם איתי ,הבן המתבגר שלי, שחולה יחד איתי ומה אני עושה איתו? שוכבת בחדר שלי ורואה טלויזיה לבד. אין לי כוח באמת להיות איתו (גם לו אין כוח), אבל המחשבה שאני מרוכזת בעצמי במקום לעשות משהו עם הבן שלי היא מחשבה שכנראה הגיעה ממקום לא פתור בתוכי לגבי הקשר שלנו או התפקיד שלי או האיכות שלי כאמא. והיא התיישבה שם והציקה לי. מחשבות שליליות נוטות להיות טורדניות. כלומר לחזור על עצמן במעגל. מחשבה כזאת מלווה ברגשות אשם ובתחושת ערך עצמי נמוך, כשלון. אם יואב היה חולה איתו הם היו ממש נהנים יחד, כך אני אומרת לעצמי ומתבאסת שאני לא יודעת איך ליצור לנו חוויות חיוביות בסיטואציה שנוצרה.
מיינדפולנס מאפשר לנו לצאת מהמעגל של מחשבה טורדנית עם רגשות שליליים, על ידי זה שאנחנו מבחינים שזה הגיע, שוהים במודעות הזאת זמן מה עד שהיא חולפת, כשבבסיס של הפעולה הזאת אנחנו לא נאחזים במחשבה. אנחנו יוצרים מרחק ביננו לבין המחשבה. זה דורש נסיון מסויים לשים לב שנלכדת בלופ שלילי שאינו מקדם אותך. וכך בדיוק עשיתי, שמתי לב למחשבה, הפרדתי אותה ממני במובן מסויים, הנה מחשבה שיפוטית על עצמי מעניין מאיפה היא באה, אני מתבוננת וההתבוננות מפרידה ביני לבין המחשבה ונותנת לי מקום לשחרר.

היו לי כל מני מחשבות שליליות בזמן המחלה, מחשבות על זה שאולי אני סתם מתפנקת ואני כן יכולה לעשות יותר דברים במקום לרבוץ על הספה ואולי לחזור לעבוד יותר מוקדם. המחשבה שאני מפונקת גם היא מחשבה שיושבת על משהו לא לגמרי פתור. אני לא נגד לפתור דברים ברמת ההבנה והפסיכולוגיה אבל אני נגד לתת למחשבות טורדניות להשתלט על התודעה שלי. מהנסיון של שנים עם אישיוז, הם גדלים ככל שנותנים להם יותר תשומת לב, ככל שמתנתחים אותם וככל שמנסים להבין אותם, והם נפתרים (!!!!) ברגע שמייצרים הרגל להתבונן בהם ממרחק מסויים. (השתמשתי במילה "נפתרים" כדי להדגיש שלא מדובר בהדחקה או התעלמות אלא בפתרון של ממש).

בימים אלה אני מפתחת את הנושא של מיינדפולנס במערכות יחסים ובבסיס של עבודה כזאת אנחנו לומדים לקחת מרחק בריא מהמחשבות ולעבוד על העניינים שלנו בצורה לא ישירה כלומר אם אני פוגשת באישיו- זה הזמן למיינדפולנס ומרחק בטוח מהמחשבות שלו. אבל זאת לא כל העבודה. נתח חשוב מהעבודה הוא אימון שמבוסס על קארמה והתנהגות.

הפוסט הבא מיינדפולנס של כאבים ואי נוחות פיזית.

בתמונה: אני ואיתי על הספה, כל אחד בפינה שלו בפלאפון שלו, אבל כפות הרגליים שלנו מחוברות. בשבילי זה היה רגע קסום.

14/11/2024

***מיינדפולנס של מחלה פוסט מס' 1

מחשבות אוטומטיות

בתוך העולם המתפקד אנחנו אוהבים שיש דרך למדוד תהליכים, הצלחות והתקדמות. בעולם תוכן שלי: מדיטציה, מיינדפולנס ויוגה, תהליך המדידה הוא בעייתי מעצם היותו סובייקטיבי לחלוטין. מדובר בתחושות אולי כלליות מדי והיבט הזמן ביחס לתחושת התקדמות הוא לא ידוע, לפעמים נראה שהתקדמנו ואז יש נסיגה אחורה. אז איך נדע שאנחנו לא מבזבזים את הזמן שלנו? איך נדע שהעבודה הפנימית שלנו עובדת?

אז קודם הקדמה שהיא תקדים את הסיפור, אוקיי? ...

השבוע הייתי חולה, כנראה נדבקתי מאיתי שכבר היה חולה משבת. הייתי חולה ממש, כזה עם חום (37.8 שידוע שאצל מבוגרים זה נחשב 39.9), כאבה לי הבטן, הגב, העור, הרגשתי חלשה, עייפה וחסרת מנוחה. ביום שני כשהתחילה הקריסה, חזרתי משיעור פרטי ישר הביתה ונכנסתי למיטה.
שכבתי ככה כמה שעות, ובגלל שהיו לי התכווצויות בבטן לא יכולתי להתרכז בפלאפון או בקריאה וגם לא לישון ופשוט שכבתי לי ככה. כמובן שעלו לי מחשבות בראש בלי הפסקה. ובגלל שכבר צברתי מיומנות בלשים לב למחשבות שלי גילתי משהו מאוד מעניין. תוך כדי הכאבים ותחושת האי נוחות הפיזית צצו להן כל מני מחשבות מאוד מאוד טובות. מחשבות כמו: איזה מזל שזה וירוס של בטן ולא גרון, איזה כיף שהילדים שלי גדולים ולא צריכים השגחה, איזה יופי להיות במיטה נעימה בבית יפה ונוח. וככה מצאתי את עצמי מרגישה די בת מזל שאני חולה בתנאים כל כך טובים.

ועכשיו ההסבר: לא הכרחתי את עצמי לחשוב ככה, זה הגיע לבד מעצמו, איך זה יכול להיות? לא זכור לי שהייתי כזאת חיובית בעבר... ובכן התשובה היא בזכות אימונים קודמים, היכולת לייצר מחשבות חיוביות *אוטומטיות* היא פרי של תרגול. ומחשבות טובות הן חוויית קיום טובה ולכן שווה להשקיע שם מאמץ.

מחשבות נוספות שצצו מעצמן היו סקרנות לגבי התחושות הפיזיות שחשתי, הצלחתי להתבונן בתחושות ממרחק מסוים, שזה בדיוק הכלי של המיינדפולנס רק ששוב, זה לא היה מכוון, זה פשוט קרה מעצמו, באופן טבעי.

ואחר כך הצלחתי לנתח את כל החוויה הזאת אחורה למסר שאני מעבירה פה ואני חוזרת לתחילת הפוסט- זאת מבחינתי מדידה של ההצלחה של תרגולים של שנים, של מיינדסט של התבונונת פנימית באופן שבשגרה בליווי של חכמת הלימוד.

המדידה שלנו על פני זמן היא היכולת שלנו לחוש טוב, לחוש משמעות, להיות שמחים ולחוות שקט פנימי ואפטימיות. כשאנחנו מרגישים ככה באופן יותר תכוף אנחנו יודעים שהתקדמנו.

****בפוסט הבא: המחשבות השליליות של החולי...

בתמונה: אני עם מפיץ החיידקים בזמן איכות משובח

לשיעורי יוגה ברמת גן דברו איתי 052-4545443

14/10/2024

****האם אהבה היא רגש?

הרצאה בנושא יוגה של מערכות יחסים ב21.11 יום ה', בשעה 20:00 ב.....זום (שעתיים). עלות ההרצאה 80 שקלים, מי שרוצה להצטרף שיגיב 'אני' בתגובות או שיצור קשר בפרטי.

אז האם אהבה היא רגש?

כן ולא.

אני אתחיל מהסוף, כן, אהבה היא רגש עוצמתי מאוד, אבל הרגש הזה במובן העמוק שלו הוא תוצר לוואי של התפתחות היכולת שלנו לאהוב, אך היכולת שלנו לאהוב, בניגוד לדעה הרווחת, היא מיומנות ולצערנו אנחנו לא מאוד מיומנים.

אז מה שקורה זה, שהחיים מזמנים לנו בופה של אפשרויות לאהוב ובדרך כלל זה מתחיל מדהים, אנחנו מתאהבים בין אם זה בבני הזוג או בילדים שלנו כשהם נולדים, אבל אחר כך החיים מתחילים להכות והרגש הזה של אהבה מתחיל להישחק. לפעמים כשהילדים גדולים נפערת תהום עמוקה בין ההורים לילדים וכמובן גם בזוגיות, הסטטיסטיקות על גירושין מרקיעות שחקים ואין סטטיסטיקה לכל אלא שנשארים יחד בזוגיות בינונית או גרועה, ואין בכלל סטטיסטיקה למערכות יחסים גרועות בין הורים לילדים.

אנחנו חולמים על מערכות יחסים עמוקות וטובות, אבל הכעסים והאכזבות משתלטים עלינו. זהו מצב שהטבע כבר עשה את שלו, העברנו את הגנים שלנו לדור הבא ואת הטבע לא מעניין שום דבר מעבר לכך, אנחנו מופתעים שזה קורה. אך הסיבה לכך היא שאנחנו לא מבינים את המנגנון של האהבה. האהבה היא יכולת שאנחנו אמורים לפתח בתוך עצמנו. אני אנסח זאת אחרת, היכולת לאהוב דורשת את פיתוח כלל האישיות שלנו, לכדי ביטוי יצרני של אהבה שהוא ביטוי לאין שיעור עמוק יותר מאשר אהבה סבילה.

אחד האתגרים בדרך לשינוי הוא שאנחנו מאוד נזקקים, אנחנו חושבים על אהבה כמשהו שאנחנו רוצים לקבל: אנחנו רוצים שבן הזוג/הורים/ילדים יאהבו אותנו (אנחנו צד הסביל). זה נובע מהבלבול שלנו שאנחנו אומרים לעצמנו שהם לא אוהבים אותנו מספיק, זה לפעמים נשמע אחרת: לא מתחשבים, לא מקשיבים, לא מתייחסים אלינו מספיק, לא מכבדים לא מבינים אותנו והכי גרוע לא זקוקים לנו, אך מה שבאמת כואב לנו הוא שאנחנו מרגישים מאוד זקוקים להם. כל עוד אנחנו עסוקים ברצון שלנו לקבל, אנחנו תמיד בצד המופסד של המשוואה. אהבה היא היכולת שלנו לאהוב את האחר, ברגע שמקבלים את העיקרון הפשוט הזה, אפשר להתחיל לצמוח.
הבודהיסטים הבינו את ההשפעה העצומה שיש לרגשות מרוממים כמו אהבה, חמלה והוכרת תודה על התודעה וחיברו מדיטציות וטכניקות נוספות על מנת לטפח רגשות אלה, כאשר העולם והאנשים הקרובים אלינו הם מושאי התרגול. הם בעצם מציעים פרדיגמה שונה ממה שאנחנו מכירים מעולם הטיפול, בטיפול זוגי או משפחתי אנחנו מדברים על הסוגיות שמטרידות אותנו ועל הרגשות שלנו, כאשר יש גורם חיצוני שעוזר לנו לנהל את השיח ומתווך את חוסר ההבנה. העבודה הרוחנית היא עבודה שלנו על עצמנו ללא תיווך וללא השתתפות של האדם השני, היא פיתוח היכולת שלנו לאהוב. מערכות יחסים טובות מגיעות כתוצר לוואי של העיקרון הזה. כיצד זה קורה? הביטוי של זה אף פעם לא צפוי והוא לא תחום בזמן, אני מזמינה אתכם לשים את התסכולים והחשיבה הרגילה של מה זה מערכת יחסים בצד ולהפתח לסוג חדש של עבודה- עבודה של האחד- את/ה.
בסדנה אנחנו נבין לעומק את כוחו של האחד לחולל שינוי בעצמו ודרך כך וללא שום כפייה למצוא חיבור חדש אל האחר.

ובינתיים שיעורי יוגה ברמן גן שבהם אנחנו עובדים על מערכת היחסים שלנו עם עצמנו וגופנו:

יום שני 20:00
יום רביעי 19:00
יום שישי 8:30
אחרי סוכות מוסיפה יום נוסף- ראשון ב20:00.

והתחדשתי בפלאייר

10/10/2024

**** למה מערכות יחסים חשובות?

אהבה היא הסיפור של בני האדם, אפשר למצוא עדויות לאהבה גם בממלכת בעלי החיים אבל עדיין את ההתנהגויות שלהם לרוב נייחס לציוד האינסטינקטיבי שלהם.
האדם בתהליך אבולוציוני רב שנים נקרע מהטבע, מה שבסיפור בראשית נקרא הגירוש מגן עדן. זהו מצב בלתי הפיך, היינו חלק מהטבע או מגן עדן ואז התודעה שלנו התפתחה ונזרקנו משם כשהפכנו למודעים. מהו הדבר אליו אנחנו מודעים? ראשית כל לנפרדות שלנו מהטבע, יש אותנו ויש את העולם, אנחנו רואים את עצמנו כשניים נפרדים. יחד עם זאת הפכנו מודעים לזמן: לעבר ולהווה, ולחוסר וודאות של העתיד, הדבר היחיד שאנחנו יודעים בוודאות על העתיד הוא המוות שלנו ושל כל מי שאנחנו מכירים. הנפרדות בבסיסה היא תחושת בדידות קשה מנשוא, זהו כלא שהיה יכול להיות בלתי נסבל, אילולא היכולת שלנו להתאחד בצורה זו או אחרת עם בני אדם אחרים עם העולם החיצוני.
הסיפור המקראי הוא גם סיפור של בושה ואשמה: "כי ערומים הם ויתבוששו" , הם הפכו מודעים לנפרדותם ולהבדלים בניהם כזכר ונקבה. הם נשארו בתחושה קשה של בושה ואשמה כי לא למדו לאהוב זה את זה (כך מעידה ההתנהגות של אדם שמאשים את חווה ולא מגונן עליה....)
בספר "אמנות האהבה" כותב אריך פרום "המודעות לנפרדות האנושית, בלי איחוד מחודש באמצעות האהבה- היא מקור הבושה. עם זאת היא גם מקור אשמה וחרדה".
החרדה כתוצאה מהנפרדות היא עוד דרך להסביר את האי נחת הקיומית (דוקהה), את הכאוס שמאיים עלינו, את מה שאני קוראת- אי סדר בתודעה, ולאורך כל האבולוציה האנושית ניסו בני האדם לייצר מבנים חברתיים, טקסים דתיים והתנהגויות שונות כדי להחליש את החרדה הקיומית כתוצאה מהנפרדות.
המילה יוגה, משמעותה איחוד, אין זה צירוף מקרים שהיוגיים העתיקים הגדירו את החוויה האולטימטיבית במילה שמשמעותה איחוד- מצב שבו אנחנו מתגברים על אשליית הנפרדות ומתמזגים חזרה לתוך המהות האמיתית שלנו.
ישנן כל מני דרכים להחליש את תחושת הנפרדות ולהרגיש איחוד, רבות מהן הרסניות וזמניות כמו סמים אלכוהול וסקס מזדמן. השתייכות לקבוצה גם היא נותנת תחושת איחוד ושייכות, ולכן יש לנו מדינות, דתות וקבוצות פייסבוק....
אחת הדרכים הנעלות להשיג איחוד היא דרך יצירת אמנות, כך אדם מתאחד עם החומר שלו (וזוכה בחוויית זרימה).
אך כל הדרכים האלה נותנות מענה חלקי וזמני לבעיית הקיום.

האיחוד האולטימטיבי הוא איחוד בין אישי בהתמזגות עם נפש אחרת באהבה.

נכתב בהשראת הספר אמנות האהבה מאת אריך פרום.

קבוצות ברמת גן ימי שני 20:00, רביעי 19:00, שישי 8:30

בתמונה: גלידה היא גם דרך לגיטימית להפיג את תחושת הנפרדות

09/10/2024

****מספיק אחד

כשמדובר במערכות יחסים, מקובלת הגישה שצריך שנים לטנגו, ובכן זה קצת מקשה את העניין כשמדובר במערכות יחסים שחוות בעיות, הנטייה היא להסתבך בתוך הפרספקטיבות של שני בני הזוג ולשים דגש מאוד גדול על הרגשות של כל אחד.
אני מצטטת מתוך הספר 'להיות ראוי' מאת אמיתי מגד: "השאלה הכי פופולארית בטיפול היא 'איך אתה מרגיש עם זה'. כאילו רגשות הם סוג של גורו, או אל, או 'תורה מסיני' שצריך להקשיב רק להם....
הוא ממשיך וכותב: "אצל רובנו העולם הרגשי מבולבל, עמוס לעייפה בזיכרונות קשים וטראומות, צבוע ברגשות המבלבלים של הורנו ואחרים משמעותיים. אצל רובנו רגשות הם כלי מאוד בעייתי ללמוד ממנו את המציאות, הם כל כך לא נקיים, כל כך מעורפלים, כך שיותר משהם מדווחים לנו על מה שיש, הם מטשטשים עבורנו את מה שיש."
אמיתי מגד בעצם מחזק את מה שהיוגים והבודהיסטים אומרים וקוראים לו "אוידיה" (בסנסקריט)- ידיעה שגויה, תפיסת מציאות לא נכונה. העדשות שדרכן אנו חווים את העולם אינן נקיות וזה מה שאנחנו מביאים למערכת היחסים שלנו, הרגשות יוצרים שכבה מלכלכת על העדשה.
אם נמשיך להשתמש באנלוגיה של עדשה מלוכלכת, נבין שאם נתעקש להמשיך לריב עם בן זוגנו או ילדנו על אותם עניינים שיוצרים ריחוק ואיבה ביננו כבר שנים, זה למעשה חסר תועלת כי הפרספקטיבה שלנו מלוכלכת, ואנחנו רק מסתבכים בה יותר ויותר, אני אצטט את ביירון קייטי כאן: "תפקיד התודעה הוא להוכיח שמה שהיא חושבת הוא נכון", רוב הזמן אנחנו רק יותר ויותר משכנעים את עצמנו בתיבת תהודה שיש לנו גישה אליה 24/7 כי היא בתוך הראש שלנו.
פה אני חוזרת לנושא הפוסט: התפקיד שלנו בהתפתחות רוחנית הוא לנקות את העדשה, איזו עדשה? רק את שלנו! אולי הטעות הקשה של רוב האנשים הכביכול מודעים היא שהם מנסים לשנות את האדם השני, זה "הפחות מודע" עאלק. ברוחניות הכלל מאוד ברור- אנחנו רק עובדים על עצמנו, ופה תצטרכו רגע לסמוך עליי: כשהעדשה מתחילה להתנקות אתם מגלים שממש לא צריך לשנות אף אחד אחר, השינוי שלכם מספיק. אני אכתוב זאת שוב: השינוי שלכם מספיק! כשאתם משתנים מתחילה שרשרת תגובות פסיכולוגיות וקארמתיות (על קארמה בהמשך) שמובילה להתפתחות שלכם ומערכות היחסים שלכם.

****דיסקליימר קטן: אני מדברת על עניינים גדולים מהותיים במערכת היחסים, לא עניינים קטנים יומיומיים, אז תירגעו, אפשר עדיין להתעצבן על בן הזוג שלא זכר להוציא את הזבל. אבל אם אי פינוי הזבל מביא אתכם לסחרור מחשבתי על כמה הבן אדם הזה הורס לכם את החיים, אז יש לכם בעיה...

לשיעורי יוגה ברמת גן
יום שני 20:00
יום רביעי 19:00
יום שישי 8:30

בקרוב תאריך לסדנת יוגה של מערכות יחסים.

הצטרפות לקבוצת וואטס אפ שקטה לעדכון על סדנאות וריטריטים בתגובה הראשונה

25/09/2024

*****זרימה עם כוונה

בסופ"ש האחרון קיימנו ריטריט בקיבוץ מורן הקסום, בריזורט סלואנס שמשלב איכות ורמה גבוהה עם אווירה של טבע, פשטות ואווירה, ואני ממליצה עליהם בלי סוף.

דיברנו על המונח הפסיכולוגי 'זרימה' ועל כך שמבלבלים את המשמעות של המילה זרימה עם חיים ללא מטרות וללא כוונה, להיות עלה נידף. למעשה מצב של עלה נידף טומן בו סכנה בה התודעה נוטה לכאוס (אנטרופיה). במצב של אנטרופיה נפשית אנחנו לא במיטבנו ועלולים לפתח חרדה ועצב. התרופה לאנטרופיה הנפשית היא סדר בתודעה. יוגה היא דוגמה לתרגול שמייצר סדר בתודעה, זה קורה כתוצאה מריכוז בתנועה ובאסאנה, וכשהמיומנות הפיזית תואמת את היכולת לפעול והשליטה בתחושות הגופניות שלנו מפתחת. כאשר אנחנו מניחים כוונה (או כוונות) בחיים שלנו ,וקטור שמתווה את הכיוון, את החזון, את הדרך, זה יוצר סדר בתודעה.
למדנו את הרקע לטקסט המכונן של היוגה- הבהגוד גיטה, דרכו ראינו שהיוגה מזמינה אותנו לקחת חלק בחיים עצמם, "צא והילחם" אומר קרישנה לארג'ונה בשדה הקרב כאשר ארג'ונה מפקפק בתפקידו וייעודו הדהרמי ואינו רוצה להילחם, המלחמה היא מטאפורה לחיים עצמם. הגיטה מלמדת אותנו כן לקחת חלק בחיים כשאנחנו מצויידים ביוגה. יוגה היא הכלי איך לחיות ואיך לפעול בעולם הזה, עם כל הפגמים שלו, לעשות את המוטל עלינו עם ההבנה שהתוצאות של הפעולות שלנו אינן בידיים שלנו. כשאנחנו מתרכזים בעשייה, ביצירה וחובות החברתיות, המשפחתיות והרוחניות שלנו בלי להיות אחוזים בתוצאות ואם אנחנו פועלים בשם מטרה גדולה מאיתנו (התמסרות לאל על פי הגיטה) זה יוצר משמעות וכוונה בחיים שלנו וגם חוויה של זרימה.
בסוף הריטריט כשניסיתי לסכם את הנושאים האלה, אחד התלמידים אמר: פשוט "זרימה עם כוונה". אז הנה לכם.

עד הפעם הבאה מוזמנים לשיעורי יוגה ברמת גן
ובקרוב לסדנת יוגה של מערכות יחסים

12/09/2024

**** לתרגל את ההפך
מערכות יחסים לרוב הן משהו מתגלגל, אפילו בזוגיות שהיא מערכת יחסים שיש בה בחירה (בחרנו להיות יחד), ברגע שהיא מתבססת אנחנו מתחילים להתגלגל ולפעמים מוצאים את עצמנו אחרי שנים רבות במעין לופ שחוזר על עצמו, אותם הרגלים, אותם ויכוחים, אותן שיחות, אותו תסכול אותו דם רע ואותה חרדה. התגלגלנו עם המציאות וחיכינו ש"הזמן יעשה את שלו", אני זוכרת שד"ר פיל הכריז בתוכנית שלו בשנות ה90 "time heals nothing" ואני חשבתי לעצמי : ת'כלס!!

הלופ האינסופי שבו אנחנו מתגלגלים גורם לכך שתבניות המחשבה שלנו שאולי התקבעו אי שם בשנות ה80 מנהלות אותנו עד היום ולא רק התבניות הקבועות שלנו אלא גם אלה של האהובים שלנו: אז אישיוז*2. עם הילדים זה עוד יותר חמור כי אנחנו תורמים באופן משמעותי לתבניות המחשבה שהם מייצרים כרגע שאולי ילוו אותם לבגרות.

תאמינו לי אני יודעת מה זה, כי אני במקרה בזוגיות עם אותו אדם מגיל 15, וכך נוצר מצב שדפוס מחשבה בנושא זוגיות שמתאים לגיל 15 עדיין היה חי ובועט בגיל 35 אחרי חתונה ושני ילדים.

אבל אני לא פסיכולוגית (BA MA...חחח), אני מורה ליוגה ומיינדפולנס, אז מה לי ולזה? ובכן במקרה אלה תחומים שעוסקים במצבי תודעה ובזה אני כן מבינה משהו.

אז קבלו קצת יוגה יישומית:
יוגה סוטרה 2.33 "כאשר קיימת מחשבה מזיקה עלינו להדוף אותה באמצעות טיפוח ההפך ממנה"

עכשיו רק נשאר לי לשכנע אתכם שבבסיס האישיוז במערכות היחסים שלכם ישנה מחשבה מזיקה,
ואז.....בטוח תרשמו לסדנת 'היוגה של מערכות היחסים' שבקרוב אני משיקה.
בקרוב פוסט על מחשבות מזיקות במערכות יחסים 

שיעורי יוגה ברחוב עמק החולה רמת גן
שני 20:00
רביעי 19:00
שישי 8:30

ריטריט חיים עם כוונה ארבעה מקומות אחרונים 19-21.9 (חמישי-שבת)
פרטים כאן ouryogatreat.com

בתמונה (בטח ניחשתם) אני מתרגלת את ההפך...

11/09/2024

****האם אנחנו אוהבים את האהובים שלנו?

נראה לי שזה יהיה פוסט קצת קשוח אבל אני אקח את הסיכון...

אנחנו אוהבים את האהובים שלנו, נכון? את בני/בנות הזוג, את ההורים שלנו והכי בעולם את הילדים שלנו, נכון?
אז למה למרות שאנחנו כל כך אוהבים אותם, נראה שזה לא תמיד מרגיש ככה ואני לא מדברת על זה שלפעמים הם מוצאים אותנו מדעתנו, זה ברור שקיים ואני אפילו תומכת בזה,
אני מדברת על כך שהעובדה שאנחנו מאוד אוהבים ומחוייבים למישהו לא תמיד מבטיחה שהקשר שלנו אתם יהיה טוב ובמצבים קשים יותר לא בטוח שאנחנו בכלל מסוגלים להרגיש באופן חי ומוחשי שאנחנו אוהבים אותם. ובכל זאת נכריז מעל כל במה אפשרית שאנחנו כן. בעצם לפעמים אנחנו די שונאים את האהובים שלנו, נכון?
אני רוצה קצת לאתגר את התשובה האוטומטית שלכם לשאלה האם אני אוהב באמת.
אצל רבים מאיתנו חודרת לחלק ממערכות היחסים המשמעותיות איבה ניסתרת. למה נסתרת? בגלל שהמוסכמה החברתית שחייבים לאהוב את המשפחה היא כל כך חזקה שלא משנה מה נרגיש באמת, אנחנו נגיד שאנחנו אוהבים וגם נסביר לעצמנו שזאת אהבה, אפילו שזה לא מרגיש ככה. זה לא קורה לכולם אבל בואו נעשה מאמץ ונציץ לעבר זאת שהבת שלה פשוט מתנהגת אליה מזעזע והיא מקבלת את זה כמו סמרטוט, או אולי לזה שאישתו בזה לו בהערה עוקצנית מול כולם... לגבי הורים אני בטוחה שלא תצטרכו להתאמץ יותר מדי כדי למצוא דוגמאות לאנשים שמרירים על ההורים שלהם. איבה כזאת קיימת גם בעוצמות פחותות יותר על דברים פעוטים יותר. והיא מאוד נפוצה במערכות יחסים ארוכות ומשמעותיות. והאיבה הזו בעצם מרעילה את הקשר בכך שאנחנו לא מסוגלים להחזיק ברגש אהבה בנוכחות האיבה. ככל שיש יותר איבה, יש פחות אהבה. יש מחויבות, יש אחריות, יש דברים שמחזיקים את הקשר אבל זאת לא אהבה.

אם נצא לרגע מתחום מערכות יחסים אני אטען שלהיות מודעים לצד האפל שלנו, לרגשות האיבה, לצרות העין, לקנאה, לחולשה ולזעם זה שלב מאוד משמעותי בהתפתחות אישית רוחנית וזה השלב שדורש הכי הרבה אומץ. רק מי שמכיר בצד האפל שלו יכול באמת להבין את האחר, רק כשאנחנו מודעים לצד האפל שלנו אנחנו יכולים להפסיק להתנשא ולחוש חמלה לאנשים.

לכולנו יש צד אפל, אומרים שדת היא למי שמאמין בגיהנום ורוחניות היא למי שכבר היה שם.

נו, אמרתי שיהיה פוסט קשוח, אבל להכיר בצד הקשה זה רק בשביל שנוכל להתקדם משם, להתפתח ולמצוא בתוכנו רגשות אחרים. אולי שמעתם שהבודהיסטים מטפחים רגשות של חמלה ושל אהבה, איך הם עושים את זה? הדרך למוסס את האיבה ולחליף אותה ברגשות חמים אוהבים ואתנתיים היא באמצעות תובנה ותרגול- מערכות היחסים הן שדה התרגול.

המשך יבוא....

בינתיים יש עוד מקומות לריטריט ouryogatreat.com

ומוזמנים לתרגל איתי יוגה ברמת גן
שני 20:00
רביעי 19:00 (יוגה תרפיה)
שישי 8:30

יוגה בשכונה

08/06/2025

11/05/2025

11/02/2025

19/01/2025

18/11/2024

14/11/2024

14/10/2024

10/10/2024

09/10/2024

25/09/2024

12/09/2024

11/09/2024

Address

Telephone

Website

Alerts

Contact The Practice

Shortcuts

Share

Category