27/06/2025
"דווקא עכשיו, כשיש שקט עולה הצפה", שומעים את זה הרבה לאחרונה.
בתוך הכאוס תפקדנו.
היינו על אוטומט, עשינו את מה שצריך, עזרנו לאחרים, המשכנו הלאה.
אבל עכשיו, כשהכל נרגע, משהו בפנים כבר לא מחזיק כמו פעם.
יש קושי להירדם, בכי פתאומי, דריכות, עצבנות, ריק פנימי.
למה זה קורה דווקא עכשיו?
בזמן סכנה המוח עובר למצב הישרדות:
Fight, Flight או Freeze – להילחם, לברוח או לקפוא
אלה תגובות אוטומטיות של הגוף והנפש לאיום.
במצב הזה הרגש נדחק הצידה, החשיבה משתנה, הגוף דרוך.
אנחנו עושים את מה שצריך כדי לשרוד ולא מרגישים כל דבר עד הסוף.
ועכשיו, כשהסכנה מאחורינו מתחיל שלב העיבוד.
המערכת חוזרת אחורה, מנסה לעכל את האירועים שעברנו ואז עולות תגובות מאוחרות: הצפה, עצב, חוסר שקט, בלבול.
זה לא אומר שמשהו לא בסדר, זו תגובה נורמלית של הגוף והנפש שהיו בתוך מצב לא נורמלי.
וזה בדיוק ההסבר לטראומה: לא רק מה שקרה, אלא מה שנשאר בפנים.
התחושה שמשהו עוד לא הושלם, גם כשהכול חזר לשגרה.
החדשות הטובות?
אפשר לרפא.
אפשר לעזור לגוף להשלים את מה שנשאר פתוח.
זה הזמן להקשיב למה שקורה בפנים, ולא להיבהל ממנו.
לדבר, לשתף, ולזכור שיש דרך החוצה.
תרגול קטן שאפשר להתחיל איתו כבר עכשיו כשמרגישים מוצפים: לנסות לעצור לרגע.
להניח רגליים על הקרקע, לקחת נשימה איטית.
ולומר לעצמנו בשקט:
"כרגע אני בטוח.ה. כרגע אני פה."
זה אולי צעד קטן,
אבל בדיוק ממנו מתחיל ריפוי.
#טראומה #חרדה #עיבודרגשי #ויסותרגשי #בריאותנפשית #גוףנפש
